טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
שבועות 39a — תלמוד אויף ייִדיש
שבועות 39a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — שבועות 39a
ו
אומרים לו
בית דין, לנשבע:
הוי יודע
שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה
בסיני "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"!
ועוד אומרים לו בית הדין:
וכל עבירות שבתורה נאמר בהן "ונקה",
שמנקה הקב"ה לעוון העובר את אותה העבירה.
וכאן נאמר
"כי
לא ינקה
ה' את אשר ישא את שמו לשוא"!
עוד אומרים לו:
וכל עבירות שבתורה נפרעין
את עונש העבירה רק
ממנו
בלבד,
וכאן,
בשבועת שקר, מענישין ונפרעין
ממנו
וממ שפחת ו!
שנאמר: "אל תתן את פיך לחטיא
[לגרום שיענש על ידי חטאך] -
את בשרך".
ואין "בשרו" אלא קרובו, שנאמר: "ומבשרך לא תתעלם"!
ומוכח שאף "בשרו", דהיינו משפחתו, נתפשים ונענשים בחטאו.
וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו
בלבד,
וכאן ממנו ומכל העולם כולו.
שנאמר
[בספר הושע ד ב כאשר מונה הנביא את חטאי ישראל יושבי הארץ, ומונה כך]
"אלה, וכחש,
ורצח, וגנוב, ונאף" וגו'.
ו"אלה וכחש" - הוא עוון שבועת שקר. ובהמשך שם כתוב: "על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה" - בסיבתו של זה הנשבע לשקר.
וזהו שנפרעין ממנו ומכל העולם.
וכל עבירות שבתורה
העובר עליהם,
אם יש לו זכות תולין לו,
ממתינין לו ואין מענישין אותו במשך
שנים ושלשה דורות. ו
אילו
כאן נפרעין ממנו לאלתר.
שנאמר בזכריה ה [לקמן תבאר הגמרא איך ילפינן מפסוקים אלו]:
"ואשא עיני ואראה מגילה עפה. ויאמר אלי
\- זאת האלה [הקללה] היוצאת על פני כל הארץ...
הוצאתיה
[לאלה הזאת]
נאם ה' צבאות ובאה
[האלה]
אל בית הגנב, ואל בית הנשבע בשמי לשקר, ולנה בתוך ביתו וכלתו, ואת עציו ואת אבניו!
ודורשת הגמרא פסוקים אלו:
הוצאתיה
-
לאלתר.
ובאה אל בית הגנב
-
זה הגונב דעת הבריות.
היינו,
שאין לו ממון אצל חבירו
ובכל זאת
טוענו
שחייב לו
ומשביעו
.
ואל בית הנשבע בשמי לשקר
-
כמשמעו.
ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו
-
הא למדת: כי דברים שאין אש ומים מכלין אותן
כמו אבני הבית -
שבועת שקר מכלה אותן!
ולאחר שהזהירו בית דין את העומד להשבע בכל האזהרות החמורות האלו:
אם
לאחר כל זאת
אמר, איני נשבע!
אלא מקבל עליו לשלם -
פוטרין
[משלחין]
אותו מיד
, כדי שלא יתחרט ויחזור בו ויבקש להישבע, אלא ישלם מיד מה שקיבל עליו על ידי כך שלא רצה להישבע.
ואם
בכל אופן
אמר: הריני נשבע! העומדין שם אומרים זה לזה: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה! וגומר.
וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע שלא על
מה שב
דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת ב"ד
[לקמן בעמוד ב מבואר מה בין דעתו, לבין דעת המקום, ולדעת בית דין].
שכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל
[בפרשת אתם ניצבים]
אמר להן
:
דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי. שנאמר: ולא אתכם לבדכם,
כלומר, לא אתכם, במה שיש בדעתכם ובמחשבות לבבכם, אנכי כורת את הברית הזאת -
כי את אשר ישנו פה
עימנו עומד היום לפני ה' אלהינו!
ומבארת הגמרא:
אין לי
מה שנאמר בשבועה זו שהשביע משה את ישראל
אלא
ל
אותן העומדין על הר סיני.
דורות הבאים,
וגרים העתידין להתגייר,
מנין שאף הם בכלל זה?
תלמוד לומר: ואת אשר איננו
פה עימנו היום. אלא העתיד להיות.
ואין לי
בכלל הברית, האלה, והשבועה שנאמרו בסיני
אלא
מצוות שקיבלו עליהם
מהר סיני, אבל מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה
שלא נתקבלה בסיני,
מנין
שאף היא בכלל זאת?
תלמוד לומר
: [במגילת אסתר]
"קימו וקבלו היהודים עליהם"
-
קיימו מה שקבלו
על עצמם
כבר
בהר סיני!
ומבארת הגמרא את כל דברי הברייתא מתחילתה:
שנינו בברייתא: שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה.
ודנה הגמרא לבאר:
מאי "אף היא בלשונה נאמ רה"?
כדתנן: אלו
הדברים שדינם באמירה, ואף הם
נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה
[כאשר משביעין את הסוטה שלא נטמאה - ישביעוה בלשון שהיא שומעת ומבינה].
וידוי מעשר,
כשגומר אדם להפריש מעשרות של השנה השלישית, שנת המעשר, ומוציאן מביתו, מתודה: (דברים כו יג) "ביערתי הקודש מן הבית" זה מעשר שני, "וגם נתתיו ללוי" זה מעשר ראשון, "ולגר ליתום ולאלמנה" זה מעשר עני. ווידוי זה אף הוא נאמר בכל לשון.
קריאת שמע, ותפלה, וברכת המזון, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון
נאמרים אף הם בכל לשון שמבין.
וקאמר
התנא שבברייתא
נמי שבועת הדיינין
אף היא בלשונה נאמרה ולכן נשבע בכל לשון שמבין בו!
אמר מר: אומרין לו
לנשבע
הוי יודע, שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא".
שואלת הגמרא:
מאי טעמא
הזדעזע העולם דוקא במאמר זה של הקב"ה?
אילימא משום ד
מאמר זה
אתיהב
[ניתן]
בסיני
, ולכן נזדעזע העולם,
הלוא מאמר
עשר דברות
אף הוא
נמי בסיני אתיהב!?
ולא מצינו שנזדעזע כך העולם,
ואלא,
הסיבה שנזדעזע העולם בשעה שאמר הקב"ה "לא תשא",
היא משום דחמירא
שבועת שקר, יותר משאר עבירות!
ושואלת הגמרא:
ומי חמירא
שבועת שקר יותר מכולן?
והתניא: אלו הן
עבירות
קלות
[קלות הם בכך שמתכפרות בתשובה בלבד] - עבירת
עשה
ועבירת
לא תעשה, חוץ מ"לא תשא"
, שהיא עבירת השבועה לשקר.
ואלו הן עבירות
חמורות
-
זו כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא עימהן!
ומוכח שעבירת לא תשא אינה חמורה יותר מחייבי כריתות ומיתות בי"ד, אלא היא באותה חומרא שלהן. ומדוע נאמר ששבועת שקר חמורה מכולן?
אלא
חומרתה היא
, כדקתני טעמא
בהמשך דברי הברייתא:
וכל עבירות שבתורה נאמר בהן "ונקה" וכאן נאמר "לא ינקה"!
ומקשה הגמרא: וכי כל עבירות שבתורה לא נאמר בהן לא ינקה,
והכתיב
בי"ג מידות [שמות לד]
"ונקה לא ינקה"
ופסוק זה נאמר על שאר עוונות?
ומתרצת הגמרא:
ההוא
, דברי הפסוק "ונקה" ו"לא ינקה" שנאמרו בי"ג מידות,
מיבעי ליה
למה שפירש
כדרבי אלעזר, דתניא: רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר "ונקה", ש
הרי
כבר נאמר
באותו הפסוק
"לא ינקה". אי אפשר לומר "לא ינקה" שכבר נאמר "ונקה", הא
סתירה זו לכאורה, במשמעות דברי הפסוק,
כיצד
ניתן לבארה? אלא הביאור הוא ש
מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים!
ואילו בשבועה אינו מנקה אפילו לשבים - אלא עד שיפרע מהם!
עוד נאמר בברייתא:
כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו. וכאן ממנו וממשפחתו.
ומקשה הגמרא:
ו
כי
כל עבירות שבתורה ממשפחתו לא
נפרעים?
והכתיב
בפרשת המעביר בנו למולך.
"ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו", ותניא, אמר רבי שמעון: אם הוא חטא, משפחתו מה חטאת?
ומדוע נענשת?
לומר לך: אין לך משפחה שיש בה
מוכס שנוטל ממון שלא כדין,
שאין כולה מוכסין,
ו
אין לך משפחה
שיש בה לסטים שאין כולה לסטים,
ומדוע?
מפני שמחפין עליו.
ומשום החיפוי נחשבים גם הם כמוהו, שאף הם נחשבים כליסטים ומוכסין. ואם כן, אנו רואים שבעוד עבירות נפרעים ממנו וממשפחתו. ולא רק בשבועת שקר!?
ומתרצת הגמרא:
התם
, במעביר בנו למולך, אמנם נענשת גם משפחתו. אך נענשים הם
בדינא אחרינא.
בדין ובעונש אחר. לפי שהפורענות הבאה על המשפחה, קלה היא מן הפורענות שלו.
אולם
הכא
בנשבע לשקר,
בדינא דידיה,
עימו באותו דין ובאותו עונש - נענשים גם בני משפחתו.
וחילוק זה בין עונשו של המעביר בנו למולך לדין עונשה של משפחתו, נלמד
כדתניא: רבי אומר "והכרתי אותו"
[האמור במעביר בנו למולך]
מה תלמוד לומר
מדוע נאמר "אותו" והלוא ודאי שכיון שהוא בעל העבירה, הוא נידון בכרת?
התשובה -
לפי שנאמר "ושמתי אני את פני
באיש ההוא ובמשפחתו"
יכול
להילמד מכך הדין ש
כל המשפחה כולה
תידון
בהיכרת
,
תלמוד לומר "אותו"
-
אותו בהיכרת, ולא כל המשפחה כולה בהיכרת!
ומיעוט זה של דין המשפחה נאמר רק במעביר בנו למולך אך לא בנשבע לשקר, שאף משפחתו נידונת בדינו.
עוד נאמר בברייתא:
וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו. וכאן ממנו ומכל העולם כולו.
שנאמר
[הושע ד - א]: "שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוקים בארץ. [פסוק ב:]
אלה וכחש
ורצח וגנב... " אלה וכחש - הרי זו שבועה לשקר.
וכתיב,
בהמשך שם נאמר [פסוק ג]
"על כן תאבל הארץ
ואמלל כל יושב בה... " ומשמע, שעל עוון שבועת שקר, נפרעים מכל מעולם.
שואלת הגמרא:
ואימא עד דעביד להו לכולהו,
יתכן כי אין העולם נענש אלא אם כן נעשו כל העבירות הללו?
\-
לא סלקא דעתך.
לא יתכן לומר כך.
דכתיב
[ירמיהו כג י]:
"מפני אלה אבלה הארץ".
ו"אלה" הינה שבועה שקר. ומוכח שרק משום כך - נענש העולם כולו!
ומקשה הגמרא:
וכ
י ב
כל עבירות שבתורה מכל העולם לא
נפרעים?
והכתיב "וכשלו איש באחיו"
כשלו ונענשו
איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה
ונענשים בעוון חבריהם, ואם כן אנו רואים שגם בעבירות אחרות נפרעים מכולם?