Version texte de ce daf : original et traduction
Arakhin 29b — le Talmud en français
Arakhin 29b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Arakhin 29b
מתניתין:
א. כתוב [בהר כ"ז כה - כז] "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו [ענין שדות אחוזה ייקראו השדות שנפלו בירושה לכל אחד מישראל בחילוק הארץ, וכן מי שזכה ונוספה אחוזתו מחמת הסיבת נחלה על ידי בת יורשת נחלה - חינוך מצוה של"ט, ועיין מנחת חינוך שם אות כ"ו בנדפס מחדש]. ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו [ואין הלוקח יכול לעכב] ".
"ואיש כי לא יהיה לו גואל [שיכול לגאול ממכרו] והשיגה ידו [של מוכר] ומצא כדי גאולתו".
"וחשב את שני ממכרו [כמה שנים היו מהמכירה ועד היובל: כך וכך! ובכמה מכרתיה לך: בכך וכך! עתיד היית להחזירה ביובל! נמצאת קונה כל שנה בכך וכך! אכלת אותה שלש שנים או ארבע, הוצא את דמיהן מן החשבון] והשיב את העודף [טול את מה שנשאר אחר שהוצאת דמי שנים שעברו מן החשבון, שהוא עודף בדמי המקח על מה שכבר אכל הלוקח] לאיש אשר מכר לו [והוא נקרא "גרעון כסף"] ושב לאח וזתו".
ב. כתיב [בהר כ"ה ד - טו] "וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' אל תונו איש את אחיו".
[ועל כן:]
"במספר שנים אחר היובל [דע כמה שנים יש עד היובל, ולפי אותו מספר שנים שנותרו עד היובל שאז תחזור למוכר] תקנה מאת עמיתך, במספר שני תבואות [כפי מספר השנים שתעשה השדה תבואה ביד הלוקח] ימכר לך [המוכר ללוקח] ".
"לפי רב השנים [מהמכר עד היובל] תרבה מקנתו, ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו, כי מספר תבואות הוא מוכר לך"!
ממה שאמרה תורה: "במספר שני תבואות ימכר לך", למדו חז"ל:
ש
המוכר את שדהו בשעת
ניהוג
היובל, אינו מותר
המוכר
לגאול
את השדה מן הלוקח
פחות משתי שנים
מעת שמכרה,
שנאמר: "במספר שני תבואות ימכר לך",
ודרשו חז"ל: שתהא השדה ביד הלוקח "שני תבואות", ומיעוט רבים שתים. [אבל לאחר שתי שנים, פודה המוכר את שדהו מן הלוקח וגורע מן הכסף שנתן כפי מספר השנים שעברו, ואפילו בעל כרחו של לוקח].
היתה
אחת מן השנים אצל הלוקח
שנת שדפון
2 , וירקון, או שנת שביעית
3 ,
שאסורה בזריעה,
אינו עולה לו
שנה זו
מן המנין
של שתי השנים שצריך להמתין עד שיגאל, כיון שאין שנה זו בכלל "שני תבואות".
אבל
נרה
[שחרש השדה ולא זרע בה] ולא עשתה את התבואה הראויה לה,
או הובירה
[שלא חרש כלל] - והיתה ראויה לתבואה,
עולה לו
אף שנה זו
מן המנין
, שהלוקח הוא שהפסיד לעצמו.
רבי אליעזר אומר
[ורבנן לא חולקים עליו]: מכרה לו והיא מליאה פירות ולאחר שנים גאלה, אינו יכול לומר לו: החזירנה לי מליאה פירות כמו שמכרתי לך! לפיכך:
מכרה לו לפני
ראש השנה והיא
עדיין
מליאה
פירות
וגאלה המוכר אחר שתי שנים
הרי זה
הלוקח
אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים
, ואינו מחשב עמו [בחשבון גרעון הכסף] אלא לפי שתי שנים בלבד, [וכל העודף במעות המכר מחזיר המוכר ללוקח, וגואלה]. [על פי לשון הרמב"ם פי"א משמיטה ויובל - ועיין רש"י כאן ובגמרא, ולעיל יח: ד"ה שני תבואות].
גמרא:
שנינו במשנה:
המוכר שדהו בשעת היובל
אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, ודייקינן:
"אינו גואל"
שמשמע שאינו יכול לכוף את הלוקח להחזירה לו קודם שתי שנים -
לא קתני! אלא
קתני
"אינו מותר לגאול", אלמא איסורא
נמי איכא: דאפילו קרקושי זוזי
[לקשקש מעות בכלי] ללוקח, כדי שייטב בעיניו להחזירה למוכר,
נמי אסור!
ולא מיבעיא מוכר
דקאי בעשה, דכתיב: במספר שני תבואות "ימכר לך"
והוא מצות עשה שיעזבנה המוכר ביד הלוקח שתי שנים.
אלא אפילו לוקח
שאינו בכלל במספר שני תבואות "ימכר לך" -
נמי קאי בעשה
אחר,
דבעינן
"במספר
שנים
אחר היובל
תקנה
", ומשמע שתהא "קנויה" לו שתי שנים [שמיעוט "שנים" שתים],
וליכא
, אם מחזיר למוכר לפני זה.
איתמר: המוכר שדהו בשנת היובל עצמה: רב אמר: מכורה
השדה
ויוצאה
מידי הלוקח מיד, כשאר שדות המכורות היוצאות ביובל, וכיון שכן איבד הלוקח את מעותיו.
ושמואל אמר: אינה מכורה
השדה
כל עיקר
, וכיון שכן המעות חוזרים ללוקח.
ומפרשינן:
מאי טעמא דשמואל? קל וחומר
הוא:
ומה מכורה כבר
לפני היובל,
יוצאה עכשיו
ביובל,
שאינה מכורה
לפני היובל, ונמכרה בשעה הראויה להוציא מיד הלוקח
אינו דין שלא תימכר?!
ומקשינן:
ולרב
שחולק על שמואל ולא לומד מהק"ו שלא תהיה מכורה כלל - וכי
לא אמרינן קל וחומר כי האי גוונא?! והתניא
שלומדים מכזה קל וחומר:
יכול ימכור אדם את בתו
לאמה עבריה
כשהיא נערה
, ותחול המכירה, ותצא מיד בסימני נערותה כשאר אמה שנמכרה בקטנותה?
אמרת קל וחומר
שלא תהא מכורה כלל:
ומה מכורה כבר
לפני שנעשית נערה,
יוצאה עכשיו
כשהיא נערה,
שאינה מכורה
ובא למוכרה כשהיא נערה
אינו דין שלא
תימכר?!
וקשה על רב.
ומשנינן: יש חילוק בין יציאת אמה העבריה בנערות, ליציאת שדה לבעלים ביובל.
התם
ביציאת נערות: שוב
לא הדרא ומיזדבנא
[אינה חוזרת ונמכרת], שהרי למדנו: ש"אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות", ואם כן יציאת נערות יציאה גמורה היא, ולכן עושים ק"ו שתועיל היציאה הזו לבטל את המכירה מעיקרא כשמכרה בנערותה. אבל
הכא
ביציאת שדה ביובל לבעלים, לא נפקעת זכותו לחזור ולמכור, ואם בא למכור לאחר היובל
הדרא מיזדבנא
[חוזרת ונמכרת], ואם כן יציאת היובל איננה יציאה גמורה, ולא עושים ק"ו שלא תימכר השדה ביובל כלל.
מיתיבי
לרב: כתוב: "במספר שנים אחר היובל תקנה וגו'" ולמדנו: שתהא השדה ביד הלוקח לא פחות משתי שנים" [שמיעוט "שנים" - שתים] אחר היובל, וכאילו אמר: "
אחר היובל שנים
שהן ב' אותן
תקנה", מלמד: שמוכרין סמוך ליובל
לאחריו - מיד, שכך משמע "אחר היובל", ויהיו שתי השנים שאחר היובל ביד הלוקח [רבינו גרשום, ועיי' רש"י].
מופלג מן היובל, מנין
שיכול למכור שדהו, ולא נאמר דכיון דכתוב "אחר היובל", אינו יכול למכור אלא סמוך ליובל [ראב"ד בתו"כ]?
תלמוד לומר: "לפי רוב השנים"
שעד היובל תרבה [כסף] מקנתו,
"ולפי מעוט השנים"
שעד היובל תמעיט מקנתו, הרי למדנו, שפעמים שהיא נמכרת במעט שנים קודם היובל השני, הרי שנמכרה מופלג מן היובל הראשון.
ובשנת היובל עצמה לא ימכור, ואם מכר אינה מכורה!
הרי מפורש בברייתא כשמואל, וקשה על רב?
ומשנינן:
אמר לך רב
: זה ששנינו בברייתא שאם מכרה ביובל אינה מכורה, אין הכוונה כפשוטו, שלא חלה המכירה, אלא: ש
אינה מכורה ל
ענין
מספר שני
תבואות
שהצריכה תורה בכל מכר שדה שתעמוד ביד הלוקח שתי שנים אף שעבר יובל, [מלבד לענין גאולה האמור במשנתנו],
אבל
מכל מקום
מכורה היא
לענין שיאבד הלוקח מעותיו -
ויוצאה
מיד.
ומקשינן:
ואי
הדין הוא כרב, שסובר ש
איזדבוני מיזדבנה
[וזהו מכר גמור] ביובל, כיון שהדין הוא שצריך המכר שיעמוד ביד הלוקח שתי שנים,
תיקום ברשותיה
של לוקח [רבינו גרשום]
עד בתר יובל, ובתר יובל ניכליה
הלוקח עוד
"שני תבואות"
, לקיים "במספר שני תבואות ימכר לך",
וניהדרה
אחר כך הלוקח, מחמת היובל שעבר על השדה?
מי לא תניא
כעין זה:
אכלה
הלוקח
שנה אחת
בלבד
לפני היובל, משלימין לו
ללוקח
שנה אחרת אחר היובל!
ואם כן מדוע במכר ביובל עצמו אין משלימים ללוקח אחרי היובל "שני תבואות"?!
ומשנינן:
התם
באכלה הלוקח שנה אחת קודם היובל: כבר
נחית
הלוקח
לאכילה
והתחיל לקיים "במספר שני תבואות ימכר לך", ולכן מקיימים בו את הפסוק אף לאחר היובל, ומשלים שנה.
הכא
כשמכרה ביובל עצמו:
לא נחית
הלוקח
לאכילה
שמיד כשקנה זהו יובל, ולכן לא מקיימים בו כלל "במספר שני תבואות ימכר לך".
אמר רב ענן: שמעית מיניה דמר שמואל
כאחד
תרתי
שמועות:
א.
חדא: הא
שאמר שמואל המוכר שדהו בשנת היובל אינה מכורה כל עיקר.
ב.
ואידך: המוכר עבדו
הכנעני
לעובד כוכבים
ומפקיעו מקיום המצוות.
או
שמכר עבדו הכנעני לישראל ש
בחוצה לארץ
, קנסוהו רבנן ו
יצא
העבד
לחירות.
וב
חדא
מהם שמעתי ממר שמואל: ש
הדרו
מעות ה
זביני
, שנתן הלוקח.
וחדא
מהם שמעתי: ש
לא הדרי
מעות ה
זביני. ולא ידענא
ב
הי מיניה
אמר שמואל שחוזרים המעות ובאיזה אינם חוזרים?
ופשטינן:
אמר רב יוסף: ניחזי אנן
במי מהם חוזרים המעות.
מדתניא: המוכר עבדו
לאחר ש
בחוצה לארץ, יצא לחירות וצריך גט שחרור "מרבו שני"! שמע מינה מדקרי ליה ל
אדון
שני "רבו", אלמא
חל עיקר המכר, וממילא ד
לא הדרי
מעות ה
זביני
. וכיון שידענו שבאחת אמר שמואל שהמעות אינם חוזרים, ובשניה חוזרים, ממילא מוכח:
וכי קאמר שמואל הכא
במוכר שדהו בשנת היובל:
"אינה מכורה"
, היינו:
אינה מכורה, ומעות
אף הם
חוזרין
, ולא אומרים: שמתוך שאין קנינו של לוקח חל, ודאי נותן את המעות לשם מתנה.