תענית 15a — תלמוד אויף ייִדיש

ומנין לנו דבר זה?

ש

מלכים

יהיו

בקימה,

למדים מ

דכתיב: "כה

אמר ה' גאל ישראל קדושו

לִבְזֹה נפש למתעב גוי לעבד משלים

[היינו ישראל, שהם בזויים ומתועבים, ועבדים מושלים בהם],

מלכים יראו וקמו"

. הרי לנו, שכאשר מלכי אומות העולם יראו את ישראל, יקומו לקראתם.

ושרים

-

בהשתחויה, דכתיב

בהמשך אותו מקרא:

"שרים וישתחוו"

.

מתקיף לה רבי זירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: אי הוה כתיב

[אילו היה כתוב]

"ושרים ישתחוו"

היה משמע

כדקאמרת

[כפי שאמרת]. שמלכים בקימה, ושרים - בהשתחויה.

אבל

השתא דכתיב "שרים וישתחוו",

משמע ששרים

הא והא עבוד

[יעשו את שני הדברים, גם יקומו, וגם ישתחוו]. כי המשמעות היא שהשרים יעשו מה שנאמר על המלכים, שיקומו, ויוסיפו עוד וישתחוו.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אני

אדרוש ו

אומר

על אותה דרך:

לא הכל

זוכים

לאורה,

ולא הכל

זוכים

לשמחה

.

צדיקים

-

לאורה

.

וישרים

-

לשמחה

.

מנין לנו ש

צדיקים

זוכים

לאורה?

דכתיב: "אור זָרֻע לצדיק"

.

ולישרים,

שהם עדיפים על הצדיקים - תהיה

שמחה, דכתיב: "ולישרי לב שמחה"

.

הדרן עלך פרק מאימתי

--- title: "חברותא - תענית — פרק שני - סדר תעניות כיצד" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02346.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - סדר תעניות כיצד

Оригинал главы פרק שני - סדר תעניות כיצד

מתניתין:

סדר

ה

תעניות

-

כיצד

? כיצד נוהגים בתעניות?

מוציאין את התיבה

[הוא הארון שמניחין בו את ספרי התורה]

לרחובה של עיר,

למקום שהוא גלוי לעין כל,

ונותנין

[מניחים]

אפר מקלה

[אפר שנוצר משריפה ]

על גבי התיבה

,

ו

אף

בראש הנשיא ובראש אב בית דין

נותנין אפר מקלה.

וכל אחד ואחד

מהעם

נותן

בעצמו אפר מקלה

בראשו

.

הזקן

שבהן

[שבעם]

אומר לפניהן דברי

כבושין

. וכך הוא אומר:

אחינו! לא נאמר באנשי נינוה,

כאשר מסופר ששבו בתשובה, ושמו שקים במתניהם:

"וירא אלהים את שקם ואת תעניתם"

,

אלא

כך נאמר:

"וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה"

[כפי שמסופר בספר יונה].

והיינו, שהקדוש ברוך הוא קיבל את תשובתם בגלל שראה שאכן שבו מדרכם הרעה, ולא בגלל המעשים החיצוניים, שהתענו והתכסו בשקים.

ו

כן

בקבלה

[בספרי הכתובים, בספר יואל]

הוא אומר

[הנביא מצוה ואומר לישראל]:

"וקרעו לבבכם

-

ואל בגדיכם"

. והיינו, שאין חפץ לה' במעשים חיצוניים, כגון קריעת בגדים, שסימן הוא לאבל וצער. אלא במעשים פנימיים, שבירת תאווֹת הלב.

לאחר מכן

עמדו בתפלה

[עומדים להתפלל].

מורידין

לפני התיבה

שליח ציבור שיש בו את המעלות דלהלן:

א.

זקן

,

ב.

ו

שהוא

רגיל

[מורגל ומנוסה] בתפילה, כדי שלא יטעה ,

ג.

ויש לו בנים

[בגמרא להלן מבואר דהיינו שיש לו בנים ואין לו במה לפרנסם, שליבו נשבר ונדכה],

ד.

וביתו ריקם

[בגמרא יתבאר שאין הכוונה כפשוטו, שהוא עני, אלא שגופו נקי מעבירות, שלא חטא, ולא יצא עליו שם רע בעבירה] ,

כדי שיהא לבו שלם בתפלה

.

ואומר

שליח הציבור

לפניהן

[לפני העם]

עשרים וארבע ברכות

:

שמונה עשרה

ברכות

ש

אומרים

בכל יום

בתפילת שמונה עשרה,

ומוסיף עליהן עוד שש

ברכות .

ואלו הן

אותן שש ברכות נוספות:

א.

זכרונות

[פסוקי זכרונות שאומרים בראש השנה],

ב.

ושופרות

[פסוקי שופרות שאומרים בראש השנה] ,

ג. מזמור "שיר המעלות

אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני"

שבספר תהלים,

ד. מזמור "שיר המעלות

אשא עיני אל ההרים וגו'",

ה. מזמור "שיר המעלות

ממעמקים קראתיך ה '",

ו. מזמור

"תפלה לעני כי יעטף"

.

רבי יהודה אומר: לא היה

שליח הציבור

צריך לומר

לפניהם

זכרונות ושופרות

.

אלא אומר תחתיהן

[במקום זכרונות ושופרות] מזמורים אלו:

א.

"רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה

בארץ וגו'" ,

ב.

"אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות"

.

ו

בסיום כל ברכה -

אומר חותמיהן

. דהיינו, שאומר על כל פרשה [על כל ברכה מהברכות שמוסיפים] חתימה מעין הפרשה.

אחרי זכרונות - אומר חתימת זכרונות. אחרי שופרות - אומר חתימת שופרות. וכן בכולן, כדלהלן:

על הראשונה

[בפעם הראשונה שמוסיפים על הברכות הרגילות שבתפילת שמונה עשרה], והיינו בברכת גואל ישראל ,

הוא אומר: "מי שענה את אברהם

בהר המוריה הוא יענה אתכם

וישמע בקול צעקתכם היום הזה"

. ומסיים בסיום הרגיל של הברכה:

"ברוך אתה ה' גואל ישראל"

.

אמנם, אין זו ברכה בפני עצמה, אלא רק תוספת על ברכה קיימת.

ומכאן ואילך מתחיל לומר את שש הברכות הנוספות, ומסיים בהן כדלהלן:

על

הברכה

השניה

,

אמירת פסוקי הזכרונות, שהיא הברכה הראשונה מששת הברכות הנוספות,

הוא אומר: "מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה"

.

ומזכיר בברכה זו, של זכרונות, את יציאת מצרים וקריעת ים סוף, לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים, ונתייאשו מן הגאולה, וזכרם הקדוש ברוך הוא - וגאלם. כפי שמצינו, שנאמר לשון זכירה גבי יציאת מצרים: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי".

ומסיים מעין הברכה, בעניין זכרונות:

"ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות"

.

על

הברכה

השלישית,

פסוקי השופרות,

הוא אומר: "מי שענה את יהושע בגִלְגָל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה

. ומזכיר את עניינו של יהושע בגלגל, משום שיהושע נענה במלחמת יריחו על ידי שופרות, והיה זה בעוד שהיו ישראל בגלגל.

ומסיים מעין הברכה, בעניין שופרות:

"ברוך אתה ה' שומע תרועה"

.

על

הברכה

הרביעית,

מזמור "אל ה' בצרתה לי קראתי וגו'",

הוא אומר: "מי שענה את שמואל במצפה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה"

. ומזכיר את עניינו של שמואל במצפה, משום שהוא מעין המזמור, שקרא דוד אל ה' בצרתו.

ומסיים:

"ברוך אתה ה' שומע צעקה"

. ונוקט לשון צעקה, משום שבשמואל נאמר "ויזעק אל ה'".

על

הברכה

החמישית,

מזמור "אשא עיני אל ההרים",

הוא אומר: "מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה"

. ומזכיר עניין זה, שאליהו נענה בהר הכרמל, משום שהוא מעין המזמור "אשא עיני אל ההרים".

ומסיים:

"ברוך אתה ה' שומע תפלה"

. ונוקט לשון תפלה, משום שנאמר באליהו "ענני ה'", והיינו תפלה.

על

הברכה

הששית,

מזמור: "ממעמקים קראתיך ה'",

הוא אומר: "מי שענה את יונה ממעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה"

. ומזכיר עניין זה, שיונה נענה ממעי הדגה, שהוא מקום עומק וקושי, משום שהוא מעין המקרא "ממעמקים קראתיך ה'".

ומסיים:

"ברוך אתה ה' העונה בעת צרה"

. ונוקט לשון זו, משום שנאמר ביונה "קראתי מצרה לי".

על

הברכה

השביעית,

מזמור: "תפילה לעני כי יעטף", שהיא הברכה הששית מששת הברכות הנוספות ,

הוא אומר: "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה"

[היינו, שהיתה צרה בימי דוד, כפי שנאמר: "ויהי רעב בימי דוד שנה אחר שנה", ונענה דוד בתפילתו. ושלמה נענה כאשר הכניס את הארון לבית קדשי הקדשים ].

ומסיים:

"ברוך אתה ה' המרחם על הארץ",

כי דוד ושלמה התפללו על ארץ ישראל. ועוד, שהמזמור "תפלה לעני כי יעטף" נופל על זמן של עצירת גשמים , ובימי שלמה נאמר "בהעצר שמים וגו'".