Version texte de ce daf : original et traduction
Arakhin 17a — le Talmud en français
Arakhin 17a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Arakhin 17a
סימן הוא ש
פורענות מזדמנת לו!
ולענין זה אמרו שדברים אלו הם יסורים, שכל שעבר אחד מאלו עליו, לא נחשב שעברו עליו מ' יום בלי יסורים.
תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלמלי
[אילו היה]
בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין, אין
יכולין
הם
לעמוד מפני תוכחה
שהיה מוכיחם!
שנאמר: ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ד' את כל צדקות ד' אשר עשה אתכם "ואת אבותיכם"
, שאף עמהם עשה צדקה, שלא נתוכח עמהם בדין - רש"י שבעין יעקב. [ורבינו גרשום ומהרש"א פירשו: שכל מה שעשה ד' לאבותיכם, "צדקות ד'" הוא, ולא מן הדין].
מאי דכתיב
[רש"י]:
זה "דור דורשיו" מבקשי פניך יעקב סלה
, ומקיש דור לדורשיו, [כלומר: לפי הדור כך דורשיו, דהיינו מנהיגיו - רבינו גרשום]?
פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן
בהיקש זה.
חד אמר: דור לפי פרנס, וחד אמר פרנס לפי דורו
, כמבואר בהמשך.
למאי הלכתא
נאמר שכדור כן דורשיו:
אילימא למעליותא
ולענין חסידות, וחולקים בזה:
דמר
שאמר פרנס לפי דורו,
סבר: אי מעלי דרא
[אם הדור חסיד]
מעלי פרנס
[אף הפרנס חסיד].
ומר
שאמר דור לפי פרנס,
סבר: אי מעלי פרנס
[אם הפרנס חסיד]
מעלי דרא?!
אי אפשר לומר כך, ד
הא איכא צדקיה דהוה מעלי
[שהיה פרנס חסיד]
ודריה לא הוה מעלי
, הרי שאין הדור לפי הפרנס.
והא
מצאנו גם את
יהויקים, דלא הוה מעלי, ודריה הוי מעלי
, הרי שאין הפרנס לפי הדור, וקשה על שניהם!
והמקור לזה שאמרנו שצדקיהו חסיד היה ודורו לא, ויהויקים היה דורו חסיד והוא לא:
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי
שנא דכתיב ביהויקים וצדקיהו לשון "בראשית",
דכתיב: "בראשית" ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, וכתיב: "בראשית" ממלכת צדקיהו מלך יהודה
[רש"ש]?
ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו
בימי יהויקים
בשביל יהויקים, כיון שנסתכל בדורו
של יהויקים
נתיישבה דעתו.
ו
ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו
בימי צדקיהו
מפני דורו של צדקיהו, כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו
, ומאחר שביקש הקב"ה להפוך מעשה בראשית בימיהם, לכן כתוב בהם "בראשית".
ואם כן אי אפשר לפרש "כדור כן דורשיו", לשבח.
ומפרשינן לה:
אלא לענין תוקפא
[כעס]
וניחותא
[נוח לרצות] הוא ד
קאמרינן
שכדור כן דורשיו.
הדרן עלך פרק יש בערכין
--- title: "חברותא - ערכין — פרק רביעי - השג יד" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02370.html#HtmpReportNum0004L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0004L5" --- פרק רביעי - השג יד
Оригинал главы פרק רביעי - השג יד
מתניתין:
זה שאמרה תורה בפרשת ערכין [בחוקותי כ"ז] לדון במי שהעריך אדם ב
השג יד
, שאם אין ידו משגת לשלם כל הערך שקצבה תורה, אין הוא חייב לשלם להקדש יותר מכפי הישג ידו -
בנודר
[במעריך] הדברים אמורים, ששיעור החיוב תלוי בהישג ידו של המעריך, ומתבאר בהמשך המשנה.
והשנים
[הגיל] שבהם תלתה תורה שיעור הערכין -
בנידר
[בנערך] הדברים אמורים, ולא במעריך! שמשתנה שיעור החיוב לפי גילו של הנערך, ולא של מעריך.
והערכין
מה שחילקה תורה בין קיצבת ערך זכר לערך נקבה -
בנערך
הדברים אמורים ולא במעריך! ומשתנה שיעור החיוב לפי מינו של נערך, ולא לפי מינו של מעריך.
והערך
שקצבה תורה לפי גילו של הנערך -
בזמן הערך
הדברים אמורים, ולא בזמן הנתינה! וכגון שהיה הנערך פחות מבן עשרים כשהעריכוהו [שערכו קצוב בתורה לזכר, עשרים שקלים], ובזמן הנתינה כבר נעשה יותר מבן עשרים [שערכו קצוב בתורה לזכר, חמשים שקלים] שחייבים ליתן קיצבת ערכו כשל פחות מבן עשרים.
השג יד בנודר
-
כיצד?
עני שהעריך את העשיר
שאמר העני על העשיר "ערכך עלי". [וכן הדין גם אם מתחלה אמר העשיר "ערכי עלי", ושמע העני ואמר: "מה שאמר זה עלי"] -
נותן
העני
ערך עני
ככל אשר תשיג ידו, שבנודר הדין תלוי, והרי עני הוא, ולא בנערך, העשיר.
ועשיר שהעריך את העני
, שאמר העשיר על העני "ערכך עלי". [וכן הדין גם אם מתחלה אמר העני "ערכי עלי", ושמע העשיר ואמר: "מה שאמר זה עלי"] -
נותן
העשיר
ערך עשיר
, ומשלם כל מה שקצבה תורה לתת למי שהעריך אדם בגילו של העני, שבנודר הדבר תלוי והרי עשיר הוא, ולא בנערך, העני.
[בבא זו נתפרשה עפ"י משמעות רש"י, ועיין תוס' וזבח תודה].
אבל
דין הישג יד האמור
בקרבנות
שהעני שאין ידו משגת הרי הוא מביא קרבן אחר מן העשיר,
אינו כן
, שאין הולכים אחר הישג ידו של הנודר, אלא כפי שהמשנה מפרשת [רבינו גרשום]:
הרי שאמר
הנודר: "
קרבנו של מצורע זה
[שעליו להביא ביום השמיני לטהרתו]
עלי
"
\- אם
היה המצורע עני, מביא
זה הנודר שקיבל על עצמו להביא קרבנותיו,
קרבן עני
, [שחטאתו ועולתו באים מן העוף]. ואם היה המצורע
עשיר
-
מביא
הנודר
קרבן עשיר
, [שחטאתו ועולתו מן הבהמה], ואף על פי שהנודר הוא עני.
רבי
חולק ו
אומר: אומר אני: אף בערכין
כשהם דומים לקרבנות, [וכמו שמפרשת המשנה בהמשך, שתחלה אמר העשיר "ערכי עלי", ושמע העני ואמר: "מה שאמר זה עלי"], הדין
כן
כמו בקרבנות, ולא כתנא קמא שחילק אף בזה בין ערכין לקרבנות.
והטעם:
וכי מפני מה
הדין בערכין הוא ש
עני שהעריך את העשיר
, שאמר העני על העשיר "ערכך עלי",
נותן ערך עני
ולא ערך עשיר, ואילו בקרבנות, כשאמר עני "קרבן מצורע זה [העשיר] עלי" מביא העני קרבן עשיר? מפני שאינו דומה לקרבנות.
שאין העשיר
שאותו העריך העני
חייב
בעצמו
כלום
, ועל כן אין כוונת העני במה שאמר לעשיר "ערכך עלי", אלא שיהיה לפי מדת שנותיו של העשיר שפחותות או יתירות על שנותיו שלו, וכיון שלא פירש כלום, ורק קיבל על עצמו ערך מדת שנותיו של העשיר, הרי דין ה"ערך" שנידון בהשג יד. מה שאין כן בקרבנות, שהרי המצורע עצמו חייב בהם, וזה שנודר להביא קרבן כמוהו הרי הוא כאילו מפרש שיביא מה שחייב בו המצורע העשיר, ועל כן מביא קרבן עשיר, אף שהנודר הוא עני.
וכיון שזה עיקר טעם החילוק, אין לך לחלק אלא באופן הראשון שאמרנו, שאם אמר העני על העשיר: "ערכך עלי", רק באופן זה הוא שנותן העני ערך עני.
אבל
באופן השני: ב
עשיר שאמר: "ערכי עלי", ושמע עני ואמר: "מה שאמר
זה עלי"
-
נותן
העני
ערך עשיר
3 .
שבאופן הזה חייב העשיר אף הוא - שהרי העריך את עצמו - ודומה לקרבנות, ועל כן דינו כקרבנות.
גמרא:
והוינן בלשון המשנה שנקטה השג יד ב"נודר": והרי דין
השג יד במעריך הוא
ולא בנודר. שהנודר הוא מי שאמר: "דמי עלי", שאינו נידון בהשג יד אלא צריך ליתן את הכל כשיוכל לתת, אף על פי שעכשיו אין ידו משגת. ואם כן היה לו לתנא לומר את דין השג יד במעריך?!
ומשנינן: מה שנקט התנא בלשון "נודר", זה
כדכתיב
בתורה לשון זה לענין ערכין בדין השג יד. וכך כתוב: על פי
אשר תשיג יד "הנודר" יעריכנו הכהן.
ותו מתמהינן אלישנא דמתניתין: וכי
"השנים
-
בנידר"
הן תלויות? והרי חילוק השנים
ב"נערך" הוא
ולא ב"נידר", שהאומר "דמי פלוני עלי" אין הוא נידון לפי מדת השנים של אותו פלוני אלא כפי שוויו של אותו פלוני להיות נמכר בשוק. ואם כן היה לתנא לשנות: "והשנים - בנערך"?!
ומשנינן:
איידי דאמר
התנא:
השג יד ב"נודר"
וכמו שפירשנו,
אמר נמי: "השנים
-
בנידר".
שנינו במשנה:
השג יד בנודר כיצד? עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני.
מאי טעמא? דאמר קרא: אשר תשיג יד ה"נודר"
-
בנודר תלה רחמנא
ולא בנערך! [ונכלל בזה גם האופן השני שבמשנה, בנודר שאמר "מה שאמר זה עלי", שזהו גם נודר - עפ"י ראב"ד בתו"כ, ועיין תוס'].
שנינו במשנה:
אבל בקרבנות אינו כן, הרי שאמר: "קרבנו של מצורע זה עלי", היה מצורע עני מביא קרבן עני!
ותמהינן על זה שמשמע לפי פשוטו, שכשהמצורע עני מביא המדיר קרבן עני אף שהוא עשיר: וכי
אף על גב דמדירו
[
היינו הנודר
]
עשיר
הוא מביא קרבן עני?! והרי אין הדין כן. שהרי:
"ואם דל הוא"
[מביא הקרבן - רבינו גרשום]
אמר רחמנא
שיביא קרבן עני,
ולא דל הוא
זה שמביא את הקרבן, שהרי המדיר העשיר הוא זה שמביא את הקרבן.
ומשנינן:
אמר רבי יצחק
: אין כוונת המשנה לומר שבקרבנות דנים בהישג יד רק לפי הישג ידו של מצורע, ואם אין יד המצורע משגת מביא מדירו קרבן עני אף שידו של המדיר משגת להביא קרבן עשיר! אלא: זה ששנינו במשנה שאם היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני, מדובר
כשהיה
אף
מדירו
עני
. ובאופן זה מחלקת המשנה בין אם היה גם המצורע עצמו עני, לבין אם היה המצורע עשיר.
ומקשינן: אפילו הכי מנא לן שיביא המדיר קרבן עני כשהוא עני [ואף שגם המצורע עני]?
ודילמא עליה דידיה
על המצורע, כשהוא עצמו מביא את קרבנותיו
חס רחמנא
[חמלה התורה] שאם דל הוא יביא קרבן עני, אבל
אמדירו
כשהוא עני
לא
חס רחמנא, ויביא קרבן עשיר אף שעני הוא?
דהכתיב
: ואם דל
"הוא"
, כלומר: הוא, המצורע עצמו אם הוא דל, יביא קרבן עני, אבל לא מדירו [רבינו גרשום].
ומשנינן:
אמר רב אדא בר אהבה
: "ואם דל הוא
ואין ידו משגת"
כתוב, ולא היה צריך לכתוב "ואין ידו משגת", שהרי כבר כתוב "ואם דל הוא" [רבינו גרשום], והפסוק המיותר בא כדי
לרבות את הנודר
[המדיר], שאם אין ידו משגת, יביא קרבן עני [כשאף המצורע עני!].
ועכשיו מקשים על תירוצו של רבי יצחק, שאמר, שזה ששנינו במשנה: "אבל בקרבנות אינו כן וכו' היה מצורע עני מביא קרבן עני", מדובר רק כשגם מדירו עני:
אבל מדירו עשיר
והמצורע עני
הכי נמי דמייתי בעשירות?! אם כן, מאי "אבל בקרבנות אינו כן"?!
והרי התנא בא לחלק בין ערכין התלויים בנודר, לקרבנות התלויים במצורע, ואם הדוגמא שנתן התנא "היה מצורע עני מביא קרבן עני", מדובר כשגם מדירו עני, אין דוגמא זו חלוקה מערכין, שאף בערכין הדין כך, שאם היה הנודר עני מביא ערך עני.