יומא 62a — תלמוד אויף ייִדיש

וליטעמיך,

וכי עדרו שורף?!

כלומר: והרי מאותו טעם נאמר גם לגבי שריפה, שלא ישרף אלא אחד, ולא כן אמרו בברייתא, אלא: וכולן נשרפין אבית הדשן?!

ומפרשינן:

מי דמי?!

התם

לגבי שריפה -

לא כתיב "אותו

".

אבל

הכא

גבי שעיר לעזאזל -

כתיב

: לשלח

"אותו

" לעזאזל המדברה, ללמדך: אחד ולא שנים.

איתמר

:

רב פפי משמיה דרבא אמר

: השעיר ה

ראשון

שהגריל עליו אותו

משלח

לעזאזל.

ורב שימי משמיה דרבא אמר: אחרון משלח

.

ומקשינן:

בשלמא רב שימי משמיה דרבא דאמר: אחרון משלח

, יש להבין טעמו, משום ד

קסבר: הואיל וגמר בו כפרה

בבן זוגו, ולפיכך שעיר זה הוא שמשתלח [רא"ל].

אלא רב פפי משמיה דרבא

דאמר: ראשון משלח, אף שהוא סובר כי אין שייך סברת "הואיל וגמר בו כפרה" אלא בבן זוגו שעלה לה' ולא בו, מכל מקום

מאי קסבר

, מאיזה טעם משלח את הראשון [עפ"י ת"י]?!

ומפרשינן:

סבר לה כרבי יוסי דקאמר: מצוה בראשון

.

דתנן: שלש קופות

היו במקדש

של שלש שלש סאין, שבהם תורמים את הלשכה

.

ישראל היו נותנין את שקליהן [מחצית השקל לקרבנות ציבור] בלשכה מיוחדת, וממנה היו מעבירים את השקלים לשלש קופות,

והיה כתוב עליהם א ב ג

.

ותניא: אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהם אב"ג?

כדי

לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה

[ליטול לקרבנות ציבור מן הקופה הראשונה]

בראשון

[בתחילה],

שמצוה בראשון

.

ודחינן: אין לדמות עניננו לקופות, כי יש לומר:

דילמא

שאני התם ד

בעידנא

דאיתחזאי קמייתא לא איתחזאי בתרייתא

, כשנראתה הראשונה להביא ממנה קרבנות, הרי עדיין לא נראתה השניה לכך, היות שעדיין לא נתרמה; ולפיכך לורחים אותם מזו שנראתה ראשונה לכך -

אבל בעניננו, שנראו כל שלושת השעירים כאחד להישלח לעזאזל כשנגמרו כל המתנות, אין לך ללמוד שמצוה לשלח רק את זה שהוגרל עליו ראשון.

אלא רבי יוסי דפסח

-

דתניא: המפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון והרי שניהן עומדין, אי זה מהן שירצה יקריב, דברי חכמים

.

רבי יוסי אומר: מצוה בראשון, ואם היה שני מובחר ממנו

, הרי זה

יביאנו

לשני.

הדרן עלך פרק הוציאו לו

--- title: "חברותא - יומא — פרק שישי - שני שעירי" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02343.html#HtmpReportNum0005L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0005L5" --- פרק שישי - שני שעירי

Оригинал главы פרק שישי - שני שעירי

מתניתין:

שני שעירי יום הכיפורים

[אחד לה' ואחד לעזאזל]

מצותן שיהיו שניהן שוין במראה

, בצבעם [שיהיו שניהם שחורים או לבנים או שחומים],

ו

שוים

בקומה

,

ובדמים

, שיקנו שני שעירים במחיר שוה,

ובלקיחתן

, שקנייתם תהיה

כאחד

, באותה שעה.

ואף על פי שאין

שני השעירים

שוין

במראה ובקומה ובדמים, הרי הן

כשרין

בדיעבד, מפני שאין דבר זה מעכב, אלא מצוה לכתחילה.

וכן אם

לקח אחד היום ואחד למחר,

הרי הן

כשרין,

ואף על פי שלא היתה לקיחתן כאחד, מפני שאין זה אלא מצוה לכתחילה.

ואם

מת אחד מהם

, משני השעירים, הרי:

אם עד שלא הגריל

[לפני ההגרלה]

מת, יקח

בן

זוג לשני

, לשעיר החי. [כמו ששנינו לעיל שאם לקח אחד היום ואחד למחר, כשרים].

ואם משהגריל

[אחרי ההגרלה]

מת

אחד מהם,

יביא זוג אחר

שני שעירים נוספים -

ויגריל עליהם בתחילה

, גורל חדש. אחד לה' ואחד לעזאזל.

ויאמר

הכהן, כפי שמבארת המשנה, בהתאם לשעיר שמת:

א.

אם

אירע שהשעיר

של שם מת

יאמר הכהן כך:

זה

השעיר

שעלה עליו

עתה

הגורל לשם

-

יתקיים תחתיו

של השעיר הראשון של שם שמת.

ונמצא שיש בידו עתה שעיר אחד לה', ושני שעירים לעזאזל. האחד השעיר שנותר מההגרלה הראשונה, והשני הוא בן זוגו של זה. ולהלן המשנה תבאר מה יעשה בשעיר המיותר.

ב.

ואם

השעיר

של עזאזל מת

יאמר כך:

זה שעלה עליו הגורל

עתה

לעזאזל יתקיים תחתיו

של השעיר לעזאזל הראשון שמת.

ונמצא שיש בידו עתה שני שעירים לה', ושעיר אחד לעזאזל.

ומבארת המשנה מה יעשה בשעיר המיותר בכל אחד משני האופנים:

והשני

, השעיר המיותר [אם השעיר של ה' מת הרי יש שני שעירים לעזאזל, ורק אחד מהם משתלח. וכן להיפך, אם השעיר של עזאזל מת, הרי יש כאן שני שעירים לה'. ורק אחד מהם קרב לה'].

ירעה עד שיסתאב

, יפול בו מום,

וימכר

, והרי הוא יוצא לחולין במכירה זו, ודמיו קדושים,

ויפלו דמיו ל

עולת

נדבה

של ציבור.

ועל אף שהדין הוא שחטאת שהתכפרו בעליה באחרת [כגון חטאת שאבדה, והקריבו הבעלים אחרת תחתיה, ונמצאה הראשונה] הרע היא פסולה להקרבה, ומכניסים אותה לחדר ונועלים אותה עד שהיא מתה.

ואם כן, כאשר יש לפנינו שני שעירי חטאת לה', האיך השעיר השני [המיותר] ירעה עד שיסתאב, ויביא בדמיו עולת נדבה? והרי צריך להיות דינו כדין כל חטאת שהתכפרו בעליה באחרת, שהיא מתה!

תשובתך:

שאין חטאת ציבור מתה

, אלא רק חטאת יחיד [שהתכפרו בעליה באחרת], שרק בחטאת יחיד נאמרה הלכה למשה מסיני שהיא תמות.

ואילו שעיר החטאת של יום הכיפורים הוא חטאת הציבור.

רבי יהודה אומר

: אף חטאת הציבור שהתכפרו בעליה באחרת

תמות.

ולכן גם כאן ימות השעיר המיותר.

ועוד אמר רבי יהודה

: אם אירע אחרי ששחטו את שעיר החטאת לה', ש

נשפך הדם,

עוד לפני שהכהן הגדול סיים לעשות את כל ההזאות שנאמרו בו [ולא יצאו ידי חובתו] - צריך להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם [כדי שיוכל להביא שעיר אחר לחטאת ולהזות את דמו], ויקריב אחד לה' ואחד ישלח לעזאזל, וישאר בידו השעיר הראשון לעזאזל כשהוא מיותר.

ומאחר שלדעת רבי יהודה חטאת ציבור שנתכפרו בעליה באחרת מתה, לכן, גם כאן

ימות השעיר המשתלח

הראשון המיותר, שהרי כבר התכפר בשעיר המשתלח שבזוג השני.

ואם

מת

השעיר

המשתלח

אחרי שחיטת שעיר החטאת של השם, צריך להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם. ויקריב מהזוג השני אחד לה' ואחד לעזאזל.

ונמצא ששעיר החטאת הראשון הוא מיותר, ולכן

ישפך הדם

שלו.