Avoda Zara 32b — le Talmud en français

אולם אם

אין עליו קורט דם, מותר.

שמסתמא נעשה הדבר לאחר מותה. ולעבודה זרה אין עושין כך, ומשום כך הדבר מותר.

אמר רב הונא: לא שנו

שאם אין שם דם מותר,

אלא ש

עדיין

לא מלחו

את העור הזה לפני שבדק אם יש בו קורט דם אם לאו.

אבל

אם כבר

מלחו

ורק אחר כך בדק -

אסור

להנות מן העור.

והטעם:

אימא

, יש לחשוש ולומר,

מלחו העברתו.

המלח העביר ומחק את סימן הדם. ויתכן כי העור נחתך מחיים, ולשם עבודה זרה.

עוד שנינו במשנתנו בענין זה:

רבי שמעון בן גמליאל אומר: בזמן שהקרע שלו

של העור במקום שממנו הוציאו את הלב,

עגול

-

אסור

בהנאה. אך אם הוא

משוך

לאורך -

מותר.

אמר רב יוסף, אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.

אמר ליה אביי

: מכך שאומר אתה כי

הלכה

כמותו,

מכלל

זה אנו למידים

דפליגי

, שחולקים עליו חכמים בדין זה.

אמר ליה

לרב יוסף:

מאי נפקא לך מינה

בשאלה זו האם חולקים עליו או לא, הרי בין כה וכה אין הלכה כמותם?

אמר ליה

אביי לרב יוסף [שהיה רבו]:

גמרא גמור, זמורתא תהא?!

האם אתה משמיענו שהלכה כמותו, כזמירות ששר הזמר [בלא הבנה והתבוננות בדבר אותו אתה מלמד]. והרי דבר זה יש להבינו, שהרי אם אין חכמים חולקים עליו, אין צורך להשמיע הלכה כמי!

שנינו במשנתנו:

בשר הנכנס לעבודת כוכבים,

כלומר שרוצה הגוי להכניסו ולהקריבו. אם נזהר ישראל ליטול את הבשר תיכף אחר שנכנס לשם, עוד קודם שהקריבו,

מותר.

מאן תנא,

מיהו התנא ששנה הלכה זו?

אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן,

הלכה זו היא

דלא כרבי אלעזר. דאי כרבי אלעזר,

הרי

האמר רבי אלעזר

:

סתם מחשבת עובד כוכבים

בשחיטת בהמה, הינה

ל

שם

עבודת כוכבים.

ומשום כך, נאסר בשרה על ידי המחשבה כבר בשעת השחיטה, עוד לפני שבא להקריב את הבשר.

ובהכרח, שדין משנתנו זה אינו כדעת רבי אלעזר. ולכן, כל עוד לא הוקרבה הבהמה ממש לעבודה זרה היא מותרת, ואין המחשבה להקריבה לכך אוסרתה לפני שהוקרבה.

עוד שנינו על כך:

ו

בשר

היוצא

מבית עבודת כוכבים -

אסור, מפני שהוא כזבחי מתים,

שכבר הוקרב לעבודה זרה.

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא,

מה הטעם שאסור? - כי

אי אפשר דליכא,

שלא יהיה בשר זה, אלא

תקרובת עבודת כוכבים.

ודנה הגמרא:

מני

, מיהו תנא זה המדמה את תקרובת עבודה זרה, לזבחי מתים, ולפיכך עבודה זרה אסורה בהנאה כזבחי מתים? -

רבי יהודה בן בתירא היא!

דתניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודת כוכבים

הנמצאת באהל [וכן הדין הבית ובכל דבר המאהיל]

שמטמא

את כל הדברים הנמצאים עמה

ב

אותו

אהל?

שנאמר

[תהלים קו כח]:

"ויצמדו לבעל פעור, ויאכלו זבחי מתים". מה מת מטמא באהל, אף תקרובת עבודת כוכבים,

כגון עבודת כוכבים של בעל פעור המוזכרת בפסוק -

מטמאה באהל,

כמו מת.

וכן למידים: מה מת אסור בהנאה, אף עבודה זרה אסורה בהנאה. שנינו במשנתנו:

ההולכין לתרפות,

למקום עבודה זרה מרוחק, ופוגש בו ישראלי בדרכו,

אסור לשאת ולתת עמהן.

אמר שמואל: עובד כוכבים ההולך לתרפות,

כל עוד הוא

בהליכה, אסור לשאת ולתת עמו.

משום

דאזיל

הולך

ומודי

ומודה על הצלחת משאו ומתנו,

קמי

לפני

עבודת כוכבים.

ולכן אסור.

אולם כאשר הוא

בחזרה

משם,

מותר.

כי

מאי דהוה הוה.

מה שהיה היה, ושוב אין הוא מתעסק יותר בעבודה זרה, שהרי כבר יצא משם.

ו

ישראל ה

חוטא ו

הולך לתרפות,

הרי ש

בהליכה, מותר

לשאת ולתת עמו כי

דלמא הדר ביה ולא אזיל,

אולי יחזור בו מללכת לשם. אולם אם כבר הלך לשם, וכעת הוא

בחזרה

-

אסור

לשאת ולתת עמו.