סנהדרין 106a — תלמוד אויף ייִדיש

מה קנה זה, עומד

תמיד

במקום מים,

וגיזעו מחליף

[שאם הוא נקצץ, גזעו גדל מחדש],

ושרשיו מרובין, ואפילו

אם

כל

ה

רוחות שבעולם באות ונושבות בו

-

אין מזיזות אותו ממקומו,

אלא, היות והקנה רך, הרי

הוא הולך ובא

ונד מצד לצד

עמהן

[עם הרוחות], ואינו נשבר.

כיון שדוממו הרוחות

והפסיקו לנשוב - חזר ו

עמד קנה במקומו.

אבל בלעם הרשע ברכן בארז.

שאמר: "כארזים עלי מים".

מה ארז זה

-

אינו עומד במקום מים

757 , ושרשיו מועטין, ואין גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו

-

אין מזיזות אותו ממקומו,

כיון שהוא עץ חזק וקשה. אבל,

כיון שנשבה בו רוח דרומית,

שהיא רוח קשה -

מיד עוקרתו והופכתו על פניו.

שכיון שאינו רך, אינו יכול להתכופף עם הרוח, אלא נופל מיד.

ולא עוד, אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס, לכתוב ממנו ספרי תורה נביאים וכתובים

. "וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קינך".

אמר לו בלעם ליתרו: קיני,

וכי

לא היית עמנו באותה עצה

כשגזר פרעה להשליך את הזכרים ליאור?

מי הושיבך אצל איתני עולם

[שעתידין בניך לשבת בלשכת הגזית]? במה זכית לכך?

והיינו דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי: שלשה היו באותה עצה,

כשרצה פרעה לגזור להשליך הבנים ליאור. ו

אלו הן

:

בלעם, איוב, ויתרו.

בלעם שיעץ

לעשות כן -

נהרג

לבסוף. כפי שנאמר: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" .

איוב ששתק

, ולא אמר דבר -

נידון ביסורין.

ויתרו ש

מיחה בדבר , ורצה פרעה להרגו, ו

ברח

למדין -

זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית. שנאמר: "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב". וכתיב: "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים".

"וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל".

[

אמר רבי שמעון בן לקיש: אוי מי שמחיה עצמו בשם אל

].

אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו,

ומשלם להם גמול לעתיד לבוא, אם יעלה על דעתה של אותה אומה לעכב.

שהרי

מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה,

כדי לעכבן שלא יעשו זאת?! הרי ודאי אין אדם שיעשה מעשה מסוכן כזה!

"וצים מיד כתים". אמר רב

: "כתים" היינו מקום ששמו

ליבון אספיר

. ["צים" היינו ספינות גדולות].

"וענו אשור וענו עבר".

כלומר, אותם אומות שעתיד הקדוש ברוך הוא להביא בספינות [הרומיים],

עד אשור

-

קטלי מיקטל

[יהרגו את כל האומות עד אשור]. והאומות ש

מכאן ואילך

-

משעבדי שיעבודי

[לא יהרגום, אלא ישתעבדו בהם].

כתוב שאמר בלעם לבלק לפני שחזר למקומו:

"הנני הולך לעמי, לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך".

ויש לתמוה: הרי בלעם יעץ לבלק מה יעשה עם עמו לעם ישראל [וכפי שמובא להלן], ואם כן, "אשר יעשה

עמך לעם הזה" מיבעי ליה

למימר!

אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו

-

ותולה קללתו באחרים.

כלומר, לא רצה בלעם לתלות שפלות זו בבלק, שהוא צריך לבקש עצה שיכשלו בה ישראל. אלא היפך את דבריו, ותלה השפלות בישראל, ואמר שהם צריכים עצה, שיכשלו בה בני מואב, כדי שלא תתגבר ידי המואבים על ישראל .

אמר לו

בלעם לבלק:

אלהיהם של אלו

[של עם ישראל] -

שונא זימה הוא

765 , והם,

עם ישראל,

מתאוים לכלי פשתן!

בוא ואשיאך עצה

כיצד להכשילם:

עשה להן קלעים

[מין אהלים],

והושיב בהן זונות,

והושב

זקינה מבחוץ, וילדה מבפנים, וימכרו להן

לישראל

כלי פשתן.

עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות, והושיב בהן זונות,

אשה

זקינה

[מבוגרת] היתה יושבת

מבחוץ, וילדה מבפנים.

ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, אומרת לו הזקינה: אי

אתה מבקש

לקנות

כלי פשתן?

וכשהישראל שואל למחיר הבגד, ה

זקינה אומרת לו בשוה

[את מחירו האמיתי],

וילדה אומרת לו בפחות.

וכן הן עושות

שתים ושלש פעמים.

ואחר כך אומרת לו

הצעירה:

הרי את

אצלי

כבן בית, שב ברור לעצמך

ככל שתרצה.

וצרצורי

[נודות]

של יין עמוני מונח אצלה. ו

באותו זמן

עדיין לא נאסר יין של נכרים

על ישראל.

אמרה לו: רצונך שתשתה כוס של יין?

כיון ששתה

הישראל מן היין - נשתכר, ו

בער בו

יצר הרע.

אמר לה: השמיעי לי

[השמעי לי לתשמיש].

הוציאה יראתה מתוך חיקה,

ו

אמרה לו: עבוד לזה!

אמר לה: הלא יהודי אני,

ואסור לנו לעבוד עבודה זרה!

אמרה לו: ומה איכפת לך,

אינך צריך לעבדה.

כלום מבקשים ממך אלא פיעור

[אינני מבקשת ממך - אלא שתוציא רעי בפניה]! שכך היתה עבודתה של עבודה זרה זו, שמוציאין רעי בפניה.

והוא אינו יודע שעבודתה

של יראה זו

בכך,

ולכן עשה כדבריה.

ואותה צעירה מוסיפה אחר כך ואומרת:

ולא עוד, אלא שאיני מנחתך

-

עד שתכפור בתורת משה רבך.

והישראל עושה כדבריה, וכופר בתורת משה.

שנאמר: "המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים באהבם".

וכך נדרש המקרא: "וינזרו לבשת" - שסרו מדרכם, והלכו אחרי הבושת. "ויהיו שקוצים באהבם" - שמתוך אהבתם לזנות היו משוקצים, שכפרו בקדוש ברוך הוא.

כתוב באותו מעשה:

"וישב ישראל בשטים

ויחל העם לזנות אל בנות מואב".

נחלקו בדבר רבי אליעזר ורבי יהושע.

רבי אליעזר אומר

: אכן

שטים שמה

של המקום.

רבי יהושע אומר

: המקום נקרא כך על שם

שנתעסקו בדברי שטות.

"ותקראן לעם לזבחי אלהיהן".

נחלקו בדבר רבי אליעזר ורבי יהושע.

רבי אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן

. [וזהו "ותקראן", לשון מקרה ופגיעה, שנקרו אליהם בגופן ].

רבי יהושע אומר

: "ותקראן" היינו

שנעשו כולן

[כל ישראל]

בעלי קריין.

והיות ונחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדרשת המילה "שיטים", מביאה הגמרא שנחלקו גם בביאור המילה "רפידים".

מאי לשון "רפידים"?

רבי אליעזר אומר

: אכן

רפידים שמה

של אותו מקום.

רבי יהושע אומר

: המקום נקרא רפידים, על שם

שריפו

ישראל את

עצמן מדברי תורה. שנאמר: "לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים".

והיינו, לא הפנו אבות אל בנים להטיב להם, מפני רפיון ידים של תורה ומצוות. והוא הדין כאן, משום שריפו ישראל ידיהם מן התורה - בא עליהם עמלק.

אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר "וישב"

-

אינו אלא לשון צער

. שנאמר

:

"וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל

בנות מואב".

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען",

ובהמשך נאמר ענין של צער:

"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.

[

ונאמר

:]

"וישב ישראל בארץ מצרים",

ובהמשך נאמר ענין של צער:

"ויקרבו ימי ישראל למות".

וכן:

"וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו",

ונאמר להלן ענין של צער:

"ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום".

כתוב במלחמת מדין:

"ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו' ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב".

בלעם מאי בעי התם

[מה עשה שם בלעם] ?

אמר רבי יוחנן: שהלך ליטול

מבלק וממדין

שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל

על ידי עצתו [שמתו במגפה] .

אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: היינו דאמרי אינשי: גמלא אזלא למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזיזן מיניה

[הגמל הלך לבקש לו קרניים. לא רק שלא קיבל את מבוקשו, אלא אף את האזניים שהיו לו - חתכו ממנו].

כך גם בלעם, הלך לבקש שכר, ולא זו בלבד שלא קיבל שכר, אלא שנהרג.

כתוב בספר יהושע:

"ואת בלעם בן בעור הקוסם

הרגו בחרב".

ויש לתמוה: וכי

קוסם

היה? והלא

נביא הוא!

אמר רבי יוחנן

: באמת

בתחלה

היה

נביא.

ולבסוף,

לאחר שנתן עיניו לקלל את ישראל, ניטלה ממנו נבואה,

נעשה קוסם

.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: מסגני ושילטי הואי, אייזן לגברי נגרי

[אשת סגנים ושלטונים היתה, זינתה למושכי חבל ספינה ].