Avoda Zara 22b — le Talmud en français

שנינו במשנתנו: אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים!

גמרא:

ומקשה הגמרא סתירה לדין זה:

ורמינהי,

הרי שנינו בתוספתא [פרק ב] -

לוקחין

קונים

מהן

מן הגוייים

בהמה לקרבן, ואין חוששין

בה את אחד מן החששות הבאים:

א.

לא משום רובע,

כלומר אם הבהמה זכר, אין לחשוש שמא רבעה הבהמה אשה.

ב.

ו

לא חוששים

משום נרבע,

שמא הבהמה זו נרבעה לאדם. ג.

ולא

חוששים

משום מוקצה,

שמא ייחד הגוי בהמה זו, להקריבה לעבודה זרה.

ד.

ולא

חוששין

משום נעבד,

שמא כבר עבדו לבהמה זו כעבודה זרה!

ואם כן, קשה, שבברייתא זו רואים אנו, שאין חסרון בבהמה שהיתה ברשות עובד כוכבים. ואילו במשנתנו מבואר שאסור להשהות בהמות אצל הגוי?

בשלמא

לגבי החשש של

מוקצה ונעבד,

אין לחשוש. כיון ש

אם איתא דאקצייה,

אם אכן הקצה הגוי את הבהמה להקריבה לעבודה זרה,

ו

כן

אם איתא דפלחיה,

אם אכן עבד בהמה זו לעבודה זרה -

לא הוה מזבין ליה,

לא היה מוכרה!

אלא

מהחשש שמא בהמה זו היא

רובע ונרבע

-

לחוש,

ונמנע מלקחתה לקרבן!?

אלא מוכח שאין חוששין לכך, ולא כפי המבואר במשנתנו?

ומתרצת הגמרא:

אמר רב תחליפא, אמר רב שילא בר אבינא משמיה

בשם

דרב: עובד כוכבים חס על בהמתו

ואינו רובעה, כדי

שלא תעקר.

שלא תיפגע ותיעשה עקרה על ידי הרביעה. ומשום כך אין כל מניעה מלקנותה ממנו לצורך הקרבן.

אולם על בהמת ישראל השוהה בפונדקו אינו חס, ועשוי לרובעה. ולכן אין מעמידין בהמה בפונדק של גוי.

ועדיין קשה:

התינח

בהמות

נקבות,

אכן אין לחשוש שרבעם הגוי, שהרי חס הוא על בהמתו שמא תיעקר.

אולם בהמות

זכרים, מאי איכא למימר?

הרי אין בהם חשש עיקור כמו אצל נקבות. ואם כן, יש לחשוש שמא רבעם הגוי. ושוב קשה היאך לוקחים מהם בהמות לקרבן ?

אמר רב כהנא

: אף בזכרים אין לחשוש שמא רבעם.

הואיל ו

על ידי הרביעה,

מכחישין

הבהמות

בבשר

שלהם. ונמצא, שאף על זכרים - חס הגוי, ואינו רובעם.

אלא

יש להקשות מ

הא דתניא: לוקחין בהמה מרועה שלהן.

ומדוע?

ליחוש

נחשוש

דלמא

שמא הרועה

רבעה לה

לבהמה. והרי אין הרועה חושש שתיעקר, שהרי הוא מוכרה?

מתרצת הגמרא:

רועה שלהן מתיירא

מלרבעה,

משום הפסד שכר.

כיון שאם יגלו שרבע אותה והזיק לה, יפסיד שכרו.

אולם על סברא זו קשה:

אלא הא דתניא: אין

ישראל

מוסרין בהמה לרועה שלהן

של גויים. ומדוע לא ימסור?

לימא

נאמר ש

רועה שלהן מתיירא משום הפסד שכרו?

ומתרצת הגמרא: יש לחלק בין אם בעל הבהמה הוא ישראל לבין אם הוא גוי.

והחילוק כך:

אינהו,

הם הגויים

דידעי בהדדי

שיודעים ומכירים במעשים הללו -

מרתתי!

חוששין מכך ולא יעשה הרועה מעשים אלו בבהמתו של חברו, לפי שאם ירגיש בכך בעל הבהמה, יתבע מן הרועה מה שהזיק לה.

אולם,

אנן

אנחנו, ישראל,

דלא ידעינן בהו,

שלא יודעים ומכירים מעשים מעין אלו, ולא מבחינים אם נרבעה הבהמה -

לא מרתתי.

לא חוששין הרועים מפנינו, ואינם נמנעים מלעשות כך בבהמותינו. ומשום כך, אין מוסרין בהמה לרועה שלהם.

אמר רבה: היינו דאמרי אינשי

זהו שאומרים בני אדם,

מכתבא גללא בזע.

כשם שהשיש ירא מן המכתב [שהוא כלי לחריטה ורישום בשיש], לפי שהשיש 'מכיר' בו, ויודע שהוא עשוי לחתוך בו,

כך

רגלא בחבריה

-

ידע.

כך רכיל ובן בליעל [ושאר בעלי עבירה], יודעים ומכירים בבעלי עבירה כמותם.

[והנמשל בזה הוא כדברי הגמרא לעיל. שאמנם ישראל אינו מכיר במעשיו של הרועה הגוי, שעשוי הוא לרבוע הבהמה. אולם הגוי יודע ומכיר מעשים אלו, ומשום כך, ירא הרועה לעשות כן לבהמת הגוי].

ודנה הגמרא:

אי הכי,

אם אכן אין חוששין מן המוכר הגוי שירבע את הבהמה, כיון שחושש שמא תיעקר הנקבה, או שמא יכחש בשרו של הזכר,

הרי שבהמות

זכרים מנקבות

גויות -

לא ניזבון,

אף מידיהם של המוכרות הנקבות לא נקנה.

דחיישינן,

יש לחשוש

דלמא

שמא האשה הגויה

מרבעא ליה עילוה.

מרביעה עליה את הבהמה הזכר, ואין בזה חשש להפסד ממון. משום שזכר בהמה הרובע אשה, אינו בא לידי הכחשת בשר. ואם כן, יאסר לקנות בהמות זכרים ממוכרות גויות?!

ומתרצת הגמרא: אין לחשוש שמא המוכרות ירביעו עליהם את הזכרים.

כיון ד

על ידי רביעה זו שתרביע עליה את הזכר,

מיגרי בה

מתגרה בה הזכר וירדוף אחריה לשם כך. ולכן -

מרתתא.

מפחדת האשה, שמא תתגלה חרפתה ברבים!

וקשה על כך:

אלא הא דתני

מה ששנה

רב

יוסף

-

ארמלתא

אלמנה

לא תרבי כלבא

לא תגדל כלב ברשותה,

ולא תשרי בר בי רב באושפיזא

וכן לא תארח תלמיד חכם, שמא יבואו לידי עבירה.

ודנה הגמרא במימרא זו:

בשלמא

אכן

בר בי רב

תלמיד חכם

צניע לה.

צנוע הוא. ואף אם יבואו לידי עבירה, לא יגלה את הדבר ברבים, וממילא אין היא חוששת לחטוא עימו. ולפיכך, אסור לה לארח אותו.

אלא כלבא

כלב, הרי

כיון דמיגרה בה,

שעשוי הוא להתגרות על ידי רביעתה, ולרדוף אחריה [וכמו שאמרנו לעיל לגבי בהמה] -

מרתתא!

תחשוש מרביעתו,

ואם כן, אין צורך לאסור עליה לגדלו, שהרי אין חשש שתבוא לידי עבירה.

מתרצת הגמרא: שונה הכלב משאר בהמה.

כיון דכי שדיא ליה

כאשר משליכה לעברו

אומצא

מעט בשר,

ומסריך אבתרה,

ומנהגו לרדוף אחר בעליו, על מנת שיתן לו עוד בשר. ומשום כך, סוברת האשה, כי

מימר אמרי אינשי

יאמרו הבריות:

האי

הסיבה

ד

כלב זה

מסריך אבתרה,

רודף אחריה -

משום אומצא דקא מסריך.

רודף הוא על מנת להשיג בשר [ולא משום זנות], ומשום כך תקל האשה, ותבוא לידי הרבעת הכלב עליה, ולכן אסורה לגדלו.

ואחר כל זה, יש לשאול: שנינו לעיל [טו ב] שאפילו בהמות נקבות וגויות נקבות לא מייחדים.

וקשה: בהמות

נקבות אצל

נשים גויות

נקבות, מאי טעמא לא מייחדינן,

הרי באופן זה אין במציאות חשש רביעה?

אמר מר עוקבא בר חמא: מפני שהעובדי כוכבים מצויין אצל

הגויות

נשי חבריהן,

על מנת לחטוא עימן.

ופעמים שאינו מוצאה

את האשה,

ומוצא את הבהמה

ורובעה!

ומשום כך, אסור אף לייחד את האשה עם הבהמה. שמא ירבענה האיש הבא אצלה.

עוד אופן בביאור הדבר:

ואיבעית אימא, אפילו מוצאה

הגוי את האשה -

נמי רובעה

את הבהמה!

דאמר מר: חביבה עליהן

על הגויים

בהמתן של ישראל, יותר מנשותיהן!

ואיך יתכן דבר זה?

\-

דאמר רבי יוחנן

:

בשעה שבא

נחש על חוה, הטיל בה

זוהמא!

ומשום כך עדיפה להם בהמה זו שאינה מבני חוה, מאשר נשותיהן שיש בהן הזוהמא זו.

ומקשה הגמרא:

אי הכי, ישראל נמי?

אף בנשות ישראל ישנה זוהמא זו.

מתרצת הגמרא:

ישראל שעמדו על הר סיני

\-

פסקה זוהמתן, שהרי

במעמד הר סיני נתרפאו מכל המומין, ופסקה זוהמתן . אולם עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני

\- לא פסקה זוהמתן!

איבעיא להו: עופות מאי,

האם גם בעופות נאמרו כל החששות הללו?

ופושטת הגמרא:

תא שמע: דאמר רב יהודה אמר שמואל משום

בשם

רבי חנינא: אני ראיתי עובד כוכבים שלקח אווז מן השוק. רבעה, חנקה, צלאה, ואכלה!

ומוכח, שגם בעופות נעשים המעשים הללו, ודינם כבהמה לענין זה.

ואמר רב ירמיה מדיפתי: אני ראיתי ערבי

אחד שלקח ירך של בהמה מן השוק, וחקק בה

חקיקה המספיקה ל

כדי

מעשה

רביעה

, ולאחר מכן

רבעה,

צלאה, וא כלה!