Text version of this daf: original and translation
Yoma 51a (נא.) — the Talmud in English
Yoma 51a (יומא נא.): ו הרי זה אינו, ד הא איכא זבחי בכור ומעשר בהמה - ד אף הם חלין על בעל מום קבוע [שהבכור קדושתו מרחם בין תם ובין בעל מום; ובמעשר נאמר: לא יבקר בין טוב לרע, שהמעשר חל אף על הרע]…
Original text — Yoma 51a (נא.)
ו
הרי זה אינו, ד
הא איכא
זבחי
בכור ומעשר
בהמה -
ד
אף הם
חלין על בעל מום קבוע
[שהבכור קדושתו מרחם בין תם ובין בעל מום; ובמעשר נאמר: לא יבקר בין טוב לרע, שהמעשר חל אף על הרע] -
ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד
, [שהבכור אין לו פדיון, שנאמר: אך בכור שור לא תפדה; ובמעשר נאמר: לא יגאל].
אלא
על כרחך
"שם זבח" לא קתני
, ואין הנידון בברייתא על כל הזבחים אלא על זבח מסויים, דהיינו פרו או אילו של אהרן.
ומפרשינן:
ומאי שנא תמורה
, כלומר: ומה הטעם באמת שלגבי זבח דנה הברייתא בזבח מסויים, ואילו לגבי תמורה דנה הברייתא בכל התמורות?!
היינו טעמא: כי
שם תמורה אחת היא
, כל התמורות שוות לענין הדינים בהם דנה הברייתא [ואף בתמורת החטאת שייך הנידון שנתבאר בברייתא, רק שאין בו נפקא מינה לענין שבת וטומאה, כי אף בחול אינו קרב] -
אבל לענין
זבח
הרי
איכא בכור ואיכא מעשר
, שעליהם אין שייך לומר את מה שבאה הברייתא לומר, כי אף הם דינם כתמורה שחלין על בעל מום, ואינם יוצאים לחולין לגמרי.
והדרינן למילתין, ומקשינן:
ולרב ששת
שדחה ההכרח כי הברייתא מדברת בפרו של אהרן, כיון דאיכא לאוקמיה באילו של אהרן שבו שייך כל המבואר בברייתא:
אדמוקים לה
לברייתא דקאמר: חומר "בזבח" דמיירי
באילו של אהרן
, שהוא דחוק בלשון הברייתא שאמרה "זבח" סתם -
לוקמה
לברייתא
בפסח
שקראתו התורה: "זבח" פסח [תוספות], שהרי אף בו שייך כל המבואר בברייתא -
ד
הרי הוא
דוחה את השבת ואת הטומאה
, כיון דכתיב "במועדו", וילפינן אפילו בשבת ואפילו בטומאה, ובלבד שיהיו רוב הציבור נצרכין לעשותו בטומאה.
ועושה תמורה, ד
הרי
קרבן יחיד הוא
. ומשנינן:
קסבר
רב ששת כדעת רבי יהודה:
אין שוחטין את הפסח על היחיד
בלא שיימנו אחרים עמו על הפסח, ואם כן קרבן שותפין הוא, ולא שייך בו לומר: ועושה תמורה.
וטעמא דרבי יהודה, משום שנאמר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, ודרשינן: "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד" אלא בשנים או יותר.
ואכתי תמהינן ארב ששת:
ונוקמיה
לברייתא
בפסח שני
, שהוא הרי ודאי בא ביחיד?! ומשנינן: וכי
מי דחי
פסח שני את ה
טומאה?!
וכיון שאינו דוחה, לא שייך למיתני: ודוחה את הטומאה.
כאן שבה הגמרא לפרש מה שנזכר לעיל נ א: "אמר לו רבי מאיר: והלא פר יום הכפורים וחביתי כהן גדול "ופסח" דקרבן יחיד הוא ודוחה את השבת ואת הטומאה"; ועוד נזכר לעיל: "אמר לו רבי יעקב: והלא פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים "וחגיגה" דקרבן ציבור הוא, ואין דוחין לא את השבת ולא את הטומאה'".
אמר
הקשה
ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא
:
ותנא
הנזכר לעיל [נ א],
מאי שנא "פסח
" שהיחידים מביאים אותו
דקרי ליה קרבן "יחיד
" -
ומאי שנא "חגיגה
" שאף היא היחידים מביאים אותה
דקרי לה קרבן "ציבור
"?!
והרי:
אי
אם לכן הוא שקורא התנא לחגיגה קרבן ציבור
משום דאתי בכנופיא
[בהתאספות] של הציבור ברגלים - הרי
פסח נמי אתי בכנופיא,
ולמה חשוב הוא קרבן יחיד?!
אמר ליה רבא לרב הונא בריה דרב יהושע:
אמנם כן הוא שהפסח חשוב קרבן ציבור כיון דאתי בכנופיא; אבל הרי
איכא פסח שני דלא אתי בכנופיא
, והוא הרי ודאי אינו קרבן ציבור, ולפסח זה הוא שנתכוין התנא שאמר: "והלא פר וכו' ופסח דקרבן יחיד הוא ודוחה את השבת ואת הטומאה".
אמר ליה
רב הונא בריה דרב יהושע לרבא:
אם כן
שהתנא נתכוין לפסח שני
יהא
[מילת
"יהא
" אינה ב"דקדוקי סופרים"]
דוחה את השבת ואת הטומאה
[בתמיהה]?!
כלומר: וכי אטו דוחה פסח שני את הטומאה, עד שהתנא אומר: "ודוחה את השבת ואת הטומאה"?! הרי אף שהוא דוחה את השבת, את הטומאה אינו דוחה?!
[גירסת הר"ח:
אמר ליה: ומי דחי טומאה
].
אמר ליה
רבא לרב הונא בריה דרב יהושע:
אין
אכן סובר תנא זה
כמאן דאמר
[רבי יהודה]
דחי
פסח שני את הטומאה.
דתניא: פסח שני דוחה את השבת, ואינו דוחה את הטומאה; רבי יהודה אומר: אף דוחה את הטומאה
.
ומפרשינן:
מאי טעמא דתנא קמא?!
אמר לך
: והרי
מפני טומאה
שהיה טמא בזמן הקרבת פסח ראשון,
דחיתו
לפסח שני,
ו
כי
יעשה בטומאה?!
ורבי יהודה אמר לך: אמר קרא
בפסח שני:
ככל חוקת הפסח יעשו אותו, ואפילו בטומאה
כמו בפסח ראשון -
ומה שאמרת: מפני טומאה דחיתו ויעשה בטומאה?!
התורה החזירה עליו לעשותו בטהרה
, אבל אם
לא זכה
לעשותו בטהרה, הרי ש
יעשנו בטומאה
, [ראה הערה ].
Translation
The reason for Rabbi Yehuda’s ruling is that it is stated: “You may not slaughter the Paschal offering in any of your gates,” and we interpret it as follows: “You may not slaughter the Paschal offering by one”—rather, it must be by two or more.
Since it does not supersede it, it would not be possible to teach: “And it supersedes ritual impurity.”
And the tanna
mentioned above [50a],
what is different about “the Paschal offering”
which individuals bring
He said to him,
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, to Rava:
If so,
that the tanna intended the Second Paschal offering,
shall it
and
now should he
perform it in impurity?!
And Rabbi Yehuda can say to you: The verse states
with regard to the Second Paschal offering:
“According to every statute of the Paschal offering they shall perform it,” even in a state of ritual impurity,
just as with the first Paschal offering—
And as for what you said: “Because of ritual impurity you deferred him, and should he perform it in impurity”?!
The Torah returned him to perform it in purity,
but if he
did not succeed
in performing it in purity, then
he shall perform it in impurity,
see the note ].