טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
זבחים 24a — תלמוד אויף ייִדיש
זבחים 24a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — זבחים 24a
שני כתובין הבאין כאחד
לחייב מיתה על עבודה בפסול.
וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
על דבר שלישי שיהיה דינו כמותם, אלא להיפך, זה שנכתבו שניהם, ולא היה די באחד מהם כדי ללמוד ממנו בבנין אב, מגלה שרק בשניהם נאמר חיוב מיתה, ולא בפסול אחר.
ומקשינן:
ולמאן דאמר
שני כתובים הבאין כאחד כן
מלמדין, מאי איכא למימר?
ומתרצינן:
הא איכא
פסוק נוסף, לגבי
שתויי יין
שגם הם חייבים מיתה,
והוי ליה
כתוב
שלישי
.
ושלשה כתובין הבאין כאחד, לדברי הכל אין מלמדין!
שנינו במשנה: היה
עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חבירו
-
פסול!
והוינן בה:
מנלן
שהעומד על גבי חציצה פוסל עבודה?
ומתרצינן:
דתנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ורצפה
של המקדש
מקודשת
לעמוד ולשרת עליה בקדושה שקידשה דוד,
וכלי שרת מקודשין
כדכתיב [במדבר ז א] "וימשחם, ויקדש אותם", -
מה כלי שרת
נאמר בהם הדין ש
לא יהיה דבר חוצץ בינו
של הכהן המקבל בידו את הדם
לבין כלי שרת, אף רצפה
של המקדש,
לא יהא דבר חוצץ בינו
של הכהן העובד
לבין הרצפה!
וצריכא
. הוצרך התנא במשנה להשמיענו שלא יהא דבר חוצץ בכל אופן, בין שהחציצה היא כלי, ובין שהיא בהמה, ובין שהיא אדם.
דאי אשמעינן
חציצת
כלי
, הוה אמינא שהוא חוצץ
משום דלאו מינה דבשר הוא
. ומין בשאינו מינו חוצץ.
אבל בהמה, דמינא דבשר הוא, אימא
לא תחצוץ.
ואי אשמעינן
חציצת
בהמה
, הוה אמינא שהיא חוצצת
משום דלא מינא דאדם הוא
.
אבל
רגל
חבירו, דאדם הוא, אימא לא
תחצוץ, לכך
צריכא
לפרש את כל שלשת אופני החציצות .
תניא: רבי אליעזר אומר
: אם עבד הכהן כאשר
רגלו אחת
עומדת
על הכלי ורגלו אחת
עומדת
על הרצפה
, או שהיתה
רגלו אחת על האבן
המונחת על הרצפה, אך אינה חלק ממנה,
ורגלו אחת על הרצפה
-
רואין: כל שאילו נטל הכלי ותנטל האבן
עדיין
יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד
, עבודתו כשרה. ואם לאו, עבודתו פסולה!
בעי רבי אמי: נדלדלה האבן
שהיתה קבועה ברצפת המקדש מקביעותה, והרי היא מתנענעת לכאן ולכאן,
ועמד
הכהן העובד
עליה
-
מהו?
ומבארת הגמרא:
היכא דאין דעתו לחברה
לאבן למקומה,
לא תיבעי לך, דודאי
אין היא נחשבת כחלק מהריצפה, ולכן
חייצא
.
כי תיבעי לך
, היכא
דדעתו לחברה, מאי?
האם נאמר,
כיון דדעתו לחברה כמאן דמחברא דמיא
.
או דילמא, השתא מיהא הא תלישא
.
רבה זוטי בעי לה הכי
-
בעי רמי אמי: נעקרה האבן
מהרצפה, והוסטה ממקומה, ונוצרה במקומה גומא,
ועמד במקומה
בתוך הגומא -
מהו?
כי קדיש דוד
[והיינו, שהיו מקדשין את העזרה בשתי תודות ובנגינת "שיר של פגעים", ודוד קידש בהם את מקום העזרה, כמבואר בתוס'], את
רצפה עליונה
בלבד
קדיש
, ומקום הגומא שתחת האבן אינה קדושה, או
דילמא
עד
לארעית דתהומא
לקרקע התהום
קדיש
, ונמצא שגם קרקעית הגומא מקודשת?!
והוינן בה:
ותיבעי ליה
אם נטלה רצפת
כל העזרה כולה
, אם אפשר לעבוד, ולמה הסתפק רב אמי רק בניטלה אבן אחת, ועומד במקום גומא?
ומבארת הגמרא:
לעולם פשיטא ליה
לרב אמי
דעד ארעית דתהומא קדיש
.
והכי קמיבעיא ליה
, בעומד במקום גומא, האם
דרך שירות בכך, או אין דרך שרות בכך?!
אבל, באופן שניטלה רצפת כל העזרה, שאינו עומד במקום גומא, פשיטא שאפשר לעבוד, כי דרך שרות בכך, והרי הוא עומד על קרקע מקודשת.
ומסקינן -
תיקו!
שנינו במשנה:
קיבל בשמאל פסול
.
ורבי שמעון מכשיר!
תנו רבנן
: נאמר "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה". וילפינן לקמן [בע"ב] שכל מקום שנאמרה "אצבע", אינו אלא בימין. ולפי שהטיל הכתוב את האצבע, שהיא בימין, בין קבלת הדם ["ולקח"] ובין נתינתו על קרנות המזבח, נדרש הפסוק כך: "
באצבע
" נסוב על "
ולקח
" שנכתב לפניו -
מלמד שלא תהא קבלה
של הדם
אלא בימין!
וכמו כן "
באצבע
" נסוב גם על "
ונתן
" שלאחריו -
מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין!
אמר רבי שמעון: וכי נאמרה
"
יד
"
בקבלה?
שאילו היתה נאמרת "יד" בקבלה, הייתי מודה שהיא בימין [וכדמפרש לקמן]. אולם מאחר שלא נאמר בקבלה יד, לא דרשינן מ"באצבעו" על קבלה שלפניו
אלא
דרשינן רק לאחריו - "
באצבעו ונתן
",
שלא תהא נתינה
על קרנות המזבח
אלא בימין!
הואיל ולא נאמרה יד בקבלה
-
קיבל בשמאל כשר!
והוינן בה:
ורבי שמעון, ממה נפשך: אי אית ליה גזירה שוה
שדרשו לקמן [בע"ב] שקמיצה צריכה להעשות בימין בגזרה שוה של יד - יד ממצורע, שנאמר בו בהן ידו הימנית, אם כן,
כי לא נאמרה יד בקבלה, מאי הוי?
והרי אפשר ללמוד בגזירה שוה של אצבע - אצבע ממצורע לקבלה?
ואי לית ליה גזירה שוה
ממצורע, אם כן,
כי נאמרה
"
יד
"
בקבלה, מאי הוי?
והרי אין מקור שעבודת "יד" היא דוקא בימין.
אמר רב יהודה: לעולם לית ליה
לרבי שמעון
גזרה שוה
ממצורע,
והכי קאמר: וכי נאמר יד ימין בקבלה? הואיל ולא נאמר יד ימין בקבלה, קיבל בשמאל כשר!
אמר ליה רבה
לרב יהודה:
אי הכי
, שלא דרש רבי שמעון גזרה שוה ממצורע,
אפילו נתינה
של דם החטאת על קרנות המזבח
נמי
תוכשר בשמאל, שהרי לא נאמר "אצבע ימין" בנתינה!?
ועוד
הקשה רבה:
וכי לית ליה לרבי שמעון גזירה שוה
ממצורע?
והתניא: רבי שמעון אומר, כל מקום שנאמר יד אינה אלא ימין, וכל מקום שנאמר אצבע אינה אלא ימין
ודין זה אין לו מקור אלא בלימוד מגזרה שוה ממצורע, שנאמר בו "בהן ידו הימנית" ו"בהן רגלו הימנית"?!
אלא, אמר רבא: לעולם אית ליה
לרבי שמעון
גזרה שוה
ממצורע.
והכי קאמר: וכי נאמרה יד בקבלה? הואיל ולא נאמרה יד בקבלה
של דם החטאת
אלא אצבע
["ולקח מדם החטאת באצבעו"],
ואי אפשר לקבל באצבע
, שאין האצבע לבדה יכולה להחזיק את הכלי שמתקבל בו הדם, אם כן, מתייחס הכתוב "ולקח מדם החטאת באצבעו" לנתינה על קרנות המזבח, שלאחר שיתקבל הדם בכלי, יטבול אצבעו בדם ויתן על גבי הקרנות. ונמצא, שגם אצבע לא נאמרה בקבלת הדם, ולפיכך אי אפשר ללמוד לקבלת הדם בגזירה שוה ממצורע, ולכן -
קיבל בשמאל, כשרה!
אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא
: וכי אין אפשרות להחזיק את הכלי שמתקבל בו הדם באצבע? והרי
איפשר דעביד ליה אזן לשפת המזרק
, ותוחב הכהן אצבעו לאותה אוזן,
ומקבל ביה
את דם החטאת?!