שבת 122b — תלמוד אויף ייִדיש

ומשנינן:

התם נמי, כי מדלקי

הנכרי -

אדעתא דרובא מדלקי.

ונמצא שהדליק הנכרי לצורך ישראל.

ובמחצה על מחצה הדבר ספק לצורך מי הדליק .

אבל נכרי שהיה יחד עם ישראל, והדליק הנכרי לצרכו, הרי עיקר הדלקתו היא לעצמו, ועל אף שידע שיש כאן ישראל וידע כי גם הוא יהנה מהאור. שעל כגון זה אמרינן "נר לאחד נר למאה", כיון שאינו מרבה בהדלקתו לצורך ישראל.

שמואל איקלע לבי אבין תורן

[שם מקום].

אתא ההוא נכרי, אדליק שרגא.

אהדרינהו

סובב

שמואל לאפיה

את פניו מהאור.

כיון דחזא

שמואל

דאייתי

שהביא הנכרי

שטר וקא קרי

בו,

אמר

שמואל: אותו נכרי -

אדעתא דנפשיה הוא דאדליק

.

אהדרינהו איהו לאפיה לגבי שרגא.

החזיר אז שמואל את פניו כלפי אור הנר.

הדרן עלך פרק כל כתבי

--- title: "חברותא - שבת — פרק שבע עשרה - כל הכלים" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02338.html#HtmpReportNum0016L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0016L5" --- פרק שבע עשרה - כל הכלים

Оригинал главы פרק שבע עשרה - כל הכלים

מתניתין:

א.

כל הכלים

שיש להם דלתות בצידן, כגון ארונות, הרי הם

ניטלין

, מותר לטלטל אותם

בשבת, ו

גם

דלתותיהן

ניטלין

עמהן. אף על פי שנתפרקו

הדלתות מן הכלים, בשבת.

ש

הרי

אינן דומין

דלתות הכלים שהתפרקו,

לדלתות הבית

שהתפרקו, שאותן אסור לטלטל כשנתפרקו.

לפי ש

דלתות הבית

אינן "מן המוכן

" לטלטול, כי אין להם תורת כלי, לא לפני שהתפרקו מהבית, ולא לאחר שהתפרקו ממנו.

ולכן, כשנתפרקו אסור לטלטלן. מה שאין כן דלתות הכלים, שהן היו מוכנות לטלטול בכניסת השבת "אגב אביהן", וכפי שיתבאר בגמרא.

ב.

נוטל אדם

בשבת:

קורנס

, פטיש, - כדי

לפצע

לפצח

בו את האג וזין.

קרדום

-

לחתוך

בו בשבת

את הדבלה

[קבוצת תאנים מיובשות, שמדביקין אותן ביחד].

מגירה

, כעין משור, שחותך היטב דברים עבים -

לגור

לחתוך

בה את הגבינה.

מגריפה

-

לגרוף בה את הגרוגרות

. התאנים היבשות מן החביות.

ואת הרחת ואת המלגז

המיועד להפוך בו את הקש -

לתת עליו

אוכל, ולהאכיל באמצעותו את האוכל

ל

ילד

קטן.

את הכוש ואת הכרכר

, כלי טויה ואריגה דקים -

לתחוב בו

לתחוב אותם בתוך פירות רכים ולאכול אותם.

מחט

קטן

של יד

, המיועד לתפירת בגדים -

ליטול בו את הקוץ

שנתחב בבשרו.

ו

מחט גדול

של סקאים

, שתופרים בו שקים - כדי

לפתוח בו את הדלת.

גמרא:

פשנינו במשנה:

כל הכלים ניטלין, ואף על פי שנתפרקו בשבת

, מותרין דלתותיהן בטלטול.

קא סלקא דעתין דהכי קאמר תנא דמתניתין: אף על פי שנתפרקו הדלתות מהכלים ביום השבת עצמו הרי הם מותרים בטילטול.

ולא מיבעיא

, וכל שכן, אם נתפרקו הדלתות

ב

יום

חול

, לפני השבת, שפשוט כי מותר לטלטלן.

והוינן בה: והא

אדרבה!

דוקא אם התפרקו

בשבת

יש לנו להתיר לטלטלן היות שבכניסת השבת הן היו

מוכנין על גבי אביהן

, שהיו אז חלק מהכלי וראויין לטלטול.

אבל אם נשברו

בחול

, הרי

אין

הם

"מוכנין" על גבי אביהן

בכניסת השבת, והיה מקום לאוסרם בטלטול!

ואם כן, היתה המשנה צריכה לכתוב "אף על פי שנתפרקו בחול"?

ומשנינן:

אמר אביי: הכי קאמר: כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן

ניטלין

עמהן

-

אף על פי שנתפרקו בחול ניטלין

הן

בשבת

. [ולא מיבעיא כשהם מחוברין שמותר לטלטל אותם].

והחידוש של המשנה הוא רק שאפילו אם הדלתות נתפרקו מותר לטלטל אותם.

תנו רבנן: דלת

ות

של שידה ושל תיבה ושל מגדל

[שאינם מחוברים לקרקע],

נוטלין

מפרקים אותן מחיבורם בשבת.

אבל לא מחזירין

אותן למקום חיבורם!

ו

דלתות

של לול של תרנגולים

-

לא נוטלין

אותן ממקום חיבורם,

ולא מחזירין

אותן למקומם.

והוינן בה:

בשלמא

דלתות

של לול של תרנגולים

המחובר בקרקע, שפיר אסור ליטול ולהחזיר. משום ש

קסבר

האי תנא דברייתא, ש

כיון ד

דלתות הלול

מחברי בארעא

, בקרקע, הרי

יש בנין בקרקע

, ולכן אסור להחזיר את הדלתות.

וכמו כן

יש סתירה בקרקע,

ולכן אסור ליטול את הדלתות מחיבורם לקרקע.

אלא

, דלתות

של שידה ושל תיבה ושל מגדל

, מדוע יהיה מותר להסירן ממקום חיבורן?

מאי קסבר

התנא בברייתא שהתיר ליטול את דלתות אך אסר להחזירם?

אי קסבר יש

איסור

בנין בכלים

. והחזרת הדלתות חשובה בניה, ולכן היא אסורה.

אם כן,

יש

גם איסור

סתירה בכלים

, ואמאי מותר ליטלן? והלא יש בכך איסור סותר.

ואי

קסבר

אין סתירה בכלים

, ולכן מותר ליטלן. אם כן, גם

אין בנין בכלים

, ומותר להחזירן?

ומשנינן:

אמר אביי: לעולם קסבר

תנא דברייתא כי

יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים

. ומה שכתוב בברייתא

"נוטלין

" אין פירושו שמותר ליטול את דלתות הכלים. אלא

"ו

דלתות

שניטלו" קאמר

. שאם ניטלו דלתות הכלים באיסור או מאליהן או על ידי נכרי - אסור להחזירן.

אמר ליה רבא: שתי תשובות

יש לי להשיבך

בדבר

זה שאמרת!

חדא, ד"נוטלין קתני

" בברייתא, ומשמע שמותר ליטול לכתחילה, ואין הברייתא מדברת על דלתות שניטלו בדיעבד.

ועוד,

כיון דאין נוטלין אותן לכתחילה -

מאי

האי דקתני

"אבל לא מחזירין

". והרי אם אין נוטלין אותן כיצד מדברת הברייתא על החזרתן?

ומשנינן:

אלא, אמר רבא

: לעולם

קסבר

התנא כי

אין בנין בכלים ואין סתירה בכ לים.

ו

מאי דקתני "אבל לא מחזירין", היינו טעמא:

גזירה שמא יתקע

את הדלתות בחזקה. ואפילו שאינו אסור אז מטעם בונה, מכל מקום אסור מטעם תיקון התיבה והשידה. והאיסור הוא מטעם "מכה בפטיש".

שנינו במשנה:

נוטל אדם קורנס

.

אמר רב יהודה

: רק

קורנס

המיועד לשימוש

של

היתר, בפיצוח

אגוזים

מותר ליטלו כדי לפצח בו את האגוזין.

אבל

קורנס

של נפחין

שעיקרו עומד למלאכת איסור -

לא

מטלטלין אותו.

כי

קסבר

תנא דמתניתין:

דבר שמלאכתו לאיסור

-

אפילו לצורך גופו

, ואפילו לצורך תשמיש של היתר,

אסור

לטלטלו. וכל שכן כשאינו צריך את הכלי לשמושו אלא שרצונו לפנות את מקום הכלי, שאסור לטלטלו.

אמר ליה רבה

לרב יהודה:

אלא מעתה

, שהעמדת את המשנה דוקא בכלי שמלאכתו להיתר. אם כן,

סיפא

דמתניתין,

דקתני

בה

"ואת הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן".

וכי

רחת ומלגז

, המיועדים להפיכת הקש בגורן -

מי מייחדי ליה

, האם מייעדים אותם

ל

האכיל בהם ילד

קטן?!

אלא, בודאי המשנה מדברת על כלים שמלאכתן לאיסור.

אלא, אמר רבה

: משנתינו מתירה לטלטל אפילו

קורנס של נפחין

, בכדי

לפצע בו האגוזין

.