Jaguigá 8b — el Talmud en español

הקיש הכתוב שמחה לחגיגה, כדי ללמדך:

מי שחגיגה באה מהם

יוצאים בהם ידי שמחה,

יצאו אלו

עופות ומנחות -

שאין חגיגה באה מהם

, שהרי בחגיגה נאמר: "חלב חגי", ובעופות ומנחות אין חלב.

רב אשי אמר: מ"ושמחת

בחגך"

נפקא: יצאו אלו

, בשר עופות ושיירי מנחות,

שאין בהן

באכילתן

שמחה

.

ומקשינן:

ורב אשי, האי "בחגך

" -

מאי עביד ליה?

ומפרשינן:

ההוא

קרא "בחגך" -

לכדרב דניאל בר קטינא! דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד?

שנאמר: "ושמחת בחגך

" - בחגך,

ולא באשתך!

והיינו, שלא יניח את שמחת הרגל ויעסוק בשמחת אשתו [מועד קטן ח ב].

מתניתין:

א.

מי שיש לו אוכלים מרובים

[שהיו סמוכים עליו הרבה אנשים להאכילם בשר בחג],

ו

היו לו

נכסים מועטים

הרי זה

מביא

קרבנות

שלמים

[חגיגה]

מרובים

כפי האוכלים,

ועולות

ראייה

מועטות

.

ב. מי שיש לו

נכסים מרובים ואוכלין מועטין

הרי זה

מביא עולות

ראייה

מרובות

, [דכתיב: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. איש כמתנת ידו - כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך],

ושלמים

לחגיגה

מועטין

, כדי שלא יביא את בשר הקדשים שיוותרו לידי פסול [מאירי].

וכי תימא

רק

אמוראי הוא דפליגי

, והיינו, האמוראים - חזקיה ורבי יוחנן - רק הם שנחלקו אם טופל מעות למעות, אבל

מתנייתא לא פליגי

, הברייתות לא חולקות אלא בדין טפילת בהמה לבהמה, אך שתיהן מודות שטופלין מעות למעות.

ולכן הקשה רב ששת לרב חסדא, בהסתמכו על דברי הברייתות, שמלבד זה שטופלים מעות למעות [שהוא דבר שלא נחלקו בו התנאים, אלא כל התנאים בברייתות מודים בו], יש גם תנא באחת הברייתות הסובר שאף טופלים בהמה לבהמה, ורב ששת סובר כמוהו, ולכן הוא טען לרב חסדא הרי אמרו אף טופלים בהמה לבהמה.

אי אפשר לפרש כן.

כי

והא קתני

באותה ברייתא:

אכילה ראשונה מן החולין!

ומשמע שיהיה בסעודה הראשונה הבאה על השולחן בשר חולין בלבד, והיינו שיביא בהמה נפרדת מן החולין לאכילה ראשונה, ולא יטפול מעות למעות, לפי שנמצאת אף אכילה ראשונה מעורבת משניהם?!

ומפרשינן: לעולם כפי שאמרנו, שבכלל לשון הברייתא השניה גם טפילת מעות למעות, ו

מאי "אכילה ראשונה

" שאמרו בברייתא:

שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין

.

אמר עולא אמר ריש לקיש

: אדם אשר

הפריש עשר בהמות לחגיגתו

, ו

הקריב חמש ביום טוב ראשון

-

חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני

, ואינו עובר בכך משום "בל תוסיף" על מה שאמרה תורה "וחגותם אותו חג", דהיינו יום אחד ולא יותר. כי אף השלמים שמקריב ביום אחר - שלמים של יום הראשון הם, ומקריבן עכשיו בתורת תשלומין [רש"י].

רבי יוחנן אמר: כיון שפסק

מלהקריב ביום הראשון -

שוב אינו מקריב

אותן ביום אחר.

אמר רבי אבא: ולא פליגי

ריש לקיש ורבי יוחנן, כי:

כאן

בדברי רבי יוחנן, שאמר כיון שפסק אינו מקריב - מדובר

בסתם

, שלא הפרישן בהדיא על מנת להקריבם ביום הראשון [רש"י].

כאן

בדברי ריש לקיש, שאמר חוזר ומקריב -

במפרש

בשעת הפרשתו שליום הראשון הוא מפרישם, ולכן חשובה הקרבתו ביום אחר כתשלומי אותו יום [רש"י].

ומפרשינן לה:

האי סתם

שאתה אומר: שוב אינו יכול להקריב -

היכי דמי?

מאיזה טעם לא הקריבן ביום הראשון?

אילימא

לא הקריבם ביום הראשון משום

דליכא שהות ביום לקרב

[לא הספיק הזמן להקריבם]?

אי אפשר לפרש כן, כי:

האי דלא אקרבינהו משום

[ב"ח]

דליכא שהות ביום

הוא, ומסתמא על דעת להקריבן ביום ראשון הפרישן, ודינו כמפרש על מנת להקריב ביום הראשון, שיכול להקריב גם למחר.

ואלא

, שמא תאמר שהמדובר הוא בכגון שלא הקריבם ביום הראשון משום

דלית ליה אוכלין

[אין לו די אנשים שיאכלו ולא יותירו].

אי אפשר לפרש כן. כי:

לימא

[ב"ח] יש לנו לומר כי

האי דלא אקרבינהו

ביום הראשון לכולם,

משום דלית ליה

אז

אוכלין

. ומיהו לכתחילה - ליום ראשון הפרישן.

לא צריכא

, אלא בהכרח, שמדובר בכגון

דאיכא שהות ביום

להקריב את כל הקרבנות שהפריש,

ו

אף

אית ליה אוכלין

לאוכלן, ובכל זאת לא הקריבם.

ולפיכך אנו תולים:

מדב

יום

קמא לא

אקרבינהו

[הואיל ולא הקריבום ביום הראשון],

שמע מינה

-

שיורי שיירינהו!

הוכיח סופו על תחילתו, שלכתחילה על דעת להקריבם בשני ימים הפרישן. ולכן אינו יכול להקריבם שוב ביום השני.

והכי נמי מסתברא

, שמודה רבי יוחנן בסתם, שיכול להקריבן בשני ימים.

ד

הא

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: הפריש עשר בהמות לחגיגתו

, ו

הקריב חמש ביום טוב ראשון

, הרי זה

חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני

.

ולכאורה הא

קשיין

דברי רבי יוחנן

אהדדי

[שהרי רבי יוחנן סותר דברי עצמו, שאמר לעיל אינו מקריב ביום אחר]?!

אלא לאו, שמע מינה

שיש לחלק בדברי רבי יוחנן:

כאן בסתם

, חוזר ומקריב,

כאן במפרש

, אינו חוזר ומקריב.

ומסקינן: אכן

שמע מינה

.

איתמר נמי

כפי שאמרנו בדעת רבי יוחנן, שאם אין הוכחה שהיה לכתחילה בדעתו להקריבן בשני ימים, הרי זה יכול להקריבן בשני ימים.

ד

אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן

לפרש הברייתא [הנזכרת בעמוד זה אחר המשנה], ששנינו: "אותו אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה":