שבת 67b — תלמוד אויף ייִדיש

האומר: גד גדי

התמזל מזלי,

וסנוק לא

, ואל תתעייף

אשכי ובושכי

יום ולילה -

יש בו משום דרכי האמורי.

רבי יהודה אומר: גד אינו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר

[ישעיהו סה]

"הערכים לגד שלחן

".

הוא בשמה והיא בשמו

[שמחליפים שם האיש בשם האשה בלילה משום ניחוש] -

יש בו משום דרכי האמורי

.

האומר:

דונו דני

, התחזקו חביותי -

יש בו משום דרכי האמורי

.

רבי יהודה אומר: אין דן אלא לשון עבודה זרה

ממש.

שנאמר

[עמוס ח]

"הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן

", וחייב עליו משום קורא בשם עבודה זרה.

האומר לעורב צרח

, שהוא לחש לעורב, לפי שהוא חושב שהעורב מבשר בשורות

ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנביך לטובה

-

יש בו משום דרכי האמורי.

האומר: שחטו תרנגול זה שקרא ערבית,

כעורב,

ו

שחטו

תרנגולת שקראה גברית

, כתרנגול -

יש בו משום דרכי האמורי

. האומר:

אשתה ואותיר אשתה ואותיר

, כדי שתהא הברכה מצויה ביינו -

יש בו משום דרכי האמורי.

המקבעת

את קליפות ה

ביצים

שיצאו מהם אפרוחים

בכותל

, כסגולה שישארו האפרוחים בחיים. ועושה זאת

בפני האפרוחים

-

יש בו משום דרכי האמורי.

והמגיס בפני אפרוחים

-

יש בו משום דרכי האמורי.

המרקדת והמונה שבעים ואחד אפרוחין בשביל שלא ימותו

-

יש בו משום דרכי האמורי.

המרקדת ל

פני ה

כותח

, כדי שיתחזק בבישולו,

והמשתקת

את העומדים מסביבה

ל

תועלת בישול ה

עדשים, והמצווחת ל

תועלת בישול ה

גריסין

-

יש בו משום דרכי האמורי.

המשתנת בפני קדירתה בשביל שתתבשל מהרה

-

יש בו משום דרכי האמורי.

אבל נותנין קיסם של תות ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל מהרה

.

וחכמים אוסרין בשברי זכוכית, מפני הסכנה.

תנו רבנן: נותנין בול

מלוא אגרוף

של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק.

ואין זה ניחוש, אלא הוא גורם לצלילות השמן, והוא דולק היטב.

ו

כן

נותנין טיט וחרסית

שמצננים את השמן

תחת הנר, בשביל שתמתין ותדליק

זמן רב;.

אמר רב זוטרא: האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא

הרי הוא גורם לו שימהר לשרוף את השמן

ו

כן מי שהוא

מגלי נפטא

, שמרים את כיסוי מנורת הנפט הרי הוא גורם לבעירה מיותרת -

קעבר משום בל תשחית.

והאומר בשעת מזיגת הכוס:

חמרא וחיי לפום רבנן

-

אין בו משום דרכי האמורי.

לפי שאין זה אלא ברכה בעלמא.

מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא אמר: חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון

.

הדרן עלך פרק במה אשה

--- title: "חברותא - שבת — פרק שביעי - כלל גדול" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02338.html#HtmpReportNum0006L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0006L5" --- פרק שביעי - כלל גדול

Оригинал главы פרק שביעי - כלל גדול

מתניתין:

כלל גדול אמרו בשבת,

לגבי מספר קרבנות החטאת, שחייבים בהם על אופנים שונים של חילול שבת בשוגג.

ובגמרא יבואר מדוע נקטה המשנה לשון "כלל

גדול"

.

א.

כל השוכח עיקר שבת,

שסבור שאין בכלל מצוות שבת בתורה,

ועשה מלאכות הרבה,

אפילו מאבות מלאכות שונות,

בשבתות הרבה,

הרי לכשיוודע לו שחטא -

אינו חייב אלא חטאת אחת

על כל השבתות והמלאכות שעשה בהם. לפי שהכל נחשב לשגגה אחת, והיא: אי ידיעתו את מצוות השבת!

ב.

היודע עיקר שבת,

שיש מצוות שבת בתורה ומכיר את המלאכות האסורות בה

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה,

משום שבכל שבת שכח שהיום שבת, ולא נודע לו מחטאו בימי החול שבאמצע -

חייב

חטאת אחת

על כל שבת ושבת.

לפי שהימים שבינתיים שבין שבת לשבת הוי כאילו יש בהם "ידיעה", המחלקת את ההעלם שלו לחיוב חטאות נפרדות.

שהרי אי אפשר שלא שמע בימות החול שבין השבתות כי אותו היום היה שבת. ואעפ"י שלא נזכר אז מהמלאכות שעשה באותו יום, מכל מקום הואיל וסיבת השגגה היתה אי ידיעתו שאותו יום הוא שבת, הרי די בידיעה זו כדי לחלק את ההעלם של החטא ולהחשיב את השבתות לשגגות נפרדות, וכל שבת היא שגגה בפני עצמה המחייבת קרבן בפני עצמו.

אך מאידך, הוא אינו חייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה בנפרד, משום שכולן שגגה אחת הן. שהרי לא שגג במלאכות, אלא יודע שהן אסורות, ורק בידיעת יום השבת הוא שגג. ולכן, כל שבת הוי שגגה אחת.

[רש"י. ולדעת תוס' הרי הכלל של "ימים שבינתיים הוי ידיעה לחלק" אינו משום שבודאי נזכר בהם מיום השבת, אלא גזירת הכתוב היא, שבאופן שיודע עיקר שבת הוי כל שבת שגגה נפרדת ].

ג.

היודע ש

היום

הוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה,

שלא ידע שמלאכות אלו אסורות, ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות -

חייב על כל אב

מלאכה ומלאכה

קרבן חטאת. שכל אב מלאכה הוא שגגה נפרדת. כיון ששגגתו היא בכך שלא ידע שהיא אסורה בשבת.

ומאידך, אינו חייב על אותה מלאכה עבור כל שבת ושבת בפני עצמו כיון שהכל הוא שגגה אחת, שהרי לא נודע לו באמצע שהמלאכה אסורה.

ובכגון זה לא שייך לומר ד"הימים שבינתיים הוי ידיעה לחלק", היות שהפסק הימים אינו מוסיף לו ידיעה ביחס לאיסור המלאכה עד שילמד את ההלכה.

כללו של דבר: בשגגת שבת וזדון מלאכות, השבתות מחלקות, ובזדון שבת ושגגת מלאכות, המלאכות מחלקות.