Version texte de ce daf : original et traduction
Arakhin 2b (ב:) — le Talmud en français
Arakhin 2b (ערכין ב:): כי למעט עובד כוכבים ו למעט שאין אדם סומך על קרבן - - Parce que «sauf» — — «sauf qu'un homme ne peut se fier au sacrifice de son prochain» — " : חד : - - " "קרבנו" בא ואנו avons…
Texte original — Arakhin 2b (ב:)
כי למעט
עובד כוכבים ו
למעט שאין אדם סומך על קרבן
חברו
-
מחד קרא נפקא!
וממילא
אייתרי להו תרי
"קרבנו" לדרוש מהם:
חד
בא למעט יורש, שדורשים:
קרבנו
-
ולא קרבן אביו. ואידך
"קרבנו" בא
לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה!
והוינן בה:
ורבי יהודה האי "המר ימיר"
שדורשים ממנו רבנן לרבות יורש לתמורה -
מאי עביד ליה?
ומשנינן:
מיבעי ליה לרבות את האשה
לתמורה.
דתניא: לפי שכל הענין
הפרשה של תמורה
אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה
[מהיכן]
סופינו לרבות
גם
את האשה?
תלמוד לומר "ואם המר ימיר"!
לרבות את האשה.
ורבנן,
דורשים לרבות את האשה
מ
הייתור "
ואם
". [ועיין תוס' שביאר שהכוונה היא ליתור הוי"ו].
ורבי יהודה
את הייתור
"ואם" לא דריש
אותו!
שנינו במסכת סוכה:
הכל חייבין בסוכה!
הכל -
לאיתויי מאי? לאיתויי קטן שאינו צריך
לאמו
[שבשעה שמתעורר משנתו אינו קורא אמא].
דתנן: קטן שאינו צריך לאמו חייב ב
ישיבת
סוכה.
והא דשנינו:
הכל חייבין בלולב
-
לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן היודע לנענע
את הלולב [שמצוה להוליך את הלולב לד' רוחות השמים למעלה ולמטה].
דתנן: קטן היודע לנענע
-
חייב בלולב! הכל
שיש להם בגד של ארבע כנפות [ועיין תוס']
חייבין בציצית
-
לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן היודע להתעטף! דתנן: קטן היודע
להתעטף
[כעטיפת הישמעאלים. תוס']
חייב
בציצית.
הכל חייבין בתפילין
-
לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן היודע לשמור תפיליו
שלא יפיח בשעה שלובשן.
דתניא: קטן
היודע לשמור תפלין, אביו לוקח
לו תפלין!
הכל חייבין בראיה
[להראות בעזרה בשלשת הרגלים, והתוס' הוסיפו שחייבים גם בקרבן ראיה] -
לאיתויי מאי?
לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין,
שמחוייב מצד חציו הבן חורין. אבל עבד גמור פטור משום שכתוב "יראה כל זכורך את פני האדון ה'" - מי שאין לו אדון אלא הוא הרי הוא חייב בראיה, ולא מי שיש לו אדון אחר .
ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה
-
לאיתויי
מי שהיה
חיגר ביום ראשון
של הרגל, והיה אז פטור מן הראייה,
ונתפשט,
ונתרפא,
ביום שני,
הרי הוא חייב בראייה.
ופרכינן:
הניחא
שחייב בראיה,
למאן דאמר, כולן,
כל ימי המועד, חשובין הן בפני עצמן לחייב בראייה ובחגיגה, והרי הם
תשלומין זה לזה,
שהיום השני הוא תשלום לראשון, למי שלא הביא קרבן ראייה בראשון, והשלישי תשלומין לשני, למי שלא הביא בשני, וכן הלאה, נמצא שכל יום הוא חיוב לעצמו, ולכן אם היה חיגר בראשון ונתפשט בשני חייב בראיה, כי היום השני של הרגל מחייבו בראייה.
אלא למאן דאמר, כולן,
כל ימי הרגל, הרי הם
תשלומין ל
יום ה
ראשון,
לחובת הראיה שחייב ביום הראשון, ואם לא נראה והקריב בראשון הרי הוא חייב בראייה ובהקרבה בשאר הימים, אך מי שלא היה ראוי בראשון שוב אינו מתחייב בשאר הימים, ולפיו חיגר בראשון שנתפשט בשני פטור מן הראיה, וחוזרת השאלה למקומה, זה שכתוב הכל חייבין בראיה -
לאיתויי מאי!?
ומשנינן:
לאיתויי
מי שהוא
סומא באחת מעיניו
.
ודלא כי האי תנא
-
דתניא: יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה: סומא באחת מעיניו
-
פטור מן הראייה! שנאמר
"ייראה כל זכורך", שהכתיב הוא יראה שמשמע חיריק תחת היו"ד, והקריאה היא ייראה בצירי תחת היו"ד, ודורשים אותם כך:
כדרך שבא
הקב"ה
לראות
את האדם, והקב"ה הוא שלם, וכאילו הקב"ה רואהו בשתי עיניו, כך צריך האדם הבא ליראות את הקב"ה, שיהיה הקב"ה נראה לו בשתי עיניו, ולא כשחסרה לו אחת מהן.
ואיבעית אימא, לעולם
זה שכתוב הכל חייבין בראיה הוא
לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין.
ודקא קשיא לך דרבינא
שאמר שהוא פטור מן הראייה -
לא קשיא!
כאן,
שאמר רבינא שהוא פטור מן הראייה, זה
כמשנה ראשונה,
לפני שהודו בית הלל לבית שמאי שכופים את רבו לשחררו, ואם כן החציו עבד הוא בחזקת עבד.
ואלו
כאן
שמדוייק מהמשנה שהוא חייב בראיה זה
כמשנה אחרונה
שהודו בית הלל שכופים את רבו לשחררו, והואיל ובידינו לכופו לשחררו שוב אין הוא נחשב עבד ולפיכך הוא חייב בראייה.
דתנן: מי שחציו עבד וחציו בן חורין
-
עובד את רבו יום אחד, ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל.
אמרו להם בית שמאי
לבית הלל:
תיקנתם את רבו
שיכול להשתמש בו -
ואת עצמו לא תיקנתם!
שהרי
לישא שפחה אינו יכול
מצד חציו שהוא בן חורין ואילו
בת חורין אינו יכול
לישא מצד חציו העבד.
ואם תאמר
יבטל
ולא ישא אשה -
והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: "לא תוהו בראה
-
לשבת יצרה"! אלא, מפני תיקון העולם כופין
את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב
העבד
שטר
התחייבות
על חצי דמיו
שישלם לו כשיהיה לו ממה לשלם.
וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי!
הכל חייבין בתקיעת שופר
-
לאיתויי מאי!?
לאיתויי קטן שהגיע לחינוך!
דתנן: אין מעכבין את הקטן מלתקוע ביום טוב
27 ,
משום שהוא בן חיוב בחינוך למצוות תקיעת שופר.
הכל חייבין במקרא מגילה,
וכן
הכל כשרין לקרוא את המגילה
-
לאיתויי
מאי!?
Traduction française
-
Parce que «sauf» —
— «sauf qu'un homme ne peut se fier au sacrifice de son prochain» —
"
:
:
-
"
ואנו avons là:
-
Et de même,
: « » à déduire d'eux : vient «sauf l'héritier», dont ils exigent : — « vient» Et nous avons là : que les rabbins tirent de lui qu'ils incluent l'héritier pour la compensation — :
. Nous enseignons :
pour la compensation.
Car il est enseigné : et puisque toute la question de la section sur la témura ne parle qu'au masculin, de
tirons-nous que nous incluons
. Il est dit dans l'Écriture : «Et si l'amèr permettra !» —
.
"
". Et les rabbins, ils exigent d'inclure la femme à partir du rejet «et si». [et voir Tossafot qui expliquent que l'intention est le rejet de la voyelle vav.]
! Mais Rabban Yehuda ne réclame pas le rejet «"ve'im"» pour l'exiger !
:
Il est enseigné dans la masse sur la tractate Sukka :
-
.
«Tous» —
. Car il est enseigné dans la Mishna : :
-
Et ce que nous avons appris :
—
]. -
]
-
«Pour le petit qui sait faire les secousses» du lulav (puisqu'il est en commandement de diriger le lulav vers les quatre vents du ciel, en haut et en bas). Car il est enseigné dans la Mishna :
—
ceux qui ont un vêtement à quatre pans [et voir Tossafot]
— Car il est enseigné : [comme l'enveloppement des Ismaélites — Tossafot] -
.
de sorte qu'il ne les retrousse pas au moment où il les porte. Car il est enseigné : ]]
] -
(pour montrer dans l'enceinte du Temple lors des trois pèlerinages, et Tossafot ont ajouté qu'ils sont aussi obligés pour l'offrande de la re'ia) —
.
car il est tenu par sa moitié Homme libre. Mais l'esclave complet est exempt parce qu'il est écrit «Que tout ton mâle voie la face du Seigneur» — celui qui n'a pas d'autre maître que Lui est tenu par la re'ia, et non celui qui a un autre maître.
-
,
.
:
.
-
Mais nous expliquons :
que celui-là est tenu de la re'ia selon tous les jours de la fête sont considérés en eux-mêmes pour obliger à la re'ia et à la fête, et ils sont le deuxième jour est un complément pour le premier pour celui qui n'a pas apporté l'offrande de présentation le premier, et le troisième est complément au deuxième, etc., et ainsi chaque jour est une obligation en soi ; c'est pourquoi si quelqu'un était impur le premier jour et s'est purifié le second il est tenu de la présentation, car le deuxième jour du pèlerinage l'oblige à la re'ia. earlier same — already covered. :
.
-
-
"
", :
.
Et si tu veux dire : toujours, ce qui est écrit «tous sont obligés de la présentation» est
-
Et cela te poserait une difficulté contre Rabina qui a dit qu'il est exempt de la présentation —
. Ici, que Rabina ait dit qu'il est exempt de la présentation, cela correspond à
avant que la maison de Hillel ait admis chez Shammaï qu'on force son maître à le libérer ; et alors sa moitié esclave est présumée esclave.
. Et ceux-ci,
où est précisé par la Mishna qu'il est tenu de la présentation, c'est
où la maison de Hillel a admis qu'ils forcent son maître à le libérer, et puisque nous avons pouvoir de le forcer à le libérer, il n'est plus considéré esclave ; . - Il est enseigné : celui dont la moitié est esclave et la moitié est homme libre —
:
. Et la maison de Shammaï leur dit à la maison de Hillel :
— Car, en effet, à cause de sa moitié qui est homme libre, et d'autre part la à cause de sa moitié esclave.
-
-
.
Et si tu dis :
et ne prendra pas de femme —
son maître et on en fait un homme libre, et l'esclave écrit un de dette qu'il lui paiera quand il aura de quoi payer. -
27 ,
. Pour quelle catégorie ?
Car il est enseigné : — parce qu'il est sujet à l'éducation en la mitsva du son du shofar.
-