Sukkah 21b — Talmud auf Deutsch

תניא כוותיה דרבא: רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות כל עיקר, מפני שדעתו של תינוק גסה עליו, שמא יוציא ראשו או אחד מאבריו, ויטמא בקבר התהום; אלא מביאין שוורים המצרים שכריסותיהן רחבות, והתינוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידיהן, הגיעו לשילוח ירדו ומלאום, ועלו וישבו להן על גביהן

.

קא סלקא דעתין לפרש טעם רבי יהודה במשנתנו המתיר לישון תחת המיטה בסוכה, שהוא משום שהמיטה אינה אוהל העשוי בידי אדם , ולפיכך תמהינן:

והרי מטה דיש בה כמה אגרופים

מן החבלים ולקרקע [רש"י],

ותנן: רבי יהודה אומר: נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת

המטה בפני הזקנים

, ומשום שאינו אוהל העשוי בידי אדם; ואמאי, הרי הוכחנו כי אוהל הרחב כמלוא אגרוף, אף כשאינו עשוי בידי אדם הוי אוהל?!

ומשנינן:

שאני מטה הואיל ולגבה עשויה

לישון על גבה ולא תחתיה ו"מבטל תחתיה מתורת אוהל" [ריטב"א], ולפיכך מותר לישון תחתיה לדעת רבי יהודה.

ותמהינן: והרי

שוורים נמי לגבן עשוים

, ואמאי הוו אוהל להגין מפני הטומאה?!

כי אתא רבין, אמר רבי אלעזר: שאני שוורים, הואיל

ואף על גב שלגבן הן עשויים הרי הם עושים מעשה אוהל מתחתיהם, שהרי הם

מגינים על הרועים

שמכניסין ראשיהן תחת כריסן

בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים

.

אי הכי מטה נמי

נימא אוהל היא,

הואיל ומגינה על מנעלים וסנדלים שתחתיה?!

אלא אמר רבא

חילוק אחר בין שוורים למיטה:

שאני שוורים הואיל ועשויים להגין על בני מעיין שלהן

שידרתה מגינה עליהן,

שנאמר: עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים

"

תסוככני

", הרי ש"סכך" הוא; ולפיכך אע"ג שלגבה עשויה, חשוב אוהל.

ואי בעית אימא

: שוורים הוי אוהל מעיקר הדין, ואף על גב שלגבן הן עשויין , ובמיטה נמי לא מתבטל ממנה שם אוהל מפני שלגבה עשויה; וטעמו של רבי יהודה המתיר לישון בסוכה טעם אחר הוא -

רבי יהודה לטעמיה, דאמר: סוכה דירת קבע בעינן, והוה ליה מטה דירת עראי, וסוכה

אהל קבע, ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע

"להסיר שם הסוכה מכאן" [לשון רש"י].

ותמהינן:

והא רבי שמעון דאמר נמי: סוכה דירת קבע בעינן, ואתי אהל עראי ומבטל אהל קבע

, וכמו שאמר במשנתנו: למדנו שהישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו?!

ומבארת הגמרא:

בהא פליגי: מר

רבי שמעון

סבר: אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע; ומר

רבי יהודה

סבר: לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע

.

שנינו במשנה:

אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו

וכו':

תניא: אמר רבי שמעון: משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים

:

למדנו: שעבדים פטורים מן הסוכה

.

ולמדנו: שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו

.

ומקשינן:

ולימא

רבי שמעון: "

מדבריו

"

של רבן גמליאל

למדנו שני דברים?! ומפרשינן:

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן

, אגב שהשמיענו רבי שמעון שני דברים שלמדנו מדברי רבן גמליאל; נקט לשון "שיחה", כדי להשמיענו

כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה, אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב

:

מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד

, שצריך לשומעם שיתנו להן לב,

שנאמר

: אשרי האיש וגו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו

ועלהו

דבר קל שבו -

לא יבול

-

ואילו היה אומר "מדבריו", לא היינו יודעים אלא ש"דברי תורה" שהוא מתכוין ללמד לאחרים הן בלבד צריכים לימוד - ולא "שיחתו".

מתניתין:

הסומך סוכתו בכרעי המטה

[רגלי המטה] כלומר: בדופנותיה -

כגון שהיו דופנות המיטה מקיפים אותה משלש רוחות וקרקעית המטה קבועה באותן דפנות; והיה ראשן האחד של הדפנות עומד בארץ וראשן השני עולה למעלה, וסיכך על גבי דפנות המטה - הרי הסוכה

כשרה

.

רבי יהודה אומר: אם

עומד הסכך על דפנות המיטה, ונמצא ש

אינה יכולה

הסוכה

לעמוד בפני עצמה

ללא המיטה, הרי הסוכה

פסולה

.

גמרא:

מאי טעמא דרבי יהודה?

פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל

:

חד אמר: מפני שאין לה קבע

, שהרי הסוכה מיטלטלת על ידי המיטה; ורבי יהודה לשיטתו, הסובר: סוכה דירת קבע בעינן.

וחד אמר: מפני שמעמידה

לסכך הסוכה

בדבר המקבל טומאה

[המיטה כלי היא ומקבלת טומאה]; ואף שלא למדנו אלא לעיקר הסכך שלא יהא מקבל טומאה, מכל מקום הואיל ועיקר הסכך הן מעמידיו, הוי כאילו מסכך בדבר המקבל טומאה [רש"י].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו:

כגון שנעץ שפודין של ברזל

כלי המקבל טומאה -

וסיכך עליהם: למאן דאמר: לפי שאין לה קבע, הרי יש לה קבע;

ואילו ל

מאן דאמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה

.

אמר אביי: לא שנו אלא סמך

הסכך על דפנות המיטה עצמה -

אבל סיכך על גב המטה

, העמיד מיטות סביב הסוכה כדפנות, וסיכך באמצען על גבי יתדות, הרי הסוכה

כשרה

. ומפרשינן:

מאי טעמא?

למאן דאמר לפי שאין לה קבע, הרי יש לה קבע; למאן דאמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה

.