Menajot 94b — el Talmud en español

רבי חנינא אמר: כמין תיבה פרוצה

מלמעלה; היינו: הלחם היה עשוי משוליים ושתי דפנות זו כנגד זו, והיתה תחתית הלחם נתונה כשארכה לכל רחבו של השולחן, ודפנות הלחם עולות בקצות השולחן משני צידיו של רוחב השולחן, מזה אחת ומזה.

רבי יוחנן אמר: כמין ספינה רוקדת

[מרקדת ושטה מהר על פני המים], היינו: לא היו ללחם שוליים כלל, וכעובי אצבע בלבד היה עומד על השולחן, ואילו דפנותיה משופעים כלפי מעלה.

א.

בשלמא למאן דאמר: כמין תיבה פרוצה

,

היינו דהוו יתבי בזיכין

[ניחא שהיו בזיכי הלבונה יושבים] בתוך הלחם העליון על שוליו, וכמאמר הכתוב "ונתת על המערכת לבונה זכה".

אלא למאן דאמר: כמין ספינה רוקדת, היכי הוו יתבי בזיכין

, האיך יעמדו הבזיכים בתוך הלחם שאין לו שוליים!?

ומשנינן:

מקום

בעובי דופן החלה הוה

עביד להו

[עושה להם], שם היה מניח את הבזך.

הלחם היה מונח על השולחן, ומעליו שלשה קנים כדי להושיב את הלחם שעליו על גביהם, שאם היה מניח לחם על גבי לחם היו מתעפשים; וכן על כל לחם ולחם עד החמישי שהיו עליו שני קנים בלבד, סך כל הקנים ארבע עשרה לכל מערכת, כמבואר במשנה לקמן דף צו א ונתבאר בגמרא שם צז א.

ב.

בשלמא למאן דאמר: כמין תיבה פרוצה, היינו דהוו יתבי קנים

לאורכו של לחם ולרוחב השולחן - על חודן של דפנות כל לחם ולחם.

אלא למאן דאמר: כמין ספינה רוקדת, קנים היכי הוו יתבי

, האיך יושיב שלשה קנים על דפנות הלחם, שאין בו אלא כדי מושב קנה אחד!?

ומשנינן:

מורשא

עביד להו

, כלומר, מצרף היה בצק ומרחיב את ראשי הלחם עד עד שנעשה אותו מקום רחב כדי לקבל שלשה קנים.

משני צידי השולחן בצידיה של כל מערכת שהיה אורכה נתון לכל רוחב השולחן, היו "סניפין", והם שני עמודים מכל צד של רוחב השולחן, שהיו סומכין בהם, וכמבואר במשנה לקמן צו א.

ג.

בשלמא למאן דאמר: כמין תיבה פרוצה, היינו דסמכי ליה סניפין ללחם

[תומכים הסניפים את הלחם], שהרי הלחם היה נתון ארכו לכל רוחב השולחן ומשני צידיו נזדקפו הדפנות בקו ישר, נמצא שהיו דפנות הלחם עולות לצידן של הסניפין התומכים בדפנות הלחם שלא ישתברו ויפלו לצידי השולחן מזה ומזה.

אלא למאן דאמר: כמין ספינה רוקדת, היכי סמכי ליה סניפין ללחם!?

ומשנינן:

דעגיל להו מיעגל

לסניפין.

ושתי קושיות לרבי חנינא:

א.

בשלמא למאן דאמר: כמין ספינה רוקדת, היינו דבעינן סניפין

כי לחם שאין לו שוליים אינו יכול לישב על השולחן בלי שיתמכו בו הסניפין מזה אחד ומזה.

אלא למאן דאמר: כמין תיבה פרוצה, סניפין למה לי!?

ומשנינן:

אגב יוקרא דלחם תלח

, כיון שכבד הוא הלחם יש חשש שיישבר, כלומר, כיון שהיה לחם אחד על גבי השני הרי הוא מכביד עליו, ויש חשש שיישבר.

ב.

בשלמא למאן דאמר: כמין ספינה רוקדת, סניפין על גבי שלחן מונחין

.

אלא למאן דאמר: כמין תיבה פרוצה, סניפין היכא מנח להו

[היכן היה מניחן] -

וכי יעלה על דעתך ד

אארעא

[על הארץ]

מנח להו!?

ומשנינן:

אין

, אכן כן הדבר, וכ

דאמר רבי אבא בר ממל

:

לדברי האומר: כמין ספינה רוקדת, סניפין על גבי שולחן

היו

מונחין

.

לדברי האומר: כמין תיבה פרוצה, סניפין על גבי קרקע

היו

מונחין

.

שואלת הגמרא:

כמאן

, כדעת מי משתי האמוראים שנחלקו בצורתו של הלחם

אזלא הא דאמר רבי יהודה

:

הלחם

היה

מעמיד את הסניפין

שהיה מונח עליהם,

והסניפין

היו

מעמידין את הלחם?

ומפרשת הגמרא:

כמאן דאמר: כמין ספינה רוקדת

, כי לפי הסובר: כמין תיבה פרוצה, הרי היו הסניפין עומדים על גבי קרקע מצידיו של הלחם, ואין הלחם מעמידם.