טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
סוטה 33a — תלמוד אויף ייִדיש
סוטה 33a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — סוטה 33a
כל התורה בכל לשון נאמרה
, כלומר: ניתנה התורה לקרותה בבית הכנסת בכל לשון? ומשום
דאי סלקא דעתך: בלשון הקודש נאמרה
, אם כן "
והיו
" - ללמד על קריאת שמע בפרט שהיא נאמרת בלשון הקודש -
דכתב רחמנא למה לי!?
ומשנינן: אין מכאן הכרח, כי יש לומר: אף שבלשון הקודש נאמרה, מכל מקום
איצטריך
"והיו" כדי ללמד על קריאת שמע שהיא אינה נקראת אלא בלשון הקודש,
משום
דמאידך גיסא
כתיב
גבי קריאת שמע: "
שמע
", וכדי שלא נדרוש "בכל לשון שאתה שומע", אלא נדרשהו ללמד שצריך להשמיע לאזניו.
עוד שואלת הגמרא:
לימא קסברי רבנן: כל התורה כולה בלשון קודש נאמרה?
ומשום
דאי סלקא דעתך בכל לשון
, אם כן "
שמע
"
דכתב רחמנא
כדי לרבות קריאת שמע שהיא נקראת בכל לשון -
למה לי!?
ומשנינן: אין הכרח מכאן, כי יש לומר: אף שבכל לשון נאמרה, מכל מקום
איצטריך
הכתוב לומר "שמע",
משום ד
מאידך גיסא
כתיב
"
והיו
", וכדי שלא נדרוש "והיו, בהוייתן יהו", אלא נדרשהו ללמד שלא יקרא למפרע.
שנינו במשנה: אלו נאמרין בכל לשון וכו'
תפלה
:
ומפרשינן טעמא, משום דתפלה
רחמי היא
[בקשת רחמים היא],
כל היכי דבעי מצלי
, בכל צורה שיודע הוא לכוין בה את לבו הרי הוא מתפלל.
ומקשינן על משנתנו:
ו
כי אכן
תפלה בכל לשון
היא נאמרת!?
והאמר רב יהודה
:
לעולם אל ישאל
[יבקש]
אדם
את
צרכיו
מהקב"ה
בלשון ארמית
, ומשום
דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי!?
ומשנינן:
לא קשיא!
כי
הא
דרב יהודה שלא יתפלל בלשון ארמי -
ביחיד
, שהוא זקוק לכך שיסייעוהו מלאכי השרת.
הא
משנתנו דבכל לשון היא נאמרת -
בצבור
, שהם אינם זקוקים למלאכי השרת, וכמו שאמר באיוב [לו ה] "הן אל כביר ולא ימאס", שאינו מואס בתפילת הרבים. ותו מקשינן:
ו
כי אטו
אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי!?
והתניא
:
יוחנן כהן גדול שמע
ביום הכפורים שבזמן מלחמת החשמונאים עם היונים, כשהיה עובד עבודת היום -
בת קול יוצא מבית קודש הקדשים, שהוא אומר
: "
נצחו טליא
[פרחי כהונה מבית חשמונאי]
דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא
[שהלכו לאנטוכיא לעשות מלחמה].
ושוב מעשה בשמעון הצדיק
שהיה כהן גדול,
ששמע בת קול
ביום הכפורים
מבית קודש הקדשים, שהוא אומר: בטילת עבידתא
דאמר שנאה לאייתאה על היכלא
[התבטל גיוס החיל שהיה אמור השונא להביא על היכל הקודש בירושלים],
ונהרג גסקלגס
מלך יון,
ובטלו גזירותיו
.
וכתבו אותה שעה
שיצתה בת הקול
וכיוונו
לאחר זמן את השעה שבה מת מלך יון ומצאוהו מכוון -
ובלשון ארמי היה
בת הקול
אומר!
הרי שמכירים מלאכי השרת בלשון ארמית!?
ומיישבת הגמרא קושיא זו בשני אופנים:
אי בעית אימא: בת קול שאני, דלאשמועי עבידא
, אותה מידה הממונה על כך אכן יודעת בלשון ארמי, כי היא עשויה כדי להשמיע, ופעמים שמשתלחת לאומה זו, ופעמים לאחרת.
ואי בעית אימא
: בת הקול שיצתה של
גבריאל הוה
, שהוא אכן יודע גם לשון ארמי,
דאמר מר: בא גבריאל ולימדו
ליוסף
שבעים לשון
. שנינו במשנה: אלו נאמרים בכל לשון וכו':
ברכת המזון
:
ומפרשינן טעמא משום
דכתיב
: "
ואכלת ושבעת וברכת את ה'
אלהיך
", ולא אמרה התורה כיצד ובאיזה נוסח לברך, אלא
בכל לשון שאתה מברך
.
שנינו במשנה: אלו נאמרים בכל לשון וכו':
שבועת העדות
: ומפרשינן טעמא, משום
דכתיב
בפרשת שבועת העדות: "
ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה
", וממה שאמרה תורה: "ושמעה" ולא "והשביעוה", הרי משמע
בכל לשון שהיא שומעת
.
שנינו במשנה: אלו נאמרים בכל לשון וכו':
שבועת הפקדון
: ומפרשינן טעמא, משום ד
אתיא
בגזירה שוה: "
תחטא תחטא
"
משבועת העדות
, שאינה צריכה לשון הקודש.
שנינו במשנה:
ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא בכורים וחליצה
וכו'.
מקרא בכורים כיצד
: "
וענית ואמרת לפני ה'
אלהיך
",
ולהלן הוא אומר
: "
וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל
",
מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש
: שואלת הגמרא:
ולויים גופייהו מנלן
, שהקפידה תורה שיאמרו דוקא בלשון הקודש!?
ומשנינן:
אתיא
ברכות וקללות דלויים בגזירה שוה "
קול קול
"
ממשה
.
כתיב הכא
גבי לויים: "
קול רם
",
וכתיב התם
גבי משה: "
משה ידבר והאלהים יעננו בקול
".
ללמד:
מה להלן
גבי משה במתן תורה
בלשון הקודש
היה, שהרי בה ניתנה תורה,
אף כאן
בברכות וקללות דלויים
בלשון הקודש
.
שנינו במשנה:
חליצה כיצד
, "וענתה ואמרה", ולהלן הוא אומר "וענו הלויים ואמרו" מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש; רבי יהודה אומר: "וענתה ואמרה ככה", עד שתאמר בלשון הזה:
ו
מפרשינן ל
רבנן
הלומדים לשון הקודש בחליצה מגזירה שוה, אם כן
האי
"
ככה
" האמור בחליצה
מאי עבדי ליה?
מיבעי להו
ל"ככה" כדי ללמד
לדבר שהוא מעשה
בחליצה כגון חליצה ויריקה, הרי הוא
מעכב
, מאחר שהסמיכה התורה "ככה" ל"יעשה", ועדיין לא שמענו על לשון שהוא מעכב.
ורבי יהודה מ
"
כה
", "
ככה
", כלומר: אם לא היתה באה התורה אלא ללמד על מעשה שהוא מעכב, די לה לאמר "כה", ומאחר שאמרה "ככה", הרי למדנו אף ללשון שהוא מעכב.
ו
טעמם של
רבנן
שאין לומדים למעשה שהוא מעכב מ"כה" "ככה", הוא משום ד"
כה
"
ככה
"
לא משמע להו
דרשה כלל, ואם כן לומדים אנו מ"ככה" שמעשה מעכב, ועדיין לא שמענו שלשון מעכב.