תענית 2b — תלמוד אויף ייִדיש

דכתיב: "ויזכר אלהים את רחל וישמע

אליה אלהים ויפתח את רחמה"

. הרי שהקדוש ברוך הוא עצמו פותח.

מפתח של תחיית המתים, מנין

שלא נמסר ביד שליח?

דכתיב: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם"

. הרי שהקדוש ברוך הוא עצמו פותח את קברות ישראל, ומחיה אותם .

במערבא אמרי

[בארץ ישראל

,

אומרים]:

אף מפתח של פרנסה

נמצא תמיד בידיו של הקדוש ברוך הוא.

ומהיכן למדו חכמי ארץ ישראל דבר זה?

דכתיב: "פותח את ידך וגו'

[ומשביע לכל חי רצון] ". הרי שהקדוש ברוך הוא בעצמו נותן את הפרנסה.

מקשה הגמרא:

ורבי יוחנן,

שאמר ששלשה מפתחות הם שלא נמסרו ביד שליח,

מאי טעמא לא קא חשיב

נמי

להא

[למה לא החשיב בין המפתחות שלא נמסרו ביד שליח גם את מפתח הפרנסה]?

מבארת הגמרא:

אמר לך

רבי יוחנן:

גשמים נמי

[גם גשמים]

היינו פרנסה

. שהרי על ידי ירידת הגשמים גדלים התבואות והאילנות, שמביאים פרנסה לבריות.

והיות ורבי יוחנן הזכיר כבר את הגשמים, לא הוצרך להזכיר גם את הפרנסה .

שנינו במשנתנו:

רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג כו'

.

איבעיא להו

[נשאלה שאלה ובעיה בבית המדרש]:

רבי אליעזר, מהיכא גמיר לה

[מהיכן למד רבי אליעזר את דבריו, שמזכירין את הגשמים מיום טוב הראשון של החג]?

האם

מלולב גמר לה

[למד רבי אליעזר את דבריו], שהרי אגודת הלולב [הלולב ושלשת המינים הבאים עמו: הדס ערבה ואתרוג] נצרכים למים בתהליך גידולם, ובאים לרצות על ירידת הגשמים . ולכן מדמה רבי אליעזר את הזכרת הגשמים לנטילת לולב: כשם שלולב ניטל מיום טוב הראשון של חג, כך גם מזכירים את הגשמים מאותו זמן.

זו אפשרות ראשונה, שלמד רבי אליעזר את דבריו מלולב.

אפשרות שניה:

או

שמא,

מניסוך המים

,

שהיו מנסכין מים על המזבח בימי חג הסוכות ,

גמר לה

[למד רבי אליעזר את דבריו]? שכשם שמתחילים לנסך את המים מתחילת ימי החג, כך מזכירים את הגשמים מתחילת החג.

ועתה מבארת הגמרא, מאי נפקא מינה [לאיזה ענין יש חילוק] אם למדים מלולב או מניסוך המים .

אם

מלולב גמר לה,

אם כן, נוסיף ונדמה את הזכרת הגשמים ללולב, ונאמר:

מה לולב

מצות נטילתו רק

ביום,

ולא בלילה ,

אף הזכרה

של גשמים תהיה דווקא

ביום,

ואין מתחילין להזכיר את הגשמים כבר בליל החג.

או דלמא מניסוך המים גמר לה

. ואם כן, נלמד כך:

מה

במצות

ניסוך המים

ממלאים את הכלי שבו מביאים את המים לנסך על המזבח במים

מאורתא

[מהערב, מליל יום טוב ראשון] ,

דאמר מר: "ומנחתם ונסכיהם" אפילו בלילה

, אף הזכרה

של גשמים מתחילין כבר

מאורתא

[מתפילת הערב]?

תא שמע

[בוא ושמע] ראיה לענין זה מדברי רבי אבהו.

דאמר רבי אבהו: לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב

.

הרי לנו מפורש, שרבי אליעזר למד את דבריו מלולב, ולא מניסוך המים.

אלא שעדיין עלינו לברר מנין ידע רבי אבהו עצמו שרבי אליעזר למד דבר זה מלולב.

הגמרא מביאה בענין זה שתי דעות:

איכא דאמרי

[יש שאומרים]:

רבי אבהו גמרא גמיר לה

[שמע וקיבל את הדבר מרבותיו].

ואיכא דאמרי: מתניתא שמיע ליה

[רבי אבהו למד דבר זה מברייתא].

מאי היא?

מאיזו ברייתא למד רבי אבהו את דבריו?

דתניא: מאימתי מזכירין על הגשמים?

רבי אליעזר אומר: משעת נטילת לולב

[מהזמן שמתחילים ליטול לולב] .

רבי יהושע אומר: משעת הנחתו

של הלולב. דהיינו, מיום השביעי של החג, שאז מניחים את הלולב, ואין נוטלים אותו עוד .

טען ו

אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו

של אגודת הלולב,

אינן באין

אלא לרצות על המים

[שיהיה ריבוי גשמים בחורף] .

וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים,

שאינם יכולים לצמוח בלא מים,

כך אי אפשר לעולם בלא מים

. ולכן, מחמת טעמים אלו, צריך להזכיר את הגשמים כבר מתחילת החג, מהזמן שמתחילים ליטול לולב.

אמר לו רבי יהושע: והלא גשמים בחג

-

אינו אלא סימן קללה

[כפי שנתבאר במשנה ]!

אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי

שמתחילין

לשאול

[לבקש] את הגשמים מתחילת החג, שהרי סימן קללה הן.

אלא

אמרתי שמתחילין

להזכיר

אותן מתחילת החג.

וכשם ש

את

תחיית המתים מזכיר כל השנה כולה

בברכת "מחיה המתים",

ו

אף ש

אינה

באה

אלא בזמנה,

כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה, ו

אף ש

אינן

באים

אלא בזמנן

.

לפיכך,

היות ואינו שואל את הגשמים, אלא רק מזכירם,

אם בא להזכיר

[אם רצונו להזכיר] את הגשמים

כל השנה כולה,

ואף בימות החמה

מזכיר

.

רבי אומר: אומר אני

,

ש

משעה שמפסיק לשאלה

[מהזמן שמפסיק לשאול את הגשמים], דהיינו, מחג הפסח

כך מפסיק להזכרה

[מאותו זמן מפסיק גם להזכיר] .

ואם כן, כשם שאין מזכירין את הגשמים בימות החמה, לפי שאין זה זמנן, כך אין מזכירין אותן בחג, שהרי באותו זמן סימן קללה הן.

הברייתא מביאה דעות נוספות, מאימתי מתחילים להזכיר את הגשמים.

רבי יהודה בן בתירה אומר: בשני בחג,

דהיינו, ביום הראשון של חול המועד, שהוא היום השני של החג,

הוא מזכיר

את הגשמים.

רבי עקיבא אומר: בששי בחג,

דהיינו, ביום החמישי של חול המועד, שהוא היום השישי של החג,

הוא מזכיר

את הגשמים [טעם דעות אלו יתבאר להלן בגמרא].

רבי יהודה משום רבי יהושע אומר

: החזן

העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג,

בשמיני עצרת,

האחרון,

המתפלל תפילת מוסף,

מזכיר

את הגשמים.

ואילו

הראשון,

זה שמתפלל תפילת שחרית,

אינו מזכיר

את הגשמים .

ו

ביום טוב ראשון של פסח

להיפך:

החזן

הראשון,

המתפלל תפילת שחרית

מזכיר

את הגשמים.

ואילו החזן

האחרון,

המתפלל תפילת מוסף

אינו מזכיר

.

ועתה דנה הגמרא בדברי הברייתא.

שואלת הגמרא:

שפיר קאמר ליה

[טענה טובה ונכוחה טען לו]

רבי אליעזר לרבי יהושע!

שכשם שמזכירין את תחית המתים כל השנה, אף שעדיין לא הגיע זמנה, כך יכול להזכיר את הגשמים כל השנה אם ירצה, ואף בחג, שאין הן סימן ברכה, יכול להזכירן, הואיל ואינו שואל!

אמר לך רבי יהושע

: אין דומה הזכרת תחיית המתים להזכרת גשמים. כי

בשלמא תחיית המתים מזכיר

כל השנה, משום

דכולי יומא זמניה הוא

. שהרי בכל עת יכולה להתרחש ולבוא תחית המתים.

אלא גשמים,

וכי

כל אימת דאתיין זמנייהו היא

[וכי בכל זמן שהם באים, בין בימות החורף ובין בימות הקיץ זמנם הוא]?

והתנן

[והרי שנינו במשנה]: אם

יצא

[חלף ועבר] חודש

ניסן, וירדו

אז

גשמים סימן קללה הם

.

שנאמר

שאמר שמואל לישראל בגלגל, בעת המלכת המלך שאול:

"הלוא קציר חטים היום וגו'

[המשך הפסוק: אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה וגו'] ". הרי שירידת גשמים בקיץ סימן רע הוא!

והיות וכך, אין ראוי להזכיר את הגשמים אלא בעת הראויה לירידתן. דהיינו מיום טוב אחרון של חג הסוכות.

ממשיכה הגמרא לדון בדברי הברייתא.

שנינו בברייתא:

רבי יהודה בן בתירה אומר: בשני בחג הוא מזכיר

.

ועלינו לבאר,

מאי טעמא דרבי יהודה בן בתירה,

שסובר שמתחילין להזכיר את הגשמים דווקא מהיום השני של החג?

מבארת הגמרא:

דתניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: נאמר ב

קרבנות היום ה

שני

של חג הסוכות: "ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד ומנחתה

ונסכיהם",

ונאמר ב

קרבנות היום ה

ששי

: "ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה

ונסכיה",

ונאמר ב

קרבנות היום ה

שביעי

: "ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים כמספרם

כמשפטם"

.

במילה "ונסכיהם" שנאמרה גבי קרבנות היום השני, האות 'מ' יתירה . שהרי אפשר היה לכתוב "ומנחתה ונסכיה".

במילה "ונסכיה" שנאמרה גבי קרבנות היום הששי, האות 'י' יתירה. שהרי ראוי היה לכתוב "מנחתה ונסכה".

ובמילה "כמשפטם" שנאמרה גבי קרבנות היום השביעי, האות 'מ' יתירה. שהרי ראוי היה לכתוב "כמספרם כמשפט".

הרי

לנו האותיות

מ"ם יו"ד מ"ם

יתירות, וביחד

הרי

נוצרת

כאן

המילה

"מים"

.

מכאן רמז

לניסוך המים מן התורה

.

שואלת הגמרא: אכן אפשר ללמוד מכאן את ניסוך המים בחג. ומניסוך המים למדים שצריך להזכיר את הגשמים. אבל,

ומאי שנא בשני דנקט

[במה שונה היום השני, שנקט רבי יהודה בן בתירא שמתחילין להזכיר את הגשמים דווקא בו]?

מבארת הגמרא: משום

דכי רמיזי להו בקרא

[שכאשר מתחיל רמז זה במקרא]

ב

יום ה

שני הוא דרמיזי

. שהרי האות הראשונה של המילה 'מים', נרמזת בקרבנות היום הראשון.

הלכך בשני מדכרינן

[לכן מזכירין את הגשמים ביום השני] .

עוד שנינו בברייתא:

רבי עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר

.

מה טעמו של רבי עקיבא? משום

שנאמר ב

קרבנות היום ה

ששי "ונסכיה",

לשון רבים. משמע ש

בשני ניסוכין הכתוב מדבר

: והיינו,

אחד

מהם

ניסוך המים

הוא, המיוחד לחג הסוכות,

ואחד ניסוך היין,

שרגילים לנסך תמיד עם הקרבן.

שואלת הגמרא: מנין לנו שמדובר בשני ניסוכים שונים, אחד של מים ואחד של יין?

ואימא תרוייהו דחמרא

[אולי נאמר ששני הניסוכין של יין הם]!

מבארת הגמרא: רבי עקיבא

סבר לה

[סובר]

כרבי יהודה בן בתירה, דאמר

ש

רמיזי מיא

[שנרמז ניסוך המים] בקרבנות החג, כפי שהבאנו לעיל. ואם כן, על כרחך שהניסוך השני המוזכר במקרא של מים הוא.