נדה 69a — תלמוד אויף ייִדיש

לרבי אליעזר

שמכשיר כשבדקה בראשון ובשביעי בלבד -

מהו?

וצידי הספק הם:

האם

תחלתן וסופן בעינן,

שרק משום שמצאו עצמם טהורים גם בראשון וגם בשביעי, שהם תחילת ימי הטהרה וסופן, העמידן רבי אליעזר לכל הימים בחזקת טהרה.

ו

אילו

הכא,

שבדקו בראשון ובשמיני, רק

תחילתן איכא

אבל

סופן ליכא,

ולפיכך מתחילים למנות מהיום השמיני בלבד.

או דילמא, תחלתן

בטהרה בלבד בעינן,

אף על גב שאין סופן

בטהרה. דכיון שהתחילו ימי הנקיות בבדיקה, דיה בדיקה זאת בכדי להעמיד את כל ז' ימי הנקיות בחזקת טהרה?

אמר רב: היא

-

היא

.

תחלתן אף על פי שאין סופן!

דהיינו, שאם בדקו ביום הראשון והשמיני דינם הוא כבדקו בראשון ובשביעי, שמונים את כולם.

ורבי חנינא אמר: תחלתן וסופן בעינן

. ואלו

הכא,

רק

תחלתן

-

איכא

, אבל

סופן

-

ליכא!

מיתיבי: ושוין

[ומיד תברר הגמרא מי הם השוים]

בזב ובזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור, שאין להם

למנות

אלא שמיני בלבד!

מדקדקת הגמרא:

מאן "שוין"?

מאי

לאו

-

רבי אליעזר ורבי יהושע

החולקים על רבי עקיבא בראשון ושביעי, ומודו ליה בראשון ושמיני, ומוכח כדברי רבי חנינא שלרבי אליעזר בעינן תחלתן וסופן, וקשיא על רב.

דוחה הגמרא:

לא!

לעולם לרבי אליעזר די בבדיקת ראשון בלבד. ומאן "שוין" דקתני בברייתא -

רבי יהושע ורבי עקיבא!

דמודה רבי יהושע לרבי עקיבא שאי אפשר למנות את הראשון בלבד מתוך השבעה, ורק בראשון ושביעי שראויין היו להצטרף אילו היתה בודקת כל הימים חולק רבי יהושע על רבי עקיבא.

אמר רב ששת, אמר רב ירמיה בר אבא, אמר רב

:

נדה שהפרישה בטהרה

ביום ה

שלישי שלה

-

סופרתו

ליום השלישי

למנין שבעה נקיים!

ותמהה הגמרא:

נדה

-

ספירה

של ז' נקיים

למה לה!?

אלא אימא: זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה

סופרתו ליום השלישי

למנין ז' נקיים!

אמר ליה רב ששת לרב ירמיה בר אבא

: וכי

רב,

שאמרת בשמו שיכולה למנות את היום שפוסקת בו בטהרה למנין ז' נקיים -

ככותאי אמרה לשמעתיה!? דאמרי

כותאי:

יום שפוסקת בו

-

סופרתו למנין ז'!

שהכותים טועים ומחשיבים את מקצת היום הראשון [לאחר שהפסיקה בטהרה] ככולו.

אלא, בהכרח,

כי קאמר רב

-

לבר משלישי,

שאינה מונה את היום שפוסקת בו.

שואלת הגמרא: ל

בר משלישי

-

פשיטא!?

ומתרצת:

לא, צריכא

.

כגון דלא בדקה

עצמה כלל לאחר שפסקה בטהרה ביום השלישי לזיבתה [לא ביום הראשון למנין ז' הנקיים, ולא בשאר הימים שלאחריו],

עד

היום

השביעי,

שרק בו בלבד היא בדקה.

ואשמועינן

רב תרי קולות:

התם,

לעיל, דאמר רב כי אליבא דרבי אליעזר דיינו בבדיקת היום הראשון בלבד, השמיענו רב:

תחלתן

-

אף על פי שאין סופן

.

והכא, קא משמע לן

-

סופן אף על פי שאין תח לתן

.

ואיצטריך רב להשמיענו חידוש נוסף זה.

דמהו דתימא

רק

"תחלתן אף על פי שאין סופן" הוא דאמרינן,

ד

אוקמינהו

לכולי יומא

אחזקייהו

לאחר שבדקה ביום הראשון.

אבל, "סופן אף על פי שאין תחלתן" לא

ולא עלו לה שבעה נקיים.

קא משמע לן,

דכיון דפסקה בטהרה לפני שתחילה למנות ז' נקיים וגם בסופן מצאה עצמה טהורה - מחזקינן להו לכל יומי בטהרה!

ומהא דפסק רב דדיינו בבדיקה ביום הראשון בלבד או ביום השביעי בלבד מוכח דסבר דאין צורך שכל שבעת הימים יהיו ספורים ובדוקים , ויש לתמוה -

איני, והא כי אתא רבין, אמר: מתיב רבי יוסי ברבי חנינא

על רבי יהושע בן לוי דאמר [לעיל כט.] דאשה מעוברת שעברה בנהר והפילה לתוכו ואינה יודעת אם נפל - ולד הפילה או שרוח בעלמא הפילה, הרי היא מביאה קרבן יולדת ונאכל כי "רוב נשים ולד מעליא ילדן" - ולא רוח בעלמא.

והקשה עליו רבי יוסי ברבי חנינא מהברייתא האמורה בענין אשה אשר

טועה

במנינה, וכגון אשה מעוברת שיצאה ממקומה וחזרה כשהיא ריקנית ולא ידעינן מה ילדה, וכן לא ידעינן אם היא זבה או נדה, שאין נותנים לה ימי טוהר משום שחוששים שלא הפילה אלא רוח ולא אזלינן בתר רוב נשים היולדות ולד מעליא.

והוסיף רבין:

ולא ידענא מאי תיובתיה!

דדלמא הא דלא נותנים לה ימי טוהר הוא משום דאינה יודעת אימתי ילדה ודילמא ילדה לפני זמן מרובה ולד מעליא, אלא שכבר חלפו להם ימי הטוהר.

ו

קיימא לן

והוברר לנו בסוגיא שם שהברייאת מדברת באופן ש

שבוע קמא דאתיא לקמן

ואין אנו יודעים את מצב טומאתה וטהרתה -

בלילותא מטבלינן לה

[בכל לילה ולילה שמא שלמו בו ימי טומאת יולדת, וטבילה בזמנה מצוה].

[טבילת נדה ויולדת היא בלילה. וטבילת זבה ביום]!

אבל,

ביממא לא מטבלינן לה!

ואין אנו חוששים בכל יום להטבילה ביום שמא עתה היא נטהרת מטומאת זבה שטבילתה היא ביום. וטעמו של דבר: משום שכל עוד לא ספרה בפנינו ז' ימים נקיים ובדוקים אין היא יכולה להטהר מטומאת הזיבה.

ואי סלקא דעתך

כדברי רב, שדיינו בבדיקה ביום השביעי בלבד, ו

לא בעינן

שכל שבעת הימים יהיו

ספורין לפנינו

[בודאות בנקיות] -

ביממא נמי נטבלינה,

בכל יום בבוקר, כי

דילמא יולדת זכר בזוב

היא, ועבדה לה

"

ספורין

", שעברו עליה כבר שבעה ימים נקיים מבלי שתבדוק בהם. ואם כן יש לנו לחוש בכל יום בבוקר שמא עתה הוא היום השביעי הנקי, ועליה לבדוק בו את בדיקת היום השביעי, ולטבול מיד, כי טבילה בזמנה מצוה!?

אלא, לאו, שמע מינה

מהא דלא חיישינן דילמא שלמו ז' ימי הנקיות מבלי שתבדוק ד

בעינן

שבעה ימים

ספורין

ובדוקין

בפנינו

, שתבדוק בהם בכל יום, וקשיא לרב!?

ומתרצת הגמרא:

ולאו מי אוקימנא

[האם לא העמדנו] לעיל, לאותה הברייתא

כרבי עקיבא ד

הוא זה ש

אמר

"

בעינן

שבעה ימים

ספורין

בנקיות בודאות

לפנינו

", ואילו רב אמר דבריו לרבי אליעזר.

מקשה הגמרא:

ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן

שיהיו כל ז' ימי הנקיות

ספורין לפנינו

-

דתנן

: אשה ה

טועה

במנינה, שאינה יודעת אם היא בימי נדה או בימי זבה,

שאמרה: יום אחד טמא ראיתי

אך איני יודעת אימתי, ויתכן שהיה זה אפילו היום -

מטבילין אותה

החל מהיום שאמרה,

ט' טבילות

-

ז' לנידה

בלילה

ותרי לזיבה

ביום.

וסדר טבילותיה:

באותו יום שהגיעה היא טובלת בו ביום כי שמא אתמול היתה זבה קטנה והיום היא שומרת יום כנגד יום, וחייבת בו טבילה .

וכן למחרת היא טובלת ביום כי יש לחוש שמא ראתה אתמול לפני שבאה לפנינו ועתה היא שומרת יום כנגד יום. וביום השלישי אין לה לטבול יותר כי ביום השני ודאי לא ראתה.

וכמו כן היא טובלת בלילה שלאחר היום שבאה לפנינו כי שמא ביום זה שלמו שבעת ימי נידתה, וכן בששת הלילות שלאחריו.

ואם אמרה אותה אשה טועה:

"בין השמשות טמא ראיתי"

-

מטבילין אותה י"א טבילות.

ותמהה הגמרא:

י"א

טבילות

מאי עבידתייהו?

דמה אכפת לן דראתה בבין השמשות, והרי היא באה בפנינו ביום, ומעתה מטבילין אותה שתי טבילות של זבה קטנה ושבע של נדה ואין נפקא מינה מתי ראתה את הדם!?

אמר רבי ירמיה מדפתי: כגון

-

שבאת לפנינו בין השמשות

ואמרת שאינה יודעת אימתי ראתה, ויתכן שראתה בבין השמשות הזה גופא!

והויין

במקרה כזה

תמני

שמונה טבילות

לנדה, ותלת לזיבה!

שמונה הטבילות לנידתה היא צריכה לטבול משום שבכל שבעת הלילות, החל מהלילה הראשון שלאחר בין השמשות שבאה בפנינו, עליה לטבול שמא עתה נגמרו שבעת ימי נידתה.

וכמו כן עליה לחוש שמא ראתה באותו בין השמשות שבאה בפנינו. והרי בין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, ואם כן יתכן שהיתה הראיה כבר בלילה, ולילה זה הוא היום הראשון לשבעת ימי נדתה, ולפיכך צריכה לטבול גם בלילה השמיני שהוא הלילה בו היא יכולה להטהר מטומאת נדה.

ושלשת הטבילות לזיבתה הן -

א. טובלת מיד, עוד באותו בין השמשות שבאה לפנינו, כי שמא היתה אתמול זבה קטנה, והיום היא שומרת יום כנגד יום וחייבת לטבול בו ביום, והרי יתכן שעתה בבין השמשות עדיין יום.

ב. טובלת למחרת בבוקר, כי שמא ראתה בבין השמשות אתמול כשהגיעה והיתה הראייה מבעוד יום, ונמצא שלמחרת היא שומרת אותו וחייבת לטבול בו.

ג. וביום שלאחריו היא טובלת פעם נוספת בבוקר, כי שמא ראייתה של בין השמשות היתה משנעשה לילה ונמצא שרק למחרתו של אותו יום היא שומרת יום כנגד יום, וחייבת לטבול בו.

ומביאה הגמרא את המשך הברייתא:

ואם אמרה אותה אשה טועה:

"לא ראיתי כל עיקר"

-

מטבילין אותה ט"ו טבילות.

[דהיינו: שמונה טבילות לנידתה בלילה, ושבע טבילות לזיבתה בבוקר].

אמר רבא

: רבא תמה על הדין האחרון בברייתא ואומר עליו

הא דינא ד

הוא "

לא דינא

" -

דייני בגלחי!

דין זה של הברייתא הרי הוא כדינים שדנים ב"גלחי". שבאותו מקום הנקרא "גלחי", היו דנים שלא כדין, ומורים הוראות שאינן הגונות. וכגון בענין רעיית הבהמות, שהיה מנהגם לרעות בתורנות, כל אחד ביומו, את הבהמות של כל בני העיר יחד. וכך היתה הוראתן [שלא כדין]:

אדם

דאית ליה תורא

שיש לו שור חייב

לירעי

את בהמות העיר

חד יומא

. ואילו מי

דלית ליה תורא

חייב

לירעי

את בהמות העיר

תרי יומי!

ומספרת הגמרא:

אתרמי להו

אירע ששמר על הבהמות

יתמא בר ארמלתא

, יתום בן אלמנה, שלא היה לו כלל שור, ובכל זאת כפוהו לרעות את כל בהמות העיר ב' ימים.

אזל

אותו יתום,

נכסינהו

, ושחט את כל הבהמות.

אמר להו

האי יתמא, כשבאו לחלק את עורות הבהמות:

דאית ליה תורא

-

לשקול חד משכא

, עור בהמה אחת.

דלית ליה תורא

-

לשקול תרי משכי

יטול שתי עורות!

אמרי ליה

-

מאי האי?

כיצד מגיע למי שאין לו בהמה כפליים עורות ממי שיש לו בהמות?

אמר להו: סוף דינא

שדנתי אני

כתחילת דינא

שאתם דנתם!

תחילת דינא, לאו, מאן דלית ליה עדיף,

שחייבתם אותו לשמור ב' ימים.

סוף דינא נמי

בחלוקת העורות נמי,

מאן דלית ליה

-

עדיף!

וממשיך רבא את דבריו:

הכא נמי

הוא הדין של ט"ו טבילות -

ומה היכא דאמרה "ראיתי" סגי לה, אי בתשע טבילות

בראתה ביום,

או בי"א טבילות

בראתה בין השמשות. אם כן,

היכא דקאמרה איהי "לא ראיתי"

-

בעיא חמש עשרה טבילות!?

אלא אימא הכי

: מוכרח שגירסת הברייתא היא

ראיתי, ואיני יודעת

במשך

כמה

ימים

ראיתי,

וכמו כן איני יודעת

אי בימי נדה ראיתי או בימי זיבה ראיתי

-

מטבילין אותה ט"ו טבילות

.

וט"ו טבילות אלו תלויות הן בזמן בואה לפנינו:

אם

אתאי לקמן ביממא

-

יהבינן לה שב

שבע טבילות בלילה

לנדה,

החל מהלילה הראשון.