תענית 15b — תלמוד אויף ייִדיש

מעשה

היה

בימי רבי חלפתא ורבי חנניא בן תרדיון, שעבר אחד לפני התיבה, וגמר את הברכה כולה, ו

הציבור

לא ענו אחריו אמן

.

והשַמָש אומר לאחר כל ברכה:

תקעו הכהנים, תקעו!

והכהנים תוקעים.

לאחר מכן אומר החזן, העובר לפני התיבה:

"מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה"

.

והשמש אומר:

הריעו בני אהרן, הריעו!

אומר החזן:

"מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה"

.

וכשבא דבר

מעשה זה

אצל חכמים, אמרו: לא היינו נוהגין כן,

שלא לענות אמן אחר ברכתו של העובר לפני התיבה ,

אלא בשער מזרח, ובהר הבית

. כלומר, בזמן שבית המקדש קיים, כשהיו מתפללין בהר הבית, היו נכנסים אליו דרך השער שבצד מזרח. ואז אכן לא היו עונין אמן, כי אין עונין אמן במקדש [כפי שמצינו להלן טז ב] .

סדר עבודתם של הכהנים בבית המקדש היה כך: שבט הכהנים חלוק היה לעשרים וארבעה חלקים, כל חלק נקרא "משמר".

כל משמר היה עובד בבית המקדש במשך שבוע אחד.

המשמר עצמו, שהיו בו כהנים רבים, חלוק היה לשבעה חלקים, כל חלק נקרא "בית אב".

כל בית אב היה עובד יום אחד באותו שבוע הקבוע לאותו משמר.

אם היתה העבודה מרובה, ולא היו אנשי בית אב מסוגלים לעשותה לבדם, היו שאר בני המשמר של אותו שבוע מסייעים להם .

ועתה, על פי הקדמה זו, נבאר את המשך דברי משנתנו.

ב

שלש תעניות הראשונות,

שעדיין אינן חמורות כל כך [כפי שנתבאר לעיל],

אנשי

ה

משמר,

שעובדים בבית המקדש באותו שבוע שחלה בו התענית, אף שאין הם הכהנים הקבועים לעבוד ביום התענית עצמו, שאינם מ"בית אב" של אותו יום, אמנם

מתענין

הם עם הציבור, אבל -

ולא משלימין

את תעניתן, אלא אוכלים עוד לפני הערב.

והטעם, כי אף שאין אלו הימים הקבועים לעבודתם, מכל מקום יש חשש שתִּכבַּד העבודה על אנשי בית אב, שהם העובדים הקבועים לאותו יום, ויצטרכו שאר אנשי המשמר לבוא לסייעם. ואם יתענו וישלימו, לא יהא להם כח לעמוד בעבודה.

ו

אילו

אנשי בית אב,

דהיינו, אנשי המשמר שאותם ימי התענית הם זמנם הקבוע לעבודה,

לא היו מתענין כלל

. כי אם יתענו, לא יהיה בהם כח לעבוד.

שלש

תעניות

שניות,

היות והן חמורות יותר,

אנשי משמר מתענין, ו

אף

משלימין

תעניתן.

ו

אילו

אנשי בית אב, מתענין, ולא משלימין

תעניתן.

אבל ב

שבע

תעניות ה

אחרונות,

שהן החמורות שבכולן,

אלו ואלו,

בין אנשי המשמר ובין אנשי בית אב,

מתענין ומשלימין

את תעניתן.

דברי רבי יהושע

.

וחכמים

מקילים יותר, ו

אומרים

שכך נוהגין:

ב

שלש תעניות הראשונות, אלו ואלו,

בין אנשי משמר ובין אנשי בית אב,

לא היו מתענין כלל

.

שלש

תעניות

שניות,

שהן חמורות יותר,

אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל

.

שבע

תעניות

אחרונות, אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין

.

היות והוזכרו כאן אנשי משמר, מביאה המשנה דין נוסף הנוגע להם.

בכל שאר ימי השנה, שאינם ימי תענית,

אנשי משמר

מותרין לשתות יין בלילות, אבל לא בימים

.

והטעם, משום שבימים יש חשש שתכבד העבודה על אנשי בית אב, ויצטרכו אנשי משמר לסייעם. ואם ישתו יין, יהיו אסורים בעבודה משום שכרות .

מה שאין כן בלילה, שכבר אין לחוש שתכבד העבודה, שהרי ראו לפנות ערב שפסקו הקרבנות, ולא כבדה העבודה [ובלילה כבר אין מקריבים קרבנות].

ו

אילו

אנשי בית אב

אינם מותרין לשתות יין,

לא ביום

-

ולא בלילה

. משום שלמרות שאין מקריבים קרבנות חדשים בלילה, מכל מקום מעלים אל המזבח אברים ופדרים שפקעו ונפלו מעליו. וכן מה שלא גמרו להקטיר ביום [מהקרבנות שנשחטו ביום] - גומרים בלילה.

אבל היות ואין זו עבודה כבדה, לעולם אין אנשי בית אב צריכים לסיוע של שאר אנשי המשמר. ולכן אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות.

אנשי משמר, ו

אף

אנשי מעמד

["אנשי מעמד" היינו כפי ששנינו להלן כו א, היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו?! התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות, ועל כל משמר היה מעמד בירושים של כהנים ולויים וישראלים. הגיע זמן משמר לעלות, הכהנים והלויים עולים לירושלים. והישראלים מתכנסין בעריהם, ומתפללין על קרבן אחיהן, אנשי משמר, שיתקבל ברצון],

אסורין מלספר ומלכבס

כל אותו שבוע של משמרתם [אלא עליהם להסתפר קודם לכן. וטעם איסור זה יתבאר להלן].

וב

יום

חמישי

מותרין לספר ולכבס -

מפני כבוד השבת

.

ממשיכה המשנה ומביאה ענין אחר מענייני תענית.

כל

יום טוב

הכתוב

במגלת תענית

דלא למספד

[שאין להספיד בו], אף ביום ש

לפניו אסור

להספיד ולהתענות, שמא יבוא להספיד ביום טוב עצמו. אבל ביום ש

לאחריו

-

מותר

. כיון שכבר עבר היום, אין חשש שמא מתוך שיספיד לאחריו - יבוא להספיד אף ביום טוב.

רבי יוסי אומר

: בין

לפניו ו

בין

לאחריו

-

אסור

.

והיינו דווקא בימים טובים שכתוב עליהם במגילת תענית שלא רק שלא יתענו בהם, אלא אף שלא יספידו בהם. וחמורים הם.

אבל ימים טובים שכתוב עליהם

דלא להתענאה

[שלא להתענות בהם], אבל להספיד בהם מותר, היות ואינם חמורים כל כך, בין

לפניו ו

בין

לאחריו מותר

להתענות .

רבי יוסי אומר

: אף בימים אלו,

לפניו אסור

להתענות, ורק

לאחריו מותר

.

אין גוזרין תענית על הצבור

בתחילה בחמישי

[אין מתחילין את ימי התענית ביום חמישי], כדי

שלא להפקיע

השערים

[שלא לגרום להעלאת מחירים].

כי אם מתחילין להתענות ביום חמישי, הרי לעת ערב יקנו הצבור שתי סעודות. אחת לצורך סיום הצום, ואחת לכבוד שבת. וכשיראו בעלי החנויות כך, לא ידעו שזה מחמת התענית, שהרי לא כולם יודעים שגזרו היום תענית . אלא יסברו שבא רעב לעולם, ויש מחסור, ולכן ייקרו את המזון, ויפקיעו השער .

אבל אם התחילו את ימי התענית כמה ימים לפני יום חמישי, כבר ידוע לכולם שזמן תעניות הוא, ויבינו בעלי החנויות שמחמת התענית קונים הצבור שתי סעודות.

אלא,

כך הוא סדר ימי התעניות:

שלש תעניות הראשונות

בימים

שני וחמישי ושני

. כפי שנתבאר. כיון שמתחילין את ימי התעניות לפני יום חמישי, אין חשש להפקעת שערים.

ושלש

תעניות

שניות

בימים

חמישי שני וחמישי

. שהיות והתחילו שלשת ימי התענית הראשונים ביום שני, שוב אין חשש להפקעת שערים.

רבי יוסי אומר: כשם שאין

שלש התעניות

הראשונות

מתחילות

ב

יום

חמישי, כך לא

מתחילין את ימי התעניות ה

שניות

ביום חמישי,

ו

כמו כן,

לא

מתחילין את שבע התעניות ה

אחרונות

ביום חמישי .

אין גוזרין תענית על הצבור ב

ימים אלו:

בראשי חדשים

[משום שראש חדש נקרא "מועד"],

בחנוכה, ובפורים

.

ואם התחילו

את ימי התעניות לפני ראש חדש, והגיע אחד מימי התענית לראש חדש -

אין מפסיקין

את סדר ימי התענית, אלא ממשיכים ומתענין אף בראש חדש .

והטעם, כי למרות שאף ראש חדש נקרא "מועד", מכל מקום לא נאמר עליו שהוא יום משתה ושמחה .

דברי רבן גמליאל

.

אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל

ש

אין מפסיקין

את סדר ימי התעניות מחמת ראש חדש, אלא מתענין בו,

מודה היה שאין משלימין

את התענית עד הערב, אלא אוכלין כבר לפנות ערב .

וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת,

אין משלימין את התענית, אלא אוכלין לפני כניסת השבת.

גמרא:

שנינו במשנתנו:

סדר תעניות כיצד, מוציאין את התיבה כו'

.

תמהה הגמרא:

ו

כי

אפילו בקמייתא

[בתעניות הראשונות] מוציאין את התיבה לרחובה של עיר?

ורמינהו

: ב

שלש תעניות ראשונות ושניות, נכנסים לבית הכנסת, ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה כולה

.

ובשבע

תעניות

אחרונות, מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר על גבי התיבה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו

.

רבי נתן אומר: אפר מקלה

הן מביאין

ונותנין בראשיהן.

הרי לנו שרק בשבע תעניות אחרונות היו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר!

אמר רב פפא: כי תנן נמי מתניתין

[גם מה ששנינו במשנתנו], שמוציאין את התיבה לרחובה של עיר -

אשבע

[על שבע] תעניות ה

אחרונות תנן

[שנינו].

אבל באמת בתעניות הראשונות והאמצעיות - אין מוציאין את התיבה.

שנינו במשנתנו:

ובראש הנשיא

ובראש אב בית דין.

והדר תני

[ולאחר מכן שנינו במשנתנו]:

כל אחד ואחד נותן בראשו

.

הרי שקודם נותנין אפר בראש הנשיא וראש אב בית הדין, שהם החשובים, ורק לאחר מכן שאר העם נותנים אפר בראשם.

ותמהה הגמרא:

איני?

וכי כך היא הדרך?

והתניא

:

רבי אומר: ב

דבר של

גדוּלה

וחשיבות -

מתחילין מן

האדם

הגדול

. שהוא מתחיל, ורק לאחריו ממשיכים הקטנים ממנו.

ו

אילו

ב

דבר של

קללה

ופחיתות כבוד -

מתחילין מן הקטן

. שהוא מתחיל, ורק לאחריו ממשיכים בגדולים ממנו.

ומנין לנו דבר זה?

ענין זה ש

בגדולה מתחילין מן הגדול,

למדים מהמקרא.

שנאמר: "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר"

. הרי לנו שקודם דיבר משה אל אהרן, שהוא הגדול, ורק לאחריו דיבר אל אלעזר ואיתמר.

ו

ענין זה ש

בקללה מתחילין מן הקטן,

למדים מכך שלאחר שחטאו האדם ואשתו בעץ הדעת,

בתחלה נתקלל נחש,

שהוא הפחות שבכולם,

ואחר כך נתקללה חוה,

החשובה ממנו,

ו

רק

אחר כך,

לבסוף,

נתקלל אדם,

שהוא החשוב שבכולם.

מכל מקום שנינו בברייתא, שבדבר שיש בו קללה ופחיתות כבוד, מתחילין מן הקטן והפשוט תחילה. ואם כן קשה, היאך שנינו במשנה שקודם נותנין אפר מקלה בראש הנשיא ובראש אב בית הדין, ורק לאחר מכן שאר העם נותנים בראשיהם? ומבארת הגמרא: נתינת האפר בראש הנשיא ואב בית הדין אינה פחיתות כבוד, אלא אדרבה,

הא חשיבותא לדידהו

[חשיבות היא להם].

דאמרי להו

[כי בנתינת האפר בראשם, כאילו אומרים להם]:

אתון חשיביתו למיבעי עלן רחמי אכולי עלמא

[אתם לבדכם חשובים לבקש רחמים על כל העם].

שנינו במשנתנו:

כל אחד ואחד נותן בראשו

.

אמר רב אדא

: לגבי כל העם שנינו

"וכל אחד ואחד נותן בראשו"

. ואילו גבי נשיא ואב בית דין שנינו: "ונותנין אפר על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין". משמע שאחרים נותנין את האפר על ראשם.

ויש לתמוה,

נשיא ואב בית דין נמי, נשקלו אינהו ונינחו בראשייהו

[שיטלו הם את האפר ויניחו בעצמם בראשם]!

מאי שנא דשקיל איניש אחרינא ומנח להו

[מה נשתנה דינם, שאדם אחר נוטל ומניח בראשם]?

אמר רבי אבא דמן קסרי

: הסיבה היא, משום שאנו רוצים שעל ידי מעשים אלו, של נתינת אפר בראש התיבה ובראש העם, תהיה עגמת נפש מרובה, כדי שישבר לב העם וישובו בתשובה.