Text version of this daf: original and translation
Eruvin 82a (פב.) — the Talmud in English
Eruvin 82a (עירובין פב.): האם גברא [רבי יהושע בן לוי] אגברא [שמואל] קא רמית? מר [שמואל] סבר, פליגי חכמים על רבי יהודה. ו אילו מר [רבי יהושע בן לוי] סבר דלא פליגי. גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום…
Original text — Eruvin 82a (פב.)
האם
גברא
[רבי יהושע בן לוי]
אגברא
[שמואל]
קא רמית?
מר
[שמואל]
סבר, פליגי
חכמים על רבי יהודה.
ו
אילו
מר
[רבי יהושע בן לוי]
סבר דלא פליגי.
גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה "אימתי" ו"במה
דברים אמורים"
במשנתינו
-
אינו אלא לפרש דברי חכמים.
ורבי יוחנן אמר
: במקום שאמר רבי יהודה
"אימתי"
-
לפרש
דברי חכמים בא.
ו
כשאמר
"במה
דברים אמורים" -
לחלוק
בא.
ותמהינן אתרווייהו:
ו
כשאמר רבי יהודה
"אימתי"
האם
לפרש הוא
בא?
והא תנן
[המשנה מתבארת כאן, לפי ההוה אמינא שבסוגיין]:
א. כתיב: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס", ומכאן למדנו שכל "רשע דחמס", דהיינו גזלן, פסול לעדות. ובכלל זה העובר על שאר עבירות שבתורה משום חימוד ממון.
ב. אסמכתא לא קניא.
כגון מי שקיבל שדה מחבירו באריסות על מנת שיהיו חלק מהפירות לבעל השדה, וחלק לאריס. ואמר האריס לבעל השדה: אם אוביר [אניח השדה בורה] ולא אעביד [ולא אעבדנה] אשלם לך אלפא [אלף] זוזי
\- אינו חייב ליתן לו. מפני שאינו מתחייב בדעה שלא לעבד את השדה ולתת לו אלף זוזים, אלא סומך על כך שיעבדנה ולא יתחייב לשלם. ולכן, אמדינן דעתו שלא נתכוין להתחייב כלל.
ג. נתחייב אדם לחבירו באסמכתא דלא קניא - חבירו שנטל ממנו הממון הרי הוא גזלן.
ומכל מקום אין פסולו לעדות אלא מדרבנן. "כיון שאינו סבור לעשות איסור, לבא לידי פסול דאורייתא" [לשון תוספות סנהדרין דף כד ב. וברש"י ראש השנה דף כב א כתב: דאין פסולין מדאורייתא, כיון דגזלן לא מיקרי אלא החוטף מיד חבירו. וכן כתב הרמ"ה בסנהדרין דף כה א].
ואלו הן הפסולים
לעדות מדרבנן:
המשחק בקוביא
[חתיכות של עצם שמשחקין בערבון, רש"י ראש השנה דף כב א], ומי שמנצח את חבירו נוטל ממון מן המפסיד. ושלא כדין הוא נוטל, שאף זו אסמכתא היא, שנותן ממון רק משום מחשבתו שינצח. והוה ליה גזלן, ופסול לעדות מדרבנן.
ומלוה בריבית
. והן המלוה והן הלוה פסולין מפני שעוברין על איסור תורה משום חימוד ממון.
ומפריחי יונים
[תחרות יונים], ופסולם כפסול המשחק בקוביא, שהמנצח נוטל ממון [רש"י. וראה סנהדרין דף כה א פלוגתא דאמוראי בזה].
וסוחרי שביעית
שעוברים על איסור סחורה בפירות שביעית מפני חימוד ממון [ואינו פסול מדאורייתא, דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן. וראה שם בתוספות סנהדרין דף כד ב עוד טעם].
אמר
פליג
רבי יהודה
: המשחקין בקוביא ומפריחי היונים, אין פסולם משום שנוטלין ממון שלא כדין, שכדין הם נוטלין.
אלא פסולם הוא מכך שאין הם עסוקין בישובו של עולם. שהואיל וזו היא אומנותם, אין הן מכירין ובקיאין בטורח וצער בני אדם, ואינן חסין על חבריהן מלהפסידן ממון, וחשודים לשקר ופסולים מדרבנן. ולפיכך:
אימתי
פסולין המשחקין בקוביא ומפריחי היונים -
בזמן שאין לו אומנות
אחרת
אלא היא
, ואין עסוק בישובו של עולם.
אבל יש לו אומנות שלא היא, הרי זה
עד
כשר.
ותני עלה בברייתא
:
וחכמים אומרים: בין שאין לו אומנות אלא היא, ובין שיש לו אומנות שלא היא הרי זה פסול.
ומכאן אתה למד, שתנא קמא פליג על רבי יהודה, שהרי כן איתא בהך ברייתא, דחכמים פליגי.
והשתא תיקשי: הרי חזינן, דאף דקאמר רבי יהודה "אימתי", לא לפרש בא, אלא לחלוק.
ומשנינן: לעולם רבי יהודה לא בא לחלוק, אלא לפרש דברי חכמים קאתי, דאף לדידהו כל הפסול אינו אלא משום שאין עסוקין בישובו של עולם.
והא דאמרי חכמים בברייתא דפסולייהו משום גזלן הוא, לאו היינו תנא קמא דרבי יהודה, אלא
ההיא
-
דרבי יהודה אמר רבי טרפון, היא
. דסבר אסמכתא לא קניא!
אבל תנא קמא דמתניתין לא פליג.
דתניא: אמר רבי יהודה משום רבי טרפון
: שנים שיושבין וראו אחד בא, זה אומר: פלוני העובר נזיר הוא, וזה אומר אינו נזיר.
ואמר זה שאמר נזיר הוא: הריני נזיר אם כמותי [אם אני צודק], שאני אומר שהעובר נזיר הוא. והשני אמר, הריני נזיר אם כמותי שאינו נזיר [רש"י סנהדרין דף כה; והרמ"ה שם. ובמאירי כאן פירש בהיפוך] -
לעולם אין אחד מהן נזיר
.
לפי שאין נזירות אלא להפלאה!
כלומר: שיהא נדרו מפורש על הודאי ולא בתורת ספק.
אלמא
סבר רבי טרפון -
כיון דמספקא ליה, אי נזיר אי לא נזיר הוא
-
לא משעביד נפשיה
להיות נזיר.
הכא נמי
בדבר שהוא אסמכתא,
כיון דלא ידע
בודאות, והוא מסתפק
אי קני אי לא קני
\-
לא גמר ומקנה.
הדרן עלך פרק חלון
--- title: "חברותא - עירובין — פרק שמיני - כיצד משתתפין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02339.html#HtmpReportNum0008L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0008L5" --- פרק שמיני - כיצד משתתפין
Оригинал главы פרק שמיני - כיצד משתתפין
מתניתין:
כיצד משתתפין ב
עירובי
תחומין?
אם רוצה, אינו גובה מכל אחד חלק בעירוב.
אלא
מניח את החבית
של אוכל או משקה [ריטב"א],
ואומר: הרי זה
עירוב
לכל בני עירי, לכל מי שילך
.
כלומר: הריני מערב לכל אחד ואחד מבני עירי, אם ירצה לילך
לבית האבל
שהוא לאותו צד העיר שבו מניח העירוב,
או לבית המשתה
של חתונת בנו [תוספות יום טוב] שבאותו צד העיר.
[ומזכה להם את העירוב, כדאמרינן לעיל דף פ א שצריך לזכות, ריטב"א].
וכל
מי
שקיבל עליו מבעוד יום
לסמוך על אותו עירוב ולילך -
מותר
לצאת חוץ לתחום העיר.
אבל אם החליט לסמוך על אותו עירוב
משתחשך
-
אסור, שאין מערבין משתחשך.
גמרא:
אמר רב יוסף: אין מערבין
, לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום על ידי עירוב [רש"י]
אלא לדבר מצוה
, אבל מדאורייתא לא שאני לן [ריטב"א].
ותמהינן עלה:
מאי קא משמע לן
רב יוסף?
והא
תנינא
לה במשנתנו:
לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה
, ומדנקט אלו שהן דבר מצוה, מוכח שאין מערבין אלא לדבר מצוה?!
ומשנינן: ממשנתנו אין להוכיח. כי
מהו דתימא, אורחא דמילתא קתני
, שאין דרכן של רוב בני אדם לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה [ריטב"א],
קא משמע לן
שבדוקא לדבר מצוה קתני.
שנינו במשנה: וכל מי שקיבל עליו מבעוד יום, מותר, משתחשך, אסור:
שמעת מינה
ממשנתנו:
"אין ברירה"
אפילו בדרבנן [ריטב"א]!
דאי יש ברירה
, נימא:
תיגלי מילתא
השתא כשחשכה שבת ונתרצה בעירוב -
למפרע, דמבעוד יום
בזמן קנית העירוב,
הוה ניחא ליה
.
כיון שנודע לו מבעוד יום שהניחו עירוב, ושתק ולא גמר בלבו אם לסמוך עליו או לא, הרי עתה, משחשכה, ונתרצה אז לסמוך על העירוב, אמרינן כי זה שהיה ספק אצלו בזמן קנית העירוב, הוי ליה כאומר: למקום שארצה אחר כך יקנה לי עירובי עתה! וכיון ש"יש ברירה" קונה לו העירוב למפרע, כאילו ברר מקודם [שער הציון בהבנת רש"י].
אמר
דחי לה
רב אשי
: לעולם יש ברירה בדרבנן. ומשנתנו לא הצריכה שיסמוך על העירוב מבעוד יום.
אלא:
הודיעוהו
מבעוד יום,
ולא הודיעוהו
אלא משתחשך - הוא ד
קתני
.
כי לא שייך ענין "ברירה", לומר דהוה ניחא ליה, כל שלא ידע כלל מן העירוב.
ולפיכך: הודיעוהו מעוד יום מותר, הודיעוהו משתחשך אסור.
אמר רב אסי: קטן
עד
בן שש
שנים -
יוצא בעירוב
תחומין של
אמו
, שעירבה לעצמה, ולא זיכתה לו בעירוב, ולא הניחה עבורו מזון שתי סעודות בפני עצמו.
ומוליכתו עמה, דכגופה דמי. כי מסתמא דעתה עליו, כיון דלא סגי ליה בלאו אמו, [רש"י].
מיתיבי: קטן שצריך לאמו
והוא פחות מבן שש כדמפרש ואזיל -
יוצא בעירוב אמו.
ו
קטן
שאין צריך לאמו
-
אין יוצא בעירוב אמו
.
והיכי אמרת דעד בן שש יוצא בעירוב אמו?!
וכי תימא דעד בן שש מיקרי "צריך לאמו".
ו
הא
תנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא
[בחובת סוכה של קטן ה"צריך לאמו"]:
קטן ש
כבר
אין צריך לאמו
-
חייב בסוכה
, ד"מחנכינן ליה מדרבנן" [רש"י].
והוינן בה
[כלומר: ומפרשינן לה] בגמרא סוכה, עלה דההיא משנה:
ואיזהו קטן שאין צריך לאמו?
אמרי דבי רבי ינאי: כל שנפנה
לצרכיו,
ואין אמו מקנחתו.
רבי שמעון בן לקיש אמר: כל שניעור
משנתו
ואינו קורא "אימא"
. דכיון שאינו קורא לאמו, אם כן איך צריך לה.
ותמהינן התם עלה דרבי שמעון בן לקיש: וכי עד שאינו קורא
"אימא" סלקא דעתך
דעדיין צריך לאמו חשיב?!
והא אפילו
גדולים
, שבודאי אין צריכים לאמם,
נמי קרו
"אימא" כשנעורים משנתם?!
ומפרשינן לה התם:
אלא אימא: כל שניעור משנתו ואינו קורא: "אימא אימא"
. כלומר: שאינו נח מלצווח ולקרוא לה עד שבאה אמו אליו.
והשתא מוכיחה הגמרא:
ו
בן
כמה
הוא הקטן שאין צריך לאמו, לפי מה דמפרשינן לה התם? -
כבר ארבע כבר חמש
, כל קטן לפי חריפותו!
ואם כן תיקשי לרב אסי, דאמר שעד היותו בן שש אין צורך להניח לו עירוב בפני עצמו ודיו בעירוב אמו: והא כבר מ"בר חמש", שאז הוא כבר נחשב "אין צריך לאמו" צריך להניח לו עירוב בפני עצמו, ולזכותו בעירוב?!
Translation
Mishna:
How does one participate in
the eruv of
boundaries?
If he wishes, he need not collect from each person his share in the eruv.
Rather, he
places the barrel
of food or drink [Ritva], and
says: This is
an eruv
for all the residents of my city, for anyone who goes.
That is, I am establishing an eruv for each and every one of the residents of my city, should he wish to go
to the house of mourning
which is on the side of the city where the eruv is placed,
or to the banquet hall
for his son's wedding [Tosafot Yom Tov], which is on that side of the city.
And he grants them the eruv, as we said above, on page 80a, that it is necessary to grant it to them, Ritva.
And
anyone
who accepted before nightfall
that he would rely on that eruv and go—
is permitted
to leave beyond the boundary of the city.
But if he decided to rely on that eruv
after nightfall—
it is prohibited, as one may not establish an eruv after nightfall.
Gemara:
Rav Yosef said: One may not establish an eruv,
the Sages permitted leaving beyond the boundary through an eruv [Rashi]
except for the sake of a mitzva;
but on the level of Torah law, there is no difference for us [Ritva].
The Gemara raises an objection to this:
What is Rav Yosef teaching us
Rav Yosef?
But
we already learned
it in our Mishna:
for anyone who goes to the house of mourning or to the banquet hall;
and since it mentions matters that are mitzvot, it is evident that one may establish an eruv only for the sake of a mitzva?!
And we answer: Nothing can be proven from our Mishna. For
you might say that it states the ordinary course of events
that most people do not ordinarily establish an eruv techumin except for the sake of a mitzva [Ritva];
it teaches us
that it specifically states that it is for the sake of a mitzva.
We learned in the Mishna: Anyone who accepted before nightfall is permitted; after nightfall, he is prohibited:
Infer
from our Mishna:
“There is no retroactive clarification”
even in a matter of rabbinic law [Ritva]!
For if there is retroactive clarification,
let us say:
the matter will be revealed—
now, when Shabbat has grown dark and he has agreed to the eruv—
retroactively, that before nightfall
when the eruv acquired its status,
he was amenable to it.
Once he learned before nightfall that an eruv had been placed, and remained silent without making a final decision in his heart whether or not to rely on it, now, after nightfall, when he agrees to rely on the eruv, we should say that the uncertainty he had at the time the eruv acquired its status is equivalent to his saying: “The place that I will later desire, let my eruv acquire for me now.” And since there is retroactive clarification, the eruv acquires its status for him retroactively, as though he had clarified the matter beforehand [Sha'ar HaTziyun, in its understanding of Rashi].
He said
in rejecting this
Rav Ashi: In a matter of rabbinic law, there is indeed retroactive clarification. And our Mishna did not require that he rely on the eruv before nightfall.
[The sentence continues from the preceding segment.]
Rather:
They informed him
before nightfall,
and they did not inform him
until after nightfall—it is in this case that the Mishna
teaches.
The concept of “retroactive clarification” is irrelevant when he had no knowledge whatsoever of the eruv, so that one cannot say that he had been amenable to it.
Therefore: If they informed him before nightfall, he is permitted; if they informed him after nightfall, he is prohibited.
Rav Asi said: A minor
up to
the age of six
years
leaves with the eruv
of boundaries of
his mother, when she established an eruv for herself but did not grant him a share in the eruv and did not place food for two meals separately on his behalf.
And she takes him along with her, for he is considered like her body. Presumably, she has him in mind, since he cannot manage without his mother [Rashi].
And she takes him with her, for he is considered like her body. For presumably her mind is upon him, since he cannot manage without his mother [Rashi].
The Gemara raises an objection: A minor who requires his mother—
and this means one who is younger than six, as it will explain—
leaves with his mother's eruv.
And
a minor
who does not require his mother—
does not leave with his mother's eruv.
How then did you say that until the age of six he leaves with his mother's eruv?!
And if you would say that until the age of six he is called “one who requires his mother,”
and
but
we likewise learned a similar matter with regard to a sukka
[concerning the obligation of a minor who “requires his mother” regarding a sukka]:
A minor who
already
does not require his mother—
is obligated in a sukka,
for “we train him in mitzvot by rabbinic decree” [Rashi].
And we raised the matter
[that is, we explained it] in the Gemara of tractate Sukka, concerning that Mishna:
And who is a minor who does not require his mother?
The school of Rabbi Yannai said: Anyone who relieves himself
for his needs
and his mother does not clean him.
Rabbi Shimon ben Lakish said: Anyone who awakens
from his sleep
and does not call “Mother.”
Since he does not call his mother, he evidently does not require her.
And there, the Gemara raised an objection to Rabbi Shimon ben Lakish: Is it conceivable that
it would enter your mind
that until the time when he does not call “Mother,” he is considered to still require his mother?!
But even
adults,
who certainly do not require their mothers,
also call “
Mother” when they awaken from their sleep?!
And there the Gemara explained it:
Rather, say: Anyone who awakens from his sleep and does not call, “Mother, Mother.”
That is, he does not stop shouting and calling for her until his mother comes to him.
And now the Gemara proves:
and
at the age of
how many
is a minor who does not require his mother, according to the way we explain the matter there?—
Already at four, already at five,
each minor according to his level of development!
If so, this presents a difficulty for Rav Asi, who said that until he reaches the age of six there is no need to place an eruv for him separately and his mother's eruv suffices. For already from “the age of five,” when he is already considered one who does not require his mother, an eruv must be placed for him separately and granted to him?!