Versión en texto de este daf: original y traducción
Jaguigá 9a — el Talmud en español
Jaguigá 9a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Jaguigá 9a
לא שנו
בברייתא שאינו חוגג כל שבעה,
אלא
כ
שלא גמר
[מפרש לה ואזיל].
אבל גמר
, הרי זה
חוזר ומקריב
כל שבעה את הקרבנות שכבר הפריש ביום הראשון.
ומפרשינן לה:
מאי "גמר
"?
אילימא גמר
להקריב את כל
קרבנותיו
שהפריש. אי אפשר לפרש כן. כי אם כן,
מאי מקריב
כל שבעה, והרי כבר גמר את קרבנותיו?
! אלא
הכי קאמר: לא שנו שאינו מקריב כל שבעה, אלא כ
שלא גמר
[נגמר]
היום
קודם שהספיק להקריב את כל הקרבנות שהפריש.
אבל
אם
גמר היום
קודם שהספיק להקריב את כולם, הרי זה
חוזר ומקריב
כל שבעה. הרי למדנו מדברי רבי יוחנן עצמו, שהואיל ואין הוכחה שמתחילה היה בדעתו להקריב למחר, אלא יש לומר מתוך שנגמר היום לא הקריבן היום, הרי זה חוזר ומקריב כל שבעה את הקרבנות שהפריש ביום הראשון.
מתניתין:
מי שלא חג
[לא הביא קרבן חגיגה]
ביום טוב הראשון של חג
, הרי זה
חוגג את כל הרגל
, שכולו ראוי לתשלומין,
ו
אפילו
יום טוב האחרון של חג
[סוכות], אף שהוא רגל בפני עצמו [רש"י].
עבר הרגל ולא חג, אינו חייב באחריותו
דהיינו, שוב אין לו תשלומין.
ו
על זה נאמר: "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות
".
רבי שמעון בן מנסייא אומר
ומוסיף [מאירי]:
איזהו מעוות שאינו יכול להתקן
[איזו עבירה אינה נתקנת בתשובה]?
זה הבא על הערוה, והוליד ממנה ממזר
, כיון שהביא פסולין בישראל, והם יהיו זכרון לעוונו, לפיכך אין עוונותיו נמחקים על ידי תשובה.
שהרי
אם תאמר בגונב וגוזל
אין אני קורא בו "לא יוכל לתקון", כי
יכול הוא להחזירו, ויתקן
עצמו מן החטא.
רבי שמעון בן יוחי אומר: אין קורין "מעוות
" [מקולקל]
אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ו
שוב
נתעוות
.
ואי זה?
זה תלמיד חכם הפורש מן התורה
.
גמרא:
והוינן בה:
מנהני מילי
שאף יום טוב האחרון של חג ראוי הוא לתשלומין?
אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל
מגזירה שוה הוא נלמד:
נאמר "עצרת" בשביעי של פסח
[ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת],
ונאמר "עצרת" בשמיני של חג
[וביום השמיני עצרת תהיה לכם].
מה להלן
שביעי של פסח, שהוא חלק מן הרגל - ראוי הוא
לתשלומין
.
אף כאן
יום טוב האחרון של חג - ראוי הוא
לתשלומין
, אף שהוא רגל בפני עצמו.
ומבארת הגמרא: בהכרח שגזירה שוה זו היא
מופנה
[שתי המילים המלמדות את הגזירה שוה מיותרות הן, כדי ללמוד באמצעות ייתורם את הלימוד של גזירה שוה], ובכך היא גזירה שוה שאין משיבין עליה.
דאי לאו מופנה
, הרי
איכא למיפרך
על גזירה שוה זו:
מה לשביעי של פסח, שכן אינו חלוק משלפניו
[רגל אחד הוא עם הימים שלפניו],
תאמר בשמיני של חג, שחלוק משלפניו
[רגל בפני עצמו הוא], ויש לומר שאין משלימין בו.
לאיי
, ואכן
אפנויי מופנה!
מכדי
, הרי
מאי
מה היא משמעות
"עצרת
" האמורה בשמיני עצרת? -
עצור בעשיית מלאכה!
ואם כן, מיותרת המילה "עצרת" לדון אותה בגזירה שוה.
שהרי כבר
כתיב
בשניהם
"לא תעשה מלאכה
", ואם כן,
"עצרת" ד
חזר ו
כתב רחמנא
-
למה לי?
אלא, שמע מינה: לאפנויי
לגזירה שוה
ותנא
בברייתא
מייתי לה
מביא לימוד לתשלומין בשמיני עצרת -
מהכא
:
דתניא
: כתיב בחג הסוכות: "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר,
וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים
".
יכול יהא חוגג והולך כל שבעה
[מקריב שבעה קרבנות חגיגה, בשבעת הימים]?
תלמוד לומר
: וחגותם
"אותו
", דמשמע יום אחד בלבד [רש"י בפרשת אמור].
ללמדך:
אותו
בלבד
אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה
.
אם כן, למה נאמר
"וחגותם
שבעה
" -
לת של ומין
.
ומנין שאם לא חג
ב
יום טוב הראשון של חג, שחוגג והולך
לתשלומין
את כל הרגל
, ואף את
יום טוב האחרון?
תלמוד לומר: "בחדש השביעי" תחוגו אותו
, לרבות אף את יום טוב האחרון.
אי בחדש השביעי, יכול יהא חוגג והולך
לתשלומין את כל
החדש כולו?
תלמוד לומר
: בחדש השביעי תחוגו
"אותו
".
אותו
[תוך הרגל],
אתה חוגג, ואי אתה חוגג חוצה לו
.
ומאי תשלומין
[כיצד הן התשלומין]?
רבי יוחנן אמר
: כולן
תשלומין לראשון
.
כלומר: אין חל עליו חיוב אלא ביום הראשון, ושאר הימים אינם אלא תשלומין לחובת היום הראשון.
ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה
.
כלומר: אין ימי הרגל תשלומין ליום הראשון בלבד, אלא "תשלומין" הם לאותו יום שנתחייב בו. שאם נתחייב בראשון, הרי הימים שאחריו תשלומין לו, ואם לא נתחייב בראשון מחמת שהיה פטור, הרי זה מתחייב ביום שיסור פטורו ממנו. כי כל יום מימי הרגל הוא סיבה מחודשת לחייבו בחגיגה. ומשנתחייב, נעשו הימים שאחריו תשלומין לו, [רש"י].
מאי בינייהו?
אמר רבי זירא
: מי שהיה
חיגר ביום ראשון
ואינו חייב בקרבן חגיגה,
ונתפשט ביום שני
או ביום אחר ברגל,
איכא בינייהו
אם חייב בתשלומין:
רבי יוחנן אמר: תשלומין לראשון
, ולפיכך:
כיון דלא חזי בראשון
, הואיל ולא היה ראוי ביום הראשון לקרבן שהרי חגר היה ופטור ממנה, הרי זה
לא חזי
[לא נתחייב] אף
בשני
, שאין שייך תשלומין למה שלא נתחייב.
ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה
, ולפיכך:
אף על גב דלא חזי בראשון
, הרי זה
חזי
[מתחייב]
בשני
, ולא מתורת תשלומין אלא בתורת חיוב חדש.
הסוגיה הבאה מתבארת על פי דברי השפת אמת והחשק שלמה, ויסוד פירושם מבואר במאירי, ושיטת רש"י צריכה תלמוד.
ותמהינן:
ומי אמר רבי יוחנן הכי
, שתשלומין לראשון הם, ואם לא נתחייב בראשון, וכגון שהיה חגר או טמא, שוב אינו מביא חגיגה?!
והאמר חזקיה
:
מי שהיה טהור בתחילת יום הראשון של חג, ו
נטמא ב
אמצע ה
יום
הראשון, הרי זה
מביא
קרבן חגיגה לתשלומין לכשיטהר, הואיל והיה ראוי שעה אחת ביום הראשון להביא בה קרבן חגיגתו.
אבל אם נטמא
בלילה
של היום הראשון, ולא היה ראוי אפילו שעה אחת ביום הראשון להביא בה חגיגתו - הרי זה
אינו מביא
קרבן חגיגה לתשלומין, לפי שאין תשלומין למי שלא היה ראוי ביום הראשון, בשעה הראויה לקרבן [ביום].
ורבי יוחנן אמר
:
אף
אם נטמא
בלילה, נמי מביא
תשלומי חגיגתו לכשיטהר, כי אף מי שלא נתחייב בראשון מתחייב הוא בשאר ימי הרגל [הכי סלקא דעתין לפרש].
הרי שדעת רבי יוחנן היא שכולן תשלומין זה לזה, ואיך אמרת שלדעתו כולם תשלומין דראשון?!
אמר
מתרץ
רבי ירמיה
: לעולם סובר רבי יוחנן כולן תשלומין דראשון הם. אלא ד
שאני טומאה
בראשון, שיש לה תשלומין אף שלא נתחייב, כיון
דיש לה תשלומין בפסח שני
. שהרי מי שהיה טמא בפסח ראשון משלימו בפסח שני אף שלא היה ראוי בראשון, ולכן אף הטמא בראשון של רגל משלים בשאר ימי הרגל.
מתקיף לה רב פפא
: