Avoda Zara 40b — le Talmud en français

והתניא, כסימני ביצים

של עוף טהור,

כך סימני עוברי

ביצי

דגים.

ומוכח שאף לדג טמא יש ביצים?

ומתרצת הגמרא:

לאו תרוצי מתרצת לה,

וכי אינך מתרץ את הברייתא? הרי יש לומר כך: כסימני ביצים,

כך סימני קירבי דגים.

ואכן לדג טמא, אין ביצים.

ודנה הגמרא:

והיכי משכחת

היכן מצינו

בסימני קירבי דגים שיהא

בהם סימנים אלו,

כד

מצידו האחד,

וחד

מצידו האחר?

משיבה הגמרא: סימן זה

משכחת לה,

זה נמצא

בשילפוחא

בשלפוחית הדג. וניתן להבחין בה אם של דג טמא או טהור היא.

נתבאר לעיל שכאשר נימוחו הביצים במעי אמן, צריך מומחה להבחין אם של דג טהור הם או של טמא.

שואלת על כך הגמרא:

אם אין שם מומחה, מאי,

על פי מה יכשירו הביצים?

אמר רב יהודה: כיון דאמר אני מלחתים

, וראיתי שדגים טהורים הם ומהם הוצאתי קרביים אלו -

מותרין.

רב נחמן אמר

: אינו נאמן אלא

עד שיאמר

ויראה כי

אלו דגים

[ויראה הישראל שטהורין הם] -

ואלו קירביהן.

אבל אם רק אומר 'אני מלחתים' - אינו נאמן, שמא אינו בקי בהן.

אורי

הורה

ליה רב יהודה לאדא דיילא

שמשו:

כיון דאמר

-

אני מלחתים

נאמן בכך, ו

מותרין.

שנינו במשנתנו:

ועלה של חילתית

הבא מן הגוים מותר באכילה.

ודנה הגמרא:

פשיטא,

מטעם מה נאסור?

לא נצרכה

לא נצרך היתר זה,

אלא לקרטין שבו.

פירורים וחתיכות קטנות שדבקו או נשרו מעליו.

מהו דתימא, ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה,

יש לחשוש שמא עירב אותם בקרטין אחרים שנחתכו בסכין של איסור, ומחמת כן נאסרם -

קא משמע לן דהא אישתרוקי היא דאישתרוק,

קרטין אלו הינם רק מה שנדבקו בעלין,

ואתא בהדה

, והגיעו עמהם. ואין לחשוש שמא הספיקו כבר להתערב באסורין.

שנינו במשנתנו:

וזיתי גלוסקאות המגולגלין

המכונסין בכלי - מותרין.

שואלת הגמרא:

פשיטא?

לא נצרכא

, היתר זה אינו נצרך אלא לומר, ש

אף על גב דרפי טובא,

רפויים הזיתים עד שהגרעין נשמט מהם בקלות.

מהו דתימא

, היינו אומרים, שכנראה הגיעו לדרגת רפיון זו כי

חמרא

יין

רמא בהו

נתן בהם -

קא משמע לן, הני,

אלו,

מחמת מישחא

השמן

הוא דרפו,

ולא מחמת שנתנו בהם יין.

עוד שנינו שם בענין זה:

ורבי יוסי אומר

-

שלחין אסורין.

ודנה הגמרא:

היכי דמי

היאך הם

שלחין

אלו?

אמר רבי יוסי בר חנינא, כל שאוחזו בידו ו

על ידי אחיזה מועטת, כבר

גרעינתו נשמטת.

וכיון שכל כך רפה הוא, מסתמא ניתן בו יין, ואסור.

שנינו במשנתנו:

החגבין הבאין

מן הסלולה [סל] - אסורין.

תנו רבנן:

החגבין, והקפריסין, והקפלוטות

[כרישין כבושין ומבושלים. ואינם אסורין לפי שדרכם לאוכלם חיים. ]

הבאין מן האוצר

מחסן,

ומן ההפתק

, מקום איכסון בחנות,

ומן הספינה

-

מותרין.

הנמכרין בקטלוזא

בשוק

לפני חנוני

-

אסורין, מפני שמזלף יין עליהן.

וכן יין תפוחים של עובדי כוכבים, הבאין מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה

-

מותרין. הנמכר בקטלוזא

-

אסור, מפני שמערבין בו יין

ענבים, ולכן אסור.

תנו רבנן: פעם אחת חש

כאב

רבי במעיו. אמר: כלום יש אדם שיודע

האם

יין תפוחים של עובדי כוכבים

[ששתייתו של יין זה מועילה לכאב מעיים],

אסור או מותר?

אמר לפניו רבי ישמעאל בן רבי יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, והביאו לו יין תפוחים של עובדי כוכבים של שבעים שנה, ושתה ונתרפא.

אמר לו רבי: כל כך היה בידך

תשובה לדבר זה,

ואתה מצערני

שלא גילית לי עד עתה?!

בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד, שהיה לו שלש מאות גרבי

כדי

יין של תפוחים של שבעים שנה, ושתה ונתרפא.

אמר

רבי:

ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים.

כגון גוי זה ששמר היין שבעים שנה, עד שבא רבי ונתרפא ממנו!

שנינו במשנתנו:

וכן לתרומה.

ודנה הגמרא:

מאי

מה הפירוש

'וכן

לתרומה'

בעניננו?

אמר רב ששת

: הכונה היא -

וכן לכהן

המקבל תרומה, ואף ששלו היא ויכול למוכרה, מכל מקום אינה נאכלת אלא לכהנים. ומשום כך נמכרת בזול לפי שלא הרבה קופצין עליה.

וכהן

החשוד למכור תרומה לשם חולין

על מנת שיקנו אותה יותר, הרי שהסחורה ש

לפניו הוא דאסור

לקנות ממנו. שיש לחשוש שמא תרומה היא.

אבל

פרי וכדומה

הבא מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה

-

מותר

לקנות ממנו. משום ש

אירתותי מירתת,

מפחד הוא לשים פירות תרומה במחסן יחד עם שאר פירות. לפי ש

סבר, שמעי ביה רבנן,

ישמעו מכך חכמים שעירבתי תרומה בחולין,

ומפסדו ליה מינאי

, ויפקירו ממני את כל המחסן.

אבל במה שעומד לפניו, אין הוא חושש כל כך, כיון שסחורה מועטת היא. ולכן במה שלפניו, אסור לקנות ממנו.

הדרן עלך אין מעמידין

--- title: "חברותא - עבודה זרה — פרק שלישי - כל הצלמים" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02363.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - כל הצלמים

Оригинал главы פרק שלישי - כל הצלמים

הקדמה

נאמר בתורה [דברים ז] לגבי כיבוש הארץ מידי הכנעניים, עובדי האלילים, "פסילי אלהיהם תשרפון באש, לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, פן תוקש בו, כי תועבת ה' אלהיך הוא. ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, שקץ תשקצנו, ותעב תתעבנו, כי חרם הוא".

בא ללמדנו, שעבודה זרה כלומר, אלילים ופסלים - אסורים בהנאה. ועוד דרשו חכמים [לקמן נא ב] שלא רק האלילים בעצמם אסורים, אלא אף משמשי עבודה זרה, כגון, המחתה שמקטיר בה לפניה, וכן נוי עבודה זרה, כגון בגדים ששוטחין לפניה, וכן תקרובת עבודה זרה, כגון, בשר יינות ושמנים שהניחו לפניה לשם תקרובת - כולם אסורים בהנאה.

וזה לשון הרמב"ם [פרק ז מהלכות עבודה זרה הלכה ב]: עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה - אסור בהנאה. שנאמר: ולא תביא תועבה אל ביתך. וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.

פרק זה ותחילת פרק הבא עוסקים בהלכות אלו.

משנתנו דנה בישראל המוצא צלם [פסל], איך יוכל לזהותו אם נעשה לשם עבודה זרה, או אם נעשה לשם נוי בלבד [כעין אנדרטה לכבוד] ולא לשם אלילים. ובאיזה אופן אסור ובאיזה מותר.

מתניתין:

כל הצלמים

שמצאן ישראל,

אסורין

בהנאה,

מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר

.

וחכמים אומרים: אינו אסור

"כל" הצלמים,

אלא

אלו שניכר עליהם שהם צלמי עבודה זרה. והם:

כל שיש בידו מקל או

שיש בידו

צפור או כדור

, ומבואר בגמרא איך דברים אלו מוכיחים שהם צלמי עבודה זרה. וכן מבואר באיזה סברא נחלקו חכמים עם רבי מאיר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל שיש בידו כל דבר

.

גמרא:

הגמרא מבארת טעמם של חכמים, ובמה נחלקו עם רבי מאיר.

מלשון דברי חכמים, שלא אמרו "אינו נעבד אלא מי שיש בידו מקל", משמע שאינם חולקים על עצם זה שנעבדים פעם אחת בשנה, ואף על פי כן מתירים. ולכן מקשינן:

אי דנעבדין פעם אחת בשנה, מאי טעמא דרבנן?

הלא ודאי שנאסרין! וכי הם מחלקים בין פעם אחת לכמה פעמים?!

ומתרצינן:

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי

יוחנן

: במקום שידוע שהגוים עובדים לצלמים אלו אפילו פעם אחת, בלי ספק שחכמים אוסרים -

אלא,

במקומו של רבי מאיר, היו עובדין אותה פעם אחת בשנה

-

ורבי מאיר

הולך לשיטתו,

ד

בכל איסורי התורה

חייש למיעוטא.

[כלומר, חושש להחמיר אף במקום שהחשש רחוק], ולכן

גזר שאר מקומות

שאינו ידוע אם הגוים עובדים לצלמים אלו,

אטו אותו מקום

משום מקומות שעובדין אותה -

ורבנן דלא חיישי למיעוטא

אלא הולכים אחר הרוב

,

וברוב מקומות אין עובדין להם -

לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום.

הגמרא מוסיפה לבאר שלא כל הצלמים אסר רבי מאיר, ולא בכל המקומות .

אמר רב יהודה אמר שמואל: באנדרטי של מלכים

העשויין כצורתו של מלך שמת , ומעמידין אותו בשערי העיר לזכרון המלך, ובהם

שנינו

שרבי מאיר אוסר. כי הם אינם עשויין לנוי בלבד, אלא מרוב חביבות המלך, עובדים אותו פעם אחת בשנה.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ו

אותם האנדרטאות

ב

שהן

עומדין על פתח מדינה

העיר,

שנינו

שרבי מאיר אוסר. ואילו בשאר צלמים ובשאר מקומות, אינם עובדין אותן, והם עשויין לנוי בלבד, ומותרים .