Text version of this daf: original and translation
Zevachim 15b (טו:) — the Talmud in English
Zevachim 15b (זבחים טו:): It is necessary again to bring it to the altar, and it is found that the second transport is a transport service as though it had been the first transport; therefore, the…
Original text — Zevachim 15b (טו:)
צריך
שוב
לאמטוייה
למזבח, ונמצא שההולכה השניה היא עבודת הולכה כאילו היתה הולכה ראשונה, ולפיכך פסלה בה הולכת זר.
אמר ליה רבינא לרב אשי: הכי אמר רב ירמיה מדיפתי: הא
ד"
צריך לאמטוייה
" מחשיב להולכה השניה כהולכה גמורה להפסל בזר,
מחלוקת רבי אלעזר ורבנן
היא.
דתנן, רבי אלעזר אומר: המהלך במקום שצריך להלך, מחשבה
פסולה
פוסלת
בו. אך אם מהלך ב
מקום שאין צריך להלך, אין מחשבה פוסלת!
ואמר רבא
בהסבר מחלוקתם של תנא קמא ורבי אלעזר:
הכל מודים
שאם
קבלו
לדם
בחוץ והכניסו בפנים
, שהיתה קבלת הדם מן המזבח ולהלן, ואחר כך הוליכו לכוון המזבח,
זהו הילוך שצריך להלך
, ולפיכך לדברי הכל מחשבה פוסלת בו.
וכן הכל מודים שאם
קבלו בפנים והוציאו לחוץ
, שקבלת הדם היתה לצד המזבח והוליכו לכוון המרוחק מהמזבח,
זהו הילוך שאין צריך להלך
, ולכן לדברי הכל אין מחשבה פוסלת בו.
לא נחלקו אלא כשהכניסו
בתחילה לכוון המזבח ,
וחזר והוציאו
והרחיקו מהמזבח,
וחזר והכניסו
לכוון המזבח, ובאותה הולכה אחרונה נחלקו אם אפשר לחשב בה מחשבה פסולה -
מר
, תנא קמא,
סבר
שגם הולכה אחרונה דינה כהולכה, כי
הא צריך לאמטוייה
ממקום שהרחיקו, ולפיכך אף שכבר נעשתה ההולכה הראשונה, אפשר לחשב באחרונה.
ומר
, רבי אלעזר,
סבר
, כיון שהילוך זה הוא מיותר, שהרי אם לא חזר והרחיקו לא היה צורך בו, לפיכך אי אפשר לחשב בו, כי
לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי
.
איתיביה אביי
לרבינא: הרי שנינו,
רבי אלעזר אומר: המהלך
ב
מקום שצריך להלך, מחשבה פוסלת, כיצד? קבלו בחוץ והכניסו לפנים, זהו הילוך שצריך להלך
.
קבלו בפנים והוציאו לחוץ, זהו הילוך שאין צריך לילך
.
חזר והכניסו, הילוך שצריך להלך הוא!
ואיך אמרת שרבי אלעזר חולק וסובר שההילוך האחרון נחשב כהילוך שאין צריך להלך!?
אמר ליה
רבינא לרב אשי: אמנם מסברא אמרתי שלדעת רבי אלעזר אין מחשבה פוסלת בהילוך השני כי אינו נחשב הילוך לצורך עבודה, אולם
אי תניא
במפורש שרבי אלעזר מודה בהילוך אחרון לתנא קמא,
תניא
, ואין מחלוקת ביניהם. ורבי אלעזר לא בא אלא לחלוק על אביו, רבי שמעון, שאמר הולכה אינה עבודה ואין מחשבה פוסלת בה, וקא משמע לן רבי אלעזר שמחשבה פוסלת בהילוך במקום שצריך להלך, ואפילו בהוליך והרחיק וחזר והוליך!
הדרן עלך פרק כל הזבחים
--- title: "חברותא - זבחים — פרק שני - כל הזבחים שקבלו דמן" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02366.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - כל הזבחים שקבלו דמן
Оригинал главы פרק שני - כל הזבחים שקבלו דמן
מתניתין:
כל הזבחים שקבל דמן
אחד מהפסולים לעבודה , כמו
זר
, או
אונן
או
טבול יום
שטבל ועדיין חסר הערב - שמש לטהרתו, או
מחוסר כיפורים
, כגון זב ומצורע שכבר טבלו, והעריב שמשן, אלא שעדיין לא הביאו את קרבנות כפרתם,
וכן
מחוסר בגדים
, דהיינו כהן גדול ששימש בפחות משמונה בגדים או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים, וכן כהן
שלא רחץ ידים ורגלים
מן הכיור בבואו שחרית לעבוד.
או שהיה הכהן
ערל
או
טמא
, וכן כהן שקיבל את הדם בהיותו
יושב
ולא עומד, או בהיותו
עומד על גבי כלים
ולא על גבי רצפת המקדש,
וכן אם עבד כשהוא עומד
על גבי בהמה
או
על גבי רגלי חבירו
, ונמצא שהיתה חציצה בין רגלו של הכהן לרצפת המקדש -
פסל
את הזבח!
וכן אם קיבל את הדם כשהוא מחזיק בכלי
ב
יד
שמאל
-
פסל
את הקרבן!
רבי שמעון מכשיר
אם התקבל הדם בשמאל!
גמרא:
זר
-
מנלן
שהוא פוסל בעבודתו?
דתני לוי
: נאמרה בפרשת אמור אזהרה לכהנים שלא יעבדו את עבודת הקרבנות כשהם טמאים: "
דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל
, ולא יחללו את שם קדשי. כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים - ונכרתה הנפש ההיא!"
ודנה הגמרא בלשון הכתוב קדשי "בני ישראל", האי "
בני ישראל
",
למעוטי מאי?
אילימא למעוטי
"בנות ישראל", וללמד שלא הוזהרו הכהנים הטמאים מלהקריב קרבן
נשים
,
הרי לא יתכן לפרש כן. כי קשה, איך עצם הקרבן בא בטומאה? והרי אף אם לא נאסרה ההקרבה לכהן, עדיין קשה, וכי
קרבן נשים, בטומאה קרב?
והרי אין כח בקרבן נשים לדחות את הטומאה?
אלא
, לא בא הכתוב "בני ישראל" אלא למעוטי קרבן
עובדי כוכבים
. שאם שלח עובד כוכבים קרבן עולה, יכול אפילו כהן טמא להקריבה.
ומקשינן:
השתא ציץ
, שנושא הכהן הגדול על מצחו, והוא מרצה בקרבנות ישראל על הדם שנטמא ונזרק בשוגג, וכן על החלב שנטמא שאפשר לזרוק את הדם, אולם הוא
לא מרצה
על קרבן עובד כוכבים,
דאמר מר
: דם שנטמא וזרקו, אם זרקו בשוגג הורצה ואם זרקו במזיד לא הורצה, אך
בעובדי כוכבים
שנטמא דם קרבנם וזרקו הכהן על המזבח הרי
בין
זרקו
בשוגג ובין במזיד לא הורצה
, ואם כן כיצד תעלה על דעתך ש
בטומאה
של הכהן הוא
קרב?
והרי כהן טמא אינו יכול להקריב אפילו קרבן של ישראל וכל שכן שלא יוכל להקריב קרבן עובד כוכבים, שהתמעט אפילו מריצוי ציץ?
ומתרצינן:
אלא
, מהכא ילפינן -
הכי קאמר
קרא "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר:
וינזרו
שיתרחקו הכהנים כשהם טמאים
מקדשי
, מכל הקדשים! ואף
בני ישראל
י?נ?ז?רו? מהקדשים, שלא יעבדו בהם.
ולא יחללו
אותם בעבודתם בהם" ומכאן למדנו שעבודת הזר מחללת את הקרבן.
דבי רבי ישמעאל תנא
מקור אחר לפסול עבודת זר:
אתיא בקל וחומר מבעל מום
שפוסל את הקרבן בעבודתו -
ומה בעל מום
הקל,
שאוכל
קדשי קדשים, בכל זאת
אם עבד חילל
.
Translation
It is necessary
again
to bring it
to the altar, and it is found that the second transport is a transport service as though it had been the first transport; therefore, the transport by a non-priest invalidates it.
Ravina said to Rav Ashi: This
that
it is necessary to bring it
means that the second transport is considered a complete transport, such that it is invalidated when performed by a non-priest;
is the dispute between Rabbi Elazar and the Rabbis
.
As we learned in the Mishna, Rabbi Elazar says: One who walks in a place where he needs to walk, an intention
that is invalid
invalidates
it. But if he walks in a
place where he does not need to walk, an intention does not invalidate it!
And Rava said
in explaining the dispute between the first tanna and Rabbi Elazar:
Everyone agrees
that if they
received
the blood
outside and brought it inside,
meaning that the blood was received from the altar onward, and afterward they transported it in the direction of the altar,
this is walking in a place where one needs to walk,
and therefore everyone agrees that an intention invalidates it.
Likewise, everyone agrees that if they
received it inside and took it outside,
meaning that the blood was received on the side of the altar and they transported it in the direction away from the altar,
this is walking in a place where one does not need to walk,
and therefore, according to everyone, an intention does not invalidate it.
They disagree only when they first brought it
in the direction of the altar ,
and then took it out again
and moved it away from the altar,
and then brought it in again
in the direction of the altar; and they disagree regarding that final transport, whether it is possible to formulate an invalidating intention during it—
The Master,
the first tanna,
held
that the final transport also has the status of a transport, because
it is in fact necessary to bring it
from the place to which it had been moved away, and therefore, although the first transport had already been performed, it is possible to formulate an intention during the final transport.
And the Master,
Rabbi Elazar,
held
that since this transport is superfluous—for had he not again moved it away, it would not have been necessary—therefore it is impossible to formulate an intention during it, because
it is not comparable to a transport necessary for the service.
Abaye raised an objection
to Ravina: We learned:
Rabbi Elazar says: One who walks
in a
place where he needs to walk, an intention invalidates it. How so? If they received it outside and brought it inside, this is walking in a place where one needs to walk.
If they received it inside and took it outside, this is walking in a place where one does not need to walk.
If they then brought it in again, it is walking in a place where one needs to walk!
How, then, did you say that Rabbi Elazar disagrees and holds that the final transport is considered walking in a place where one does not need to walk!?
He said to him,
Ravina said to Rav Ashi: Although I said on the basis of reasoning that according to Rabbi Elazar an intention does not invalidate the second transport, because it is not considered a transport necessary for the service,
if it was taught
explicitly that Rabbi Elazar agrees with the first tanna regarding the final transport,
it was taught,
and there is no dispute between them. Rabbi Elazar came only to disagree with his father, Rabbi Shimon, who said that transport is not a service and that an intention does not invalidate it. Rabbi Elazar teaches us that an intention invalidates transport in a place where one needs to walk, even when he transported it, moved it away, and then transported it again!
We will return to you, chapter “All the Offerings”
And as for one with a blemish
who is lenient,
in that he may eat
the most sacred offerings, nevertheless
if he performed the service, he invalidated it.