Menajot 41a — el Talmud en español

והתניא: טלית שהקטן מתכסה בו ראשו

ורובו

והגדול יוצא בה

שוק

דרך עראי

ואינו מתבייש - זהו שיעור הטלית שהיא

חייבת בציצית

57 .

אבל אם

אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו,

הרי

אע"פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה

מחיוב ציצית,

וכן

הדין

לענין כלאים!

והוינן בה:

מאי "וכן לענין כלאים"?

לאיזה ענין דימו ציצית לכלאים?

אילימא

שכוונת הבריתא להורות

שכן

הדין

לענין איסורא דכלאיים.

שטלית שהיא קטנה מהשיעור המוזכר בברייתא מותר לעשותה מצמר ופשתים ואין בכך איסור כלאים, לא יתכן לומר כך, [שהרי]

והא אנן תנן: "אין עראי בכלאים"

ואפילו בגד קטן שמתבישים לצאת עמו עראי לשוק אסור משום כלאים!

ואמר רב נחמן בר יצחק "וכן לענין סדין בציצית"

שכוונת הבריתא היא לדמות שיעור ציצית לכלאים, שאם יש לו בגד פשתן גדול שיש בו שיעור חיוב ציצית, מותר להטיל בו תכלת מצמר ואין לו לחוש לאיסור כלאים, אבל אם הבגד קטן ואין בו שיעור חיוב ציצית, אין להטיל בו תכלת, מפני שלובש כלאים שלא במקום מצות ציצית.

ואם כן מפורש בברייתא, שטלית שאין בה שיעור ציצית אסור להטיל בה צמר ופשתים. וקשה לרב מתנא, שאמר שמותר להטיל תכלת בבגד פשתן ואפילו בטלית פטורה מהי אותה טלית פטורה?

ומתרצינן:

אלא מאי פטורה הטיל למוטלת!

שאם הטיל בבגד פשתן ציציות נוספות על הראשונות ויש בהם תכלת מצמר אין בכך משום איסור כלאים למרות שבציצית הנוספת הוא אינו מקיים מצוות ציצית, שכלאים הותרו בציצית לגמרי.

ומקשינן:

והא

כבר

אמרה רבי זירא חדא זימנא?

לעיל, שאם הטיל למוטלת כשרה, ומכיון שהתחדש שם שיכול לפרוק איזו שירצה, הראשונות או האחרונות, וכשר, פשיטא שיש שם ציצית על שניהם, ואין בכך איסור כלאים?

ומתרצינן:

חדא מכלל דחברתא אתמר

שבאמת את הדין שכלאים "הותרה" אפילו בטלית פטורה, למד רב זירא מהדין הראשון ש"הטיל למוטלת כשרה".

תנו רבנן: טלית כפולה,

שהיתה ארוכה כשתים וכפלה,

חייבת בציצית.

ונותן הציציות על מקום הכפל, דהיינו, בד' הפיאות כשהיא כפולה.

ורבי שמעון פוטר

מליתן בה ציצית. משום שאם יתן ציציות במקום הכפל, נמצא שאם תפשט, יהיו הציציות באמצעיתה

60 .

ושוין

רבי שמעון ורבנן בזה

שאם כפלה ותפרה שחייבת

משום שעל ידי התפירה לא תיפשט.

ומקשינן: אי

תפרה

ממש,

פשיטא

שחייבת, דהלא כעת זו היא צורתה?

ומשנינן:

לא צריכא, דנקטה בסיכי,

שחברה על ידי סיכות, שאין זו תפירה של קיימא.

רבה בר הונא אקלע לבי רבא בר רב נחמן. חזייה דהוה מיכסי בטלית כפולה

[שלא היתה מהודקת בסיכות],

ורמי ליה חוטי עלוי כפילא

[והיו בה חוטי הציצית במקום הכפל].

אפשיטא

[נפשטה] הטלית

ואתא חוטא וקם להדי רישא

[ונמצאו חוטיה באמצע, בצד ראשו של רבא בר רב נחמן].

אמר ליה

רבה בר הונא: באופן זה, שעומדים החוטים באמצע הטלית,

לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא!

שכנף הוא שפת הבגד.

אתא

רבא בר רב נחמן

שדייה

לבגד זה,

ואיכסי בגלימא אחריתי.

אמר ליה

רבה בר הונא:

מי סברת

ציצית

חובת גברא הוא,

כך שהועלת במעשיך לקיים מצות ציצית בטלית אחרת, ולא אכפת לך שהטלית הכפולה תשאר כשהיתה? הא ציצית

חובת טלית הוא!

ואף כשאין אתה לובשה הרי היא טעונה ציצית, ואם כן

זיל, רמי לה

לטלית זו הכפולה ציצית, כיון שנפשט כפילה.

ואמרינן:

לימא מסייע ליה

לרבה בר הונא שסובר שציצית חובת טלית היא. ששנינו:

חסידים הראשונים, כיון שארגו בה

בטלית אורך של

שלוש

אצבעות שהוא שיעור בגד,

היו מטילין בה תכלת

מיד בשעת האריגה, עוד לפני שהבגד הושלם וראוי ללבישה. ואם תחילת החיוב הוא בלבישה זה עדיין לפני שעת חיוב? ומוכח שהמצוה על הטלית.

ודחינן.

שאני חסידים

הראשונים

דמחמרי אנפשייהו.

ואמרינן: שרבה בר הונא הסובר שציצית חובת טלית הוא

ופליגא דמלאכא

[חלוק הוא בכך על דברי המלאך].

דמלאכא

[מלאך]

אשכחיה לרב קטינא

דמיכסי

ב

סדינא

שלא היה לה ציצית, שגזרו שלא להטיל בה ציצית משום כסות לילה.

אמר ליה

המלאך:

קטינא, קטינא!

כיון שאתה מתכסה ב

סדינא

שאין מטילין בה ציצית

בקייטא

[בקיץ].

ו

ב

סרבלא

[שהוא בגד שקצותיו עגולין ואין לו אלא שני כנפים למטה, ופטור מן הציצית] אתה מתכסה

בסיתוא.

אם כן

ציצית מה תהא עליה?

אימתי תקיים מצות ציצית?

אמר ליה רב

קטינא למלאך: וכי בשמים

ענשיתו אעשה

? הרי אין אדם מחוייב לקנות טלית המחוייבת בציצית כדי להטיל בה ציצית, אלא רק אם הוא לבוש בבגד שיש לו ארבע כנפות הוא חייב להטיל בה ציצית, ומדוע אמרת לי ציצית מה תהא עליה?!

אמר ליה

המלאך: אמנם בזמן רגיל אין עונשין בשמים מי שאינו קונה בגד המחויב בציצית, אבל

בזמן דאיכא ריתחא

בעולם

ענשינן

אפילו על אי קיום מצות עשה.

ומבררת הגמרא דברי המלאך:

אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא,

מובן

היינו דמחייב

עונש בעידן ריתחא משום

דלא קא רמי

עליו ציצית,

אלא אי אמרת חובת טלית הוא,

קשה, דסדין וסרבלא

הא לא מחייבא

בציצית, ולמה יענש על שאין לו בגד המחוייב?

ומקשינן:

אלא מאי

אמרת,

חובת גברא הוא,

הרי עדיין קשה

נהי דחייבי רחמנא

בציצית, היינו

כי מיכסי

[שנתכסה כבר] ב

טלית דבת חיובא,

אבל

כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא מי חייביה רחמנא!?

אלא,

בהכרח, ד

הכי קאמר ליה

המלאך לקטינא:

טצדקי

[תחבולות] אתה עושה

למיפטר נפשך מציצית!

וזה ודאי אינו רשאי לעשות תחבולות כדי להיפטר מן המצוה. ומעתה אפילו אם ציצית חובת טלית הוא אין זה ראוי, ולכן נענש על כך בשעת ריתחא

62 .

אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כלי קופסא,

דהיינו טליתות הראויות לציצית, אף על פי שמקופלות ומונחות בקופסא, מכל מקום כיון שהן עומדות להתכסות בהן נחשבות ככסותך "אשר תכסה בה", ו

חייבין

הן

בציצית.

ומודה שמואל, בזקן שעשאה

לטלית זו

לכבודו,

שיהו לו לתכריכין אחר שימות,

שפטורה

היא מן הציצית.

מאי טעמא?

"

אשר תכסה בה" אמר רחמנא,

ו

האי לאו לאיכסויי עבידא.

ומכל מקום,

בההיא שעתא

אחר שמת, שמכסין אותו בתכריכין,

ודאי רמינן ליה

ציצית לטלית זו

משום

הכתוב "

לועג לרש חרף עושהו",

שאם אין מטילין בהן ציצית נראה כלועג למת, כאילו אומרין לו פטור אתה מן המצוות.

אמר רחבה אמר רבי יהודה: טלית שנקרעה

אם

חוץ לשלש

אצבעות משפת הבגד נקרעה,

יתפור

אותה ולא חששו שמא ישאר משהו מחוט התפירה ויניחו בטלית ויוסיף עליו עוד עד שיהיו ארבעה חוטים לשם ציצית [ואם יעשה כן, לא תהא הטלית כשירה, שחוט זה שנשאר מן התפירה אינו כשר לציצית, שצריך דוקא "תעשה, ולא מן העשוי", וחוט זה הנשאר הוא כבר עשוי] והטעם שלא חששו, כיון שהוא תופר מחוץ לשלש אצבעות משפת הבגד, אין זה מקום הטלת ציצית.

אבל אם נקרעה הטלית

תוך שלש

אצבעות משפת הבגד

לא יתפור,

כיון שזהו מקום הציצית חששו שיניח מחוט התפירה ויעשהו ציצית, והיא תהיה פסולה

64 .

תניא נמי הכי: טלית שנקרעה חוץ לשלש

אצבעות -

יתפור

. תוך שלש

אצבעות

רבי מאיר אומר לא יתפור, וחכמים אומרים יתפור.

ומדברי רבי מאיר מוכח כדברי רחבה אמר רבי יהודה

66 .

וממשיכה הברייתא:

ושוין

רבי מאיר ורבנן בדבר זה

שלא יביא

פיסת בד

אפילו

היא גדולה

אמה על אמה ממקום אחר

[מטלית אחרת]

ובה תכלת ותולה בה,

משום דכתיב "ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם" דהיינו שבשעת הטלת הציצית תהא הטלתה על הבגד וכאן הרי כנף זו לא היתה מהבגד הזה בעת עשית הציצית

68 .

ושוין,

רבי מאיר ורבנן, גם בדבר זה,

שמביא

ומתיר

תכלת

[היינו ציצית]

ממקום אחר

מבגד אחר

ותולה בה

בבגד זה,