Sukkah 22a — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה

[מפרש לה בגמרא] -

כשרה

.

סוכה

המעובה כמין בית

, שהסכך שלה עב מאד,

אף על פי שאין הכוכבים

נראין מתוכה

, הרי זו

כשרה

.

גמרא:

ומפרשינן:

מאי מדובללת?

אמר רב: סוכה ענייה

, סכך שלה מעט ויש בה אויר הרבה - אלא שאין שלשה טפחים אויר ביחד - והסוכה צילתה מרובה מחמתה. וזהו ששנינו בהמשך "ושצלתה מרובה מחמתה", שהכל ענין אחד [וכדמפרש הגמרא ואזיל].

ושמואל אמר: קנה עולה וקנה יורד

. שאין קני הסכך שוכבין זה אצל זה, אלא אחד גבוה ואחד נמוך, ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה. ומכל מקום הסוכה כשירה, הואיל ואילו היה הסכך שוכב בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה [ומה ששנינו "ושצלתה מרובה מחמתה", ענין אחר הוא, כדמפרש הגמרא ואזיל].

רב תני חדא

, מפרש מה ששנינו "סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה", שהמדובר בסוכה אחת.

ו

אילו

שמואל תני תרתי

, מפרשה בשתי סוכות -

רב תני חדא: סוכה מדובללת

. כי לדבריו

מאי

"

מדובללת

" -

מדולדלת

, שהיא עניה בסכך, ובכל זאת, כיון

שצילתה מרובה מחמתה

הרי היא

כשרה

.

ושמואל תני תרתי

: ולדבריו

מאי מדובללת?

מבולבלת

קנה עולה וקנה יורד.

ותרתי קתני

: א.

סוכה מבולבלת

הרי היא

כשרה

.

ב.

ו

סוכה ענייה ש

צילתה מרובה מחמתה

הרי היא

כשרה

.

אמר אביי: לא שנו

להכשיר סוכה שקנה עולה וקנה יורד בה,

אלא שאין בין זה לזה

בין קנה לקנה

שלשה טפחים

, הואיל וכל פחות משלשה כסכך אחד הוא [רש"י] -

אבל יש בין זה לזה שלשה טפחים

, הרי היא

פסולה

.

אמר רבא: אפילו יש בין זה לזה שלשה טפחים, נמי, לא אמרן

שהיא פסולה:

אלא שאין בגגו

[בקנה העולה] רוחב

טפח

, הואיל ואין שם אוהל עליו להחשיבו ולומר בו "חבוט רמי" [השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו] -

אבל יש בגגו טפח

, הרי הסוכה

כשרה

, משום

דאמרינן

על הקנה העולה:

חבוט רמי

.

אמר רבא: מנא אמינא לה: דכי אית בה טפח אמרינן

"

חבוט רמי

",

וכי לית בה טפח לא אמרינן

"

חבוט רמי

"? מהא

דתנן

:

חידוש יש בטומאת מת שאין בשאר הטומאות, שהיא מטמאת בלא מגע ובלא משא ב"אהל" בלבד.

ושלש צורות שונות יש לטומאת אהל.

א. "אוהל המת", מת הנמצא תחת אהל, הרי הוא מטמא את כל האנשים והכלים הנמצאים תחת אותו אהל בטומאת מת.

ב. אדם או כלי ה"מאהילים" על מת, בעצם נוכחותם מעליו, הרי הם נטמאים בטומאת מת.

ג. מת ש"האהיל" על אדם או כלי, וכגון שהעבירו מת באויר מעל אדם או כלי, מבלי שתהיה חציצה ביניהם, נטמא האדם או הכלי בטומאת מת.

בית הבנוי שתי קומות, הנקראים "בית ועליה", ונמצא המת בקומה התחתונה, הנקראת "בית", לא נטמאים האנשים והכלים בעליה, למרות שהם נמצאים מעל המת, לפי שאינם חשובים כמאהילים עליו, היות ויש חציצה ביניהם, וכפי שיבואר.

בין הבית והעליה היתה חציצה כפולה, העשויה מתקרת הבית ומרצפת העליה.

תקרת הבית היתה עשויה מקורות ארוכות, ומעליהן שכבו [לרוחבן של הקורות] נסרים קצרים, שהיו ממלאים את הרווח שבין הקורות.

מעל אותם נסרים היו יוצקים ריצפה העשויה טיט, והנקראת "מעזיבה".

הקורה שבגג הבית [כאשר היא מאהילה על המת], אם היא רחבה לפחות טפח, הרי היא נחשבת כ"אוהל" ביחס לאדם או כלי שתחתיה. כמו כן היא חשובה כדי לחצוץ בפני הנמצאים מעליה מטומאת המת, שלא תבקע כלפי מעלה, ותטמאם. וכן שלא ייחשבו הנמצאים מעליה כמי שמאהילים על המת.

וכך שנינו במסכת אהלות: בית שלא היתה מעליו תקרה, אלא היו בו רק

קורות הבית

[קורות המיועדות להחזיק את תקרת הבית],

ו

כן אם היו בתקרת העליה רק קורות

העליה

[קורות המיועדות להחזיק את תקרת העליה], והיו רחבות כל אחת מהן טפח [כשיעור אוהל], ולא היו נסרים בין הקורות, ו

שאין עליהם

בין הקורות

מעזיבה

ריצפה, אלא רק הקורות לבדן.

והן מכוונות

, קורות הבית וקורות העליה שוכבות בדיוק זו מעל זו, ונמצא שאין הבית והעליה מקורים בתקרה אלא רק המקום שתחת הקורות עצמן נחשב כמקום שיש לו "אהל", ולכן:

א. אם היתה

טומאה תחת אחת מהן

תחת אחת מהקורות של הבית, הרי כל אדם או כלי הנמצא

תחתיה

של אותה קורה -

טמא

, כי הקורה נעשית לאוהל ולהביא על כל הנמצא תחתיה את הטומאה של המת.

אבל אם היו האדם או הכלי על גביה של הקורה, והמת תחתיה, הרי היא חוצצת בפני הטומאה שתחתיה, הן לגבי זה שאין האדם או הכלי שמעל לקורה נחשבים כמאהילים על המת, והן לגבי זה שאין הטומאה של המת שמתחת לקורה בוקעת ועולה, ולכן הם טהורים.

ב. וכן אם היה המת מונח מעל קורת הבית,

בין

הקורה

התחתונה

, שהיא מעל הבית,

ל

בין הקורה ה

עליונה

[קורת העליה], הרי אדם או כלי הנמצא

ביניהן

[בין הקורה התחתונה לעליונה]

טמא

, כי הקורה העליונה נעשית אוהל למת המצוי מעל הקורה התחתונה.

אבל אם היו כלים תחת התחתונה, הרי התחתונה חוצצת בפניהם; וכן אם היו כלים על העליונה, הרי העליונה חוצצת בפניהם.

ג. אם היה המת

על גבי

הקורה

העליונה

, ולא היה דבר מעליו, הרי אדם או כלי שיעבור מלמעלה,

כנגדה

של הטומאה,

עד לרקיע

הרי הוא

טמא

. שאם האהילו על גבי הטומאה הרי הם טמאים, הואיל ואין חציצה ביניהם.

אבל מה שנמצא תחת העליונה או התחתונה אינו טמא, שהרי יש חציצה בפני הטומאה.

ואם

היו העליונות כבין התחתונות

, שהיו העליונות שוכבות כנגד האויר שבין התחתונות, כך שאילו היו שוכבות למטה עם התחתונות הן היו ממלאות את כל האויר שביניהן, הרי נמצא שהשטח של הבית למטה מקורה כולו, בצירוף הקורות התחתונות והעליונות. ולכן:

א. אם היתה

טומאה תחת אחת מהן

, הרי אדם או כלי הנמצא

תחת כולן

של הקורות [בין תחת התחתונות ובין תחת העליונות]

טמא

. מפני שאומרים "חבוט רמי", השלך העליונות לבין התחתונות, וכל הבית נחשב כמקורה, ונעשה אוהל אחד.

ב. אם היתה טומאה

על גביהן

של כל אחת ואחת מהקורות,

כנגדן עד לרקיע טמא

.

ותני עלה

בברייתא לפרש את כל המשנה:

במה דברים אמורים

שנחשב כל הבית והעליה מקורים בתקרה אחת, בצירוף כל הקורות,

בזמן שיש בהן

, בקורות התחתונות והעליונות רוחב

טפח

, שהוא שיעור אוהל להביא או לחצוץ בפני הטומאה -

ו

אף

ביניהן

של הקורות התחתונות יש אויר "

פותח טפח

", ונמצאו הקורות העליונות - הממלאות את הרוחב שכנגד אותו אויר - רחבות טפח [שהרי: "היו העליונות כבין התחתונות"], ולפיכך אומרים בהן "חבוט רמי" -

אבל אין ביניהן

של התחתונות

פותח טפח

, ונמצאו העליונות פחותות מטפח, אין הקורות מצטרפות לתקרה אחת, אלא כל קורה היא אהל למת ולאדם או כלי המצויים תחתיה בלבד.

ולכן, אם היתה

טומאה תחת אחת מהן, תחתיה

בלבד הוא ש

טמא

, אבל

ביניהן

בין הקורות התחתונות,

ועל גביהן

טהור

.

ומסיים רבא את הוכחת מהמשנה:

אלמא, כי אית ביה טפח אמרינן

"

חבוט רמי

",

וכי לית ביה טפח, לא אמרינן

"

חבוט רמי

".

ומשקינן:

שמע מינה

.

יתיב רב כהנא וקאמר להא שמעתא

דרבא:

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ו

כי אטו

כל היכא דלית ביה טפח לא אמרינן

"

חבוט רמי

"?!

והא תניא: קורה

של מבוי [הבאה להתיר טלטול במבוי בשבת]

היוצאה מכותל זה

שבצידו של פתח המבוי,

ואינה נוגעת בכותל זה

, שמצידו השני של פתח המבוי

\-

וכן שתי קורות, אחת יוצאה מכותל זה

של המבוי

ואחת יוצאה

כנגדה

מכותל זה

שבצדו השני של פתח המבוי

ואינן נוגעות זו בזו

:

אם היה המרחק - בין הקורה והכותל או בין הקורות זו לזו -

פחות משלשה

טפחים,

אינו צריך להביא קורה אחרת

, לפי שאומרים "לבוד".

אבל אם היה המרחק - בין הקורה והכותל או בין הקורות זו לזו -

שלשה

טפחים,

צריך להביא קורה אחרת

.

רבן שמעון בן גמליאל

הסובר בכל מקום: פחות מארבעה טפחים אומרים "לבוד" -

אומר

: