Text version of this daf: original and translation
Bava Metzia 29b (כט:) — the Talmud in English
Bava Metzia 29b (בבא מציעא כט:): ומבארת הגמרא: מה ששנינו במשנתנו "אבדו" - היינו כ דברי דרבה : דאמר רבה לגבי מה ששנינו בברייתא: בני העיר ששלחו את שקליהן למקדש, ונגנבו או אבדו. "נגנבו" הכוונה שנגנבו…
Original text — Bava Metzia 29b (כט:)
ומבארת הגמרא: מה ששנינו במשנתנו "אבדו" - היינו
כ
דברי
דרבה
:
דאמר רבה
לגבי מה ששנינו בברייתא: בני העיר ששלחו את שקליהן למקדש, ונגנבו או אבדו.
"נגנבו"
הכוונה שנגנבו
בלסטים מזויין,
שזהו אונס.
"אבדו"
היינו
שטבעה ספינתו בים,
שזהו אונס גמור.
אף כאן, במשנתנו, מה ששנינו "אבדו", הכוונה שאבדו על ידי אונס.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון
.
ביד
של
רחבה
[שם אדם],
הוה ליה הנהו זוזי דיתמי
[הופקד בידו כסף של יתומים קטנים].
אתא לקמיה דרב יוסף. אמר ליה,
שאל אותו:
מהו לאשתמושי בגוייהו
[האם אני יכול להשתמש במעות אלו]?
אמר ליה, הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון,
שיכול להשתמש במעות אבידה. ואם כן, הוא הדין במעות אלו, שאתה שומרם עבור היתומים.
אמר ליה אביי: ו
כי
לאו אתמר עלה,
על הלכה זו:
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לא שנו
שמותר להשתמש בהם -
אלא בדמי
אבידה,
שמצא אבידה, וטיפל בה כתקנת חכמים, ולבסוף מכרה, ש
הואיל וטרח בה
התירו לו להשתמש במעות.
אבל מעות אבידה,
שמצא מעות עצמן, באופן שחייב להכריז עליהם,
דלא טרח בהו
-
לא
ישתמש בהם.
ו
הרי
הני,
מעות היתומים המופקדים אצל רחבה -
כמעות אבידה דמו,
שהרי לא טרח בהם!
אמר ליה
רב יוסף לרחבה:
זיל
[לך]
! לא שבקו לי דאשרי לך
[לא הניחו לי שאתיר לך].
מתניתין:
אם
מצא
אדם
ספרים, קורא בהן
המוצא
אחד
לשלשים יום
[פעם אחת בשלשים יום]. וינהג כך תמיד, עד שיחזירם לבעליהם. משום שספרים, אם אינם נפתחים מזמן לזמן, הרי הם מתעפשים.
ואם אינו יודע לקרות
בספרים -
גוללן
[כל הספרים שבימיהם היו עשויים בגליון מגולל, כספרי תורה שלנו, ולכן נקט התנא לשון "גוללן"], מתחילתן לסופן, כדי שיכנס בהם אויר, ויעשה כן אחת לשלשים יום.
ומה ששנינו קורא בהן, היינו לתועלת הספרים, כפי שנתבאר. ולכן צריך לנהוג זהירות בזמן שקורא בהן, שלא יוזקו. ולכן:
אבל לא ילמוד בהן בתחילה,
שלא ילמד בהן דבר שהוא לומד עתה בפעם הראשונה, משום שאנו חוששים שמא מתוך שהוא צריך לעיין היטב בדבר, ישהה את הספר זמן רב לפניו, ועלול הספר להנזק.
ו
כן
לא יקרא
אדם
אחר עמו
בספר. לפי שאנו חוששין שאחד מהם ימשוך את הספר כדי לקרב אותו לצידו, שיוכל להסתכל בו היטב, והשני ימשוך לצד השני, ועל ידי כך יתקרע הספר.
מצא כסות, מנערה אחד לשלשים יום,
כדי שיצא ממנה האבק שהצטבר בה.
ו
כמו כן
שוטחה,
כדי שיכנס בה אויר - ולא תכלה, ולא יאכלנה עש.
ויעשה זאת רק
לצרכה, אבל לא
ישטחנה
לכבודו,
להראות את הבגד, ולהתכבד בכך.
מצא
כלי כסף וכלי נחושת,
שהדין הוא שצריך לשמרם בקרקע, כפי שיבואר להלן בגמרא,
משתמש בהן
מדי פעם
לצרכן,
כדי שלא יתעפשו בקרקע.
אבל לא
ישתמש בהן זמן רב, שיהיה בו כדי
לשחקן
מרוב שימוש.
מצא
כלי זהב וכלי זכוכית,
שאף שמירתם של אלו בקרקע,
לא יגע בהן
יותר לאחר שיטמינם -
עד שיבוא אליהו.
והטעם: בכלי זהב לא יגע, משום שאינם מתעפשין בקרקע. ובכלי זכוכית לא יגע, משום שחוששין שמא ישברו מחמת שימוש .
מצא שק או קופה
[סל גדול],
וכל דבר שאין דרכו ליטול
בפרהסיא אף לצורך עצמו, משום שאדם חשוב הוא, וגנאי הוא לו -
הרי
אדם
זה
פטור ממצות השבת אבידה במקרה כזה, ו
לא יטול
את האבידה.
ואינו עובר משום "לא תוכל להתעלם", כפי שהגמרא לומדת להלן ממה שנאמר בענין השבת אבידה "והתעלמת", שמשמע - פעמים שאתה מתעלם.
גמרא:
אמר שמואל: המוצא תפילין בשוק, שם
[אומד] את
דמיהן
של התפילין, ומוכרן,
ומניחן
[את הדמים] בידו עד שימצא את בעליהן . ויכול המוצא למכרן
לאלתר,
מיד לאחר שמצאן, ואין צריך להמתין כלל.
מתיב רבינא
ממשנתנו:
מצא ספרים
-
קורא בהן אחד לשלשים יום.
ואם אינו יודע לקרות
בהם -
גוללן.
משמע, דווקא ל
גוללן
-
אין,
מותר. אבל
שם דמיהן ומניחן
-
לא,
אלא צריך שישמרם עבור בעליהם!
אמר אביי
: שונה דין תפילין מדין ספרים, משום ש
תפילין
ב
בי בר חבו
[בבית בר חבו, שהיו עושים ומוכרים תפילין ] -
משכח שכיחי
[שכיחים הם], ולכן אין צריך המוצא לשמור את התפילין עבור בעליהם, שהרי בנקל יוכל לקנות לו תפילין אחרים בדמים .
אבל
ספרים
-
לא שכיחי,
וקשה להשיגם, ולכן צריך המוצא לטפל בהם ולשמרם, כדי שיוכלו בעליהם לקבלם כמות שהם.
תנו רבנן: השואל ספר תורה מחבירו, הרי זה לא ישאילנו לאחר
[כל הברייתא תתבאר להלן בגמרא].
פותחו וקורא בו, ובלבד שלא ילמוד בו בתחילה, ו
גם
לא יקרא אחר עמו.
וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו, גוללו כל שנים עשר חדש. פותחו וקורא בו.
אם בשבילו פתחו
-
אסור.
סומכוס אומר: ב
ספר
חדש
גוללו כל
שלשים יום.
ואילו
ב
ספר
ישן
גוללו כל
שנים עשר חדש.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה,
בין חדש ובין ישן - גוללו כל
שנים עשר חדש.
אמר מר: השואל ספר תורה מחבירו, הרי לא ישאילנו לאחר.
והוינן בה:
מאי אריא
ששנה התנא דווקא גבי
ספר תורה
שלא ישאילנו לאחר?
אפילו כל מילי נמי
לא ישאיל לאחר!
דאמר רבי שמעון בן לקיש
במסכת גיטין, לגבי המשנה שנשנית שם "השולח גט בארץ ישראל, הרי זה משלחו ביד אחר. ואם אמר לו, טול חפץ פלוני הימנה - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר":
כאן,
במשנה זו,
שנה
לנו
רבי
[שערך את המשניות], ש
אין השואל רשאי להשאיל
לאחר,
ואין השוכר רשאי להשכיר
לאחר בלא רשות הבעלים, לפי שאין רצונו של אדם, שיהיה פקדונו ביד אחר!
ומבארת הגמרא: אכן, בכל דבר אין רצונו של אדם שיהיה פקדונו ביד אחר, ומכל מקום, התנא של הברייתא
ספר תורה
-
איצטריכא ליה
להשמיענו, שאף אותו אסור להשאיל לאחר.
כי
מהו דתימא
: הרי
ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצוה בממוניה
[נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו], ואם כן, נוח לו שילמדו אחרים בספרו,
קא משמע לן
שאין אנו אומרים כך לגבי ספר תורה , כיון שהוא נוח להתקלקל בטשטוש וקריעה.
עוד שנינו בברייתא:
פותחו וקורא בו.
ותמהינן:
פשיטא
שיכול השואל לקרוא בספר
! ואלא למאי שייליה מיניה
אם לא לצורך קריאה בו? ומבארת הגמרא: אכן דבר זה - פשוט הוא, ו
סיפא איצטריכא ליה
לתנא לחדש לנו:
ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה
[שלא ילמד בו עניינים חדשים, כפי שנתבאר לעיל].
עוד שנינו בברייתא:
וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו, גוללו
הנפקד
כל שנים עשר חדש, פותחו וקורא בו.
וסוברת עתה הגמרא, שמה ששנינו שפותחו וקורא בו, היינו לצורך עצמו. שהרי לצורך הספר כבר שנינו שגוללו כל שנים עשר חדש. לכך תמהינן:
מאי עבידתיה גביה
[מה מעשה הספר אצלו], היאך מותר לו לקרוא בו לצרכו?
ותו,
מהו מה שנשנה בהמשך הברייתא:
אם בשבילו
[לצורך עצמו]
פתחו
-
אסור, הא אמרת
לפני כן שהנפקד
פותחו וקורא בו!
ומבארת הגמרא:
הכי קאמר
: גוללו כל שנים עשר חודש לצורך הספר. ו
אם כשהוא גוללו
לצורך הספר,
פותחו וקורא בו
בדרך אגב -
מותר.
אבל
אם
רק
בשבילו,
לצורך עצמו,
פתחו
מתחילה -
אסור
לקרוא בו.
בהמשך הברייתא שנינו, ש
סומכוס
חולק על תנא קמא, ו
אומר: ב
ספר
חדש
גוללו כל
שלשים יום,
ואילו
ב
ספר
ישן
גוללו כל
שנים עשר חדש.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה,
בין בחדש ובין בישן, גוללו כל
שנים עשר חדש.
ותמהינן: דברי
רבי אליעזר בן יעקב
-
היינו
כדברי
תנא קמא!
שהרי גם תנא קמא אמר שגוללו אחת לשנים עשר חודש!
אלא אימא
כך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד זה ואחד זה
גוללו אחת ל
שלשים
יום
.
שנינו במשנתנו:
אבל לא ילמוד בו בתחלה, ולא יקרא אחר עמו.
ורמינהו
: המוצא ספר,
לא יקרא
בו
פרשה
-
וישנה
אותה שוב, משום שאז משהה את הספר לפניו זמן רב.
ולא יקרא בו פרשה
-
ויתרגם
אותה [מאותו טעם, שמשהה את הספר לפניו].
ולא יפתח בו יותר משלשה דפין.
ולא יקראו בו שלשה בני אדם בכרך אחד.
משמע,
הא שנים
-
קורין
בו כאחד! ואילו במשנתנו שנינו שלא יקרא עמו אחר!
אמר אביי, לא קשיא: כאן,
מה ששנינו במשנתנו שלא יקרא עמו אפילו עוד אדם אחד, מדובר כששניהם קורין
בענין אחד
[בפרשה אחת], ולכן אף כשקורא עמו רק עוד אחד, יש חשש שיקרע הספר.
ואילו
כאן,
בברייתא,
מדובר
כשקורין
בשני ענינים,
שכל אחד קורא בדף אחר, ולכן בשנים אין חשש שיקרע, ורק בשלשה - חיישינן.
שנינו במשנתנו:
מצא כסות, מנערה אחד לשלשים יום.
והוינן בה: מזה שהצריכוהו חכמים לנערה,
למימרא,
משמע,
דניעור מעלי
[מועיל]
לה
לגלימה?
והאמר רבי יוחנן: מי שיש לו גרדי
[אורג]
אומן בתוך ביתו,
שיכול לארוג לו טליתות חדשות בכל יום,
ינער כסותו בכל יום!
כלומר, בא רבי יוחנן ללמדנו, שניעור מזיק לגלימה!
על שאלה זו משיבה הגמרא ארבע תשובות:
א.
אמרי
: אם מנערה
בכל יום
-
קשי לה,
ובכהאי גוונא דיבר רבי יוחנן.
אבל אם מנערה
אחד לשלשים יום
-
מעלי לה,
וכדברי משנתנו.
ב.
איבעית אימא: לא קשיא. הא,
מה ששנינו שהניעור טוב לגלימה, מדובר
בחד
[באדם אחד] שמנערה לבדו, שאז אין הניעור קורע את הגלימה.
והא
שאמר רבי יוחנן שהניעור קשה לה, מדובר
בתרי
[בשני בני אדם], שאוחזין אותה בשני צידיה, ומנערין אותה. שאז הם מותחין אותה יותר מדי, ומזיקין לה.
ג.
איבעית אימא: לא קשיא. הא
ששנינו שהניעור יפה לה, מדובר שמנערה
בידא
[בידו].
והא
שאמר רבי יוחנן שהניעור קשה לה, מדובר שמנערה
בחוטרא
[במקל], שזה מזיק לה.
ד.
איבעית אימא: לא קשיא. הא
שאמר רבי יוחנן שהניעור קשה לה, מדובר
ב
גלימא
דעמרא
[העשויה מצמר], שניעור מזיק לה, לפי שהיא נמתחת ונקרעת.
ו
הא
ששנינו בברייתא שהניעור טוב לה, מדובר
ב
גלימא
דכיתנא
[העשויה מכותנה].
כיון שהזכירה הגמרא את דברי רבי יוחנן, שלא ינער את גלימותיו לעתים קרובות, הנוגעים להלכות דרך ארץ, מביאה הגמרא עוד מדברי רבי יוחנן בעניינים אלו:
אמר רבי יוחנן
: עדיף לשתות
כסא דחרשין,
של מכשפות,
ולא
לשתות
כסא דפושרין
[כוס של פושרים], שהם מסוכנים ועלולים להזיק לגוף.
ו
מה שאמרנו שפושרים מזיקים,
לא אמרן
-
אלא
כשהם נתונים
בכלי מתכות. אבל
אם הם
בכלי חרש
-
לית לן בה
[אין בכך חשש].
ו
אף אם הם
בכלי מתכות נמי, לא אמרן
שהם מזיקים -
אלא דלא צויץ
[שלא הרתיחום מקודם].
אבל דצויץ
-
לית לן בה.
ו
אף כשהם בכלי מתכות, ולא צויץ,
לא אמרן
שהם מזיקים -
אלא דלא שדא בה ציביא
[שלא שם בהם דבר מהדברים שנותנים לתוך משקין, עשבים או תבלין או עיקרי בשמים].
אבל
אם
שדא ביה ציביא
-
לית לן בה.
ו
עוד
אמר רבי יוחנן: מי שהניח לו אביו מעות הרבה
-
ורוצה לאבדן,
ינהג כך:
ילבש בגדי פשתן,
וישתמש בכלי זכוכית,
וישכור פועלים ואל ישב עמהן.
ורצה רבי יוחנן ללמדנו בדבריו, שלא ירגיל אדם בדברים אלו, לפי שעל ידם הוא יאבד בזמן מועט הון רב.
ועתה מבארת הגמרא את הדברים:
מה שאמר רבי יוחנן
ילבש בגדי פשתן
היינו
ב
בגדי
כיתנא רומיתא,
כלי פשתן הבאים מרומא שדמיהם יקרים, ומתבלים במהירות.
ומה שאמר
ישתמש בכלי זכוכית
היינו
בזוגיתא חיורתא
[זכוכית לבנה, שדמיה יקרים, ונוחה להשבר].
ו
מה שאמר
ישכור פועלים ואל ישב עמהן,
Translation
What is the ruling concerning using them
—
rather, he must guard them for their owners!
Abaye said:
a Torah scroll—
are they
like the words of
the first tanna!
For the first tanna also said that he rolls it once every twelve months!
Rather, say
it as follows:
Rabbi Eliezer ben Yaakov says: Both this and that—
he rolls it once every
thirty
days.
We learned in our Mishna:
“But he may not study it initially, nor may another read along with him.”
And he raises a contradiction:
One who finds a scroll,
may not read
in it
a section—
nor review it
again, because he thereby leaves the scroll before him for a long time.
Nor may he read a section in it—
and translate it
because of the same reason, that he leaves the scroll before him for a long time].
Nor may he open it to more than three pages.
And three people may not read from it in one volume.
It follows:
two—
may read
from it simultaneously! Yet in our Mishna we learned that another may not read along with him!
Abaye said: It is not difficult: Here,
what we learned in our Mishna, that not even one additional person may read along with him, is referring to a case in which both of them are reading
the same matter
[in the same section], and therefore, even when only one other person reads along with him, there is concern that the scroll will tear.
But
here,
in the beraita,
it is referring
to a case in which they are reading
two matters,
each one reading from a different page. Therefore, with two people there is no concern that it will tear, but with three—we are concerned.
We learned in our Mishna:
“If one finds a garment, he shakes it out once every thirty days.”
And we raised the following question: From the fact that the Sages required him to shake it out,
is it to say
that it follows
that shaking it out is beneficial
[it is beneficial]
to it,
the cloak?
But Rabbi Yohanan said: One who has a skilled weaver
[a weaver]
in his home,
who is able to weave new cloaks for him every day,
should shake out his garment every day!
That is, Rabbi Yohanan came to teach us that shaking is harmful to the cloak!
The Gemara offers four answers to this question:
1.
They said: If he shakes it out
every
day—
it is harmful to it,
and Rabbi Yohanan was speaking of such a case.
But if he shakes it out
once every thirty days—
it is beneficial to it,
as stated in our Mishna.
2.
Alternatively, one can say: It is not difficult. Here,
what we learned, that shaking it out is beneficial to the cloak, is referring to a case involving
one
[person], who shakes it out by himself; in that case the shaking does not tear the cloak.
And that
which Rabbi Yohanan said, that shaking it out is harmful to it, is referring to a case involving
two
[people], who hold it at its two ends and shake it. In that case, they stretch it too much and damage it.
3.
Alternatively, one can say: It is not difficult. Here,
what we learned, that shaking it out is beneficial to it, is referring to a case in which he shakes it
by hand
[with his hand].
And that
which Rabbi Yohanan said, that shaking it out is harmful to it, is referring to a case in which he shakes it
with a staff
[a stick], which damages it.
4.
Alternatively, one can say: It is not difficult. This
which Rabbi Yohanan said, that shaking it out is harmful to it, is referring
to
a cloak
of wool
[made of wool], as shaking it out damages it, since it stretches and tears.
And
that
which we learned in the beraita, that shaking it out is beneficial to it, is referring
to
a cloak
of linen
[made of cotton].
Since the Gemara mentioned Rabbi Yohanan’s statement that one should not shake out his cloaks frequently, which concerns the laws of proper conduct, the Gemara cites additional statements of Rabbi Yohanan in these matters:
Rabbi Yohanan said:
It is preferable to drink
a cup of sorcery,
of witchcraft,
rather than
to drink
a cup of lukewarm water
[a cup of lukewarm water], as it is dangerous and liable to harm the body.
And
with regard to what we said, that lukewarm water is harmful,
we said this—
only
when it is placed
in metal vessels. But
if it is
in earthenware vessels—
we have no concern
[there is no concern].
And
even if it is
in metal vessels as well, we said
that it is harmful—
only when it has not been heated
[when it was not previously boiled].
But if it has been heated—
we have no concern.
And
even when it is in metal vessels and has not been heated,
we said
that it is harmful—
only when he did not put herbs into it
[he did not put into it any of the substances placed in beverages, such as herbs, spices, or aromatic roots].
But
if
he put herbs into it—
we have no concern.
And
furthermore,
Rabbi Yohanan said: One whose father left him a great deal of money—
and he wishes to squander it,
should conduct himself as follows:
He should wear linen garments,
and use glass vessels,
and hire workers but not sit with them.
Rabbi Yohanan intended to teach us through his words that a person should not accustom himself to these practices, since through them he will lose a great fortune in a short time.
And now the Gemara explains these statements:
What Rabbi Yohanan said,
“He should wear linen garments,”
means
garments of
linen
from Rome,
linen garments that come from Rome, whose prices are high and which wear out quickly.
And what he said,
“He should use glass vessels,”
means
white glassware
[white glass, which is expensive and easily broken].
And
what he said,
“He should hire workers but not sit with them,”