Versión en texto de este daf: original y traducción
Menajot 40b — el Talmud en español
Menajot 40b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Menajot 40b
השתא
ביחס לדין
חמץ בפסח,
וביחס לאכילה ב
יום הכיפורים,
שאיסור
דכרת
הם, ובכל זאת
סמכינן אדיסקי,
על האגרות שיצאו מבית דין להודיע אימתי פסח ואימתי יום הכיפורים,
הכא,
ביחס לתכלת,
דעשה בעלמא
הוא
לא כל שכן
שיש לסמוך על האגרות?!
אלא אמר רבא: הא מילתא אמרי
אמרתי אני בבבל,
ואיתמר
אותו דבר
במערבא
[בארץ ישראל]
משום דרבי זירא כוותי,
שהסיבה שאסרו ציצית בסדין
שמא יקרע סדינו בתוך ג'
אצבעות משפת הסדין,
ויתפרנו
לקרע בחוטי פשתן, ומשארית החוטים שישארו תלויים בשפת הסדין הוא יעשה ציצית [בצירוף חוטי תכלת], וחוטים אלו שנשארו תלויים לאחר התפירה אינן ראויים למצות ציצית, שהרי
התורה אמרה
"גדילים
תעשה
לך", שתהיה עשייתם מתחילה לשם מצות ציצית,
ולא
תתקיים המצוה
מן העשוי
מכבר בבגד שלא לשם מצוה
49 .
וכיון שלא יקיים מצות ציצית הרי חוטי התכלת שיצרף לחוטי הפשתן אוסרין את הסדין משום כלאיים שלא במקום מצוה, לכן, חששו חכמים למצב שכזה ואסרו להטיל ציצית בסדין, שמוטב שימנעו מקיום מצות ציצית בשב ואל תעשה מאשר שיעברו על איסור כלאים בקום ועשה.
שרא רבי זירא לסדיניה!
התיר רבי זירא את חוטי הציצית שהיו בסדינו, שהיה עשוי מפשתן, והסכים לגזירה, מחשש שמא יקרע ויתפור, ויכול להכשל בכלאים.
רב זירא אמר
: מה שאסרו חכמים להטיל ציצית בסדין הוא מטעם אחר:
גזירה נמי
משום כסות לילה!
שמא יבואו להתכסות בו בלילה, שאינו זמן קיום מצות ציצית, ונמצא עובר על איסור כלאים בזמן שאינו מקיים מצות ציצית
51 .
ואמר רבא: הא מילתא אמרי
אמרתי אני בבבל,
ואיתמר במערבא משמיה דרבי זירא כוותי
: טלית ש
היא של בגד
העשוי מאריג,
וכנפיה
של הטלית הן
של עור
הרי היא
חייבת
בציצית.
אבל אם הטלית עצמה
היא של עור,
הרי למרות ש
כנפיה
הן של
בגד
[אריג] הרי היא
פטורה
מהציצית.
ו"בגד" נקרא רק אריג ולא כשהוא עשוי מחתיכת עור
52 .
ומבררת הגמרא:
מאי טעמא
לא נקבע החיוב לפי מקום הטלת הציצית? כי
עיקר בגד בעינן
לקביעת חיוב הציצית, ולכן רק אם עיקר הבגד עשוי ממין המחויב, חייב בציצית.
רב אחאי אזיל בתר כנף,
ואם הוא היה עשוי מבגד, היה מטיל בו ציצית על אף שעיקרו של הבגד היה עשוי מעור
53 .
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: הטיל
חוטי ציצית
ל
טלית שהיתה
בעלת שלוש
כנפות בלבד,
ו
לאחר מכן
השלימה לארבע
כנפות על ידי שתפר בה קרן נוספת, הרי למרות שהטיל עתה ציצית בכנף הרביעית, היא
פסולה, משום "תעשה ולא מן העשוי"!
שבשעה שהוטלו חוטי הציצית בשלש הכנפות הראשונות לא היתה הטלית חייבת בציצית, ונמצא שבשעת חיובה, כשתלה בה את הקרן הרביעית, כבר היו בה חוטי הציצית, והתורה חייבה להטיל בה ציצית כשהיא מתחייבת בהן, ולא יוצא ידי חובה בציציות שכבר היו תלויות בבגד לפני שעת החיוב.
מיתיבי:
חסידים הראשונים
שהשתדלו בכל מאודם לדקדק במצוות, נהגו להטיל ציצית בבגד ברגע הראשון שרק היה אפשר. ולפיכך, בשעה שארגו והכינו בגד בעל ד' כנפות,
כיון שארגו בה ג'
אצבעות של אריג, שהוא השיעור הקטן ביותר של בגד,
היו מטילין לה
חוטי
תכלת
בשני הכנפות שכבר נארגו. ומוכח, שאע"פ שבגד קטן וצר ברוחב ג' אצבעות אינו חייב בציצית כיון שאין בו שיעור, אעפ"כ אין זה פוסל את הציצית המוטלת בו משום "תעשה ולא מן העשוי"! וקשה על רבא.
ומתרצינן:
אימא כיון שפצעו בה ג'!
והיינו, שבשעת גמר אריגת הבגד, כשנכנסו לתוך ג' אצבעות האחרונים שעוד נשאר לארוג בבגד והיה שייך כבר להטיל בו צצית כיון שהיו בה כבר ד' כנפות,
היו מטילין לה תכלת.
שאז היה כבר שם "עשייה" בהטלת הציציות.
ומקשינן:
ומי אמרינן
כיצד יתכן לומר שציצית שהוטלה בשעה שהבגד היה פטור עדיין מציצית פסולה משום
תעשה ולא מן העשוי, והאמר רבי זירא: הטיל
ציצית נוספת
למוטלת,
שכבר הטיל ציצית פעם אחת בבגד ועתה בא להוסיף ציצית נוספת בכל כנף, הרי היא
כשרה,
ואף אם פסק אחר כך את הציציות הראשונות! והרי במקרה כזה אין שם עשייה על הציציות השניות שנשארו עתה, כיון שהבגד כבר נפטר בציציות הראשונות, ובכל זאת לא נפסלים משום תעשה ולא מן העשוי!?
ומתרצינן:
אמר רבא: השתא ב"בל תוסיף" קאי
, בעשיית הציציות השניות, הילכך - "
מעשה" לא הוי!
שכיון שבעשיית הציציות השניות עבר על איסור "בל תוסיף" אין שם "עשייה" כלל בהטלתן , ואח"כ כשפוסק את הראשונות, אותה שעה נחשבת הקציצה כ"עשיית" הציציות השניות ואין זה נקרא "מן העשוי". אבל בטלית בת ג' כנפות שהטיל בה ציצית ואחר כך עשאה בת ד' כנפות, נחשבת הטלת הציצית "עשייה", ולכן כשנעשית הטלית לאחר מכן מחויבת, נחשב "מן העשוי", ופסול.
מתקיף לה רב פפא: ממאי דגברא לאוסופי קא מיכוין?
מנין לנו שזה שמטיל ציצית בשנית מתכוין להוסיף על מה שצותה תורה, ועבר בכך על בל תוסיף, ולכן אין במעשיו שם "עשייה" כלל? [ולכן כשיחתוך את הראשונות הציציות השניות יהיו כשרות].
דלמא לבטולי קא מיכוין
אולי מתכוין המטיל לבטל בעשייתו את הציציות הראשונות, ובמחשבתו להסירם לאחר מכן ו"לעשות" כעת במקומם ציציות אחרות לשם מצות ציצית, ובכך "
בל תוסיף" ליכא,
אבל שם
מעשה איכא!
והיא "עשיה" בפטור כמו טלית בעלת שלש כנפות, ואם כן מוכח מכאן שאין פסול "תעשה" ולא מן העשוי בשעה שהבגד פטור מעשיית אותן הציציות!
אמר רב זירא אמר רב מתנא אמר שמואל
: חוטי
תכלת
מצמר שהוטלו בבגד יחד עם חוטי לבן הפשתן
אין בהם משום
איסור
כלאים
,
ואפילו
אם הטילם
בטלית
כזו ש
פטורה
מחובת ציצית. והוינן בה:
מאי "טלית פטורה"?
באיזו טלית מדובר?
אילימא דלית בה שיעורא
ונאמר שאין איסור כלאים אפילו אם הטיל צמר ופשתים בטלית שהיא פחותה מכשיעור, הרי למדנו להיפך, שאם אין בה שיעור חיוב יש בה איסור כלאים. שהרי למדנו: