נדה 16b — תלמוד אויף ייִדיש

גמרא:

תנו רבנן: אע"פ שאמרו המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה,

בכל זאת -

בית שמאי אומרים: צריכה שני עדים

חדשים

על כל תשמיש ותשמיש,

או -

תשמש

לאור הנר

כדי שתוכל לבדוק את העד!

ובית הלל אומרים: דיה בשני עדים כל הלילה!

תניא: אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם,

שמשמשת כמה פעמים באותו לילה ורק לאחר הפעם האחרונה היא בודקת,

ליחוש שמא תראה טיפת דם כחרדל בביאה ראשונה,

ותשאר אותה טיפת הדם בכותלי בית הרחם,

ותחפנה שכבת זרע בביאה שניה,

שהרי לא בדקה בין תשמיש לתשמיש?!

אמרו להם בית הלל: אף לדבריכם ליחוש,

שאם חוששים אתם לחששות שכאלו, יש גם לחוש

עד שהרוק

[הדם]

בתוך הפה

[באותו מקום]

שמא

נימוק והולך לו

[והיינו: מדוע לא נחשוש שבאותה ביאה עצמה תחפה שכבת הזרע את טיפת הדם]?!

אמרו להם

בית שמאי:

לפי שאינו דומה

הדם שהוא

נימוק פעם אחת לנימוק שתי פעמים!

תניא: אמר רבי יהושע: רואה אני את דברי בית שמאי!

אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה הארכת

[החמרת]

עלינו?!

אמר להם: מוטב שאאריך עליכם בעולם הזה, כדי שיאריכו ימיכם לעולם הבא!

אמר רבי זירא: מדברי כולם נלמד

["שכיון שאף בית הלל לא מיעטו בדיקות אלא כדי שלא להאריך את הדרך, ומשום דסוף סוף אי אפשר לתקן הדבר לגמרי" - ריטב"א]:

בעל נפש

[חסיד] -

לא יבעול וישנה

מבלי לבדוק ביניהם!

רבא אמר

: אפילו בעל נפש

בועל ושונה

ואין ללמוד מהברייתא. משום ש

כי תניא ההיא

-

לטהרות,

שכל חיוב הבדיקות שבברייתא הוא משום מעלת הטהרות בלבד, ולא מחמת חשש איסור.

תניא נמי הכי

שכל חיוב הבדיקות שבברייתא הוא רק למעלת הטהרות ולא מחמת חשש איסור לבעלה.

דתניא:

במה דברים אמורים

שחייבת לבדוק לפני תשמיש ולאחריו -

לטהרות

כשעסוקה בטהרות, ומשום חומר הטהרות בלבד.

אבל לבעלה

-

מותרת!

שאין כל חשש איסור לבעלה גם בלי בדיקה, ולכן כשאינה עסוקה בטהרות אינה בודקת, ואפילו אם בעלה הוא בעל נפש.

וממשיכה הברייתא:

ובמה דברים אמורים

שלבעלה היא מותרת בלא בדיקה, ואפילו אם יצא לדרך ואינו יודע אם ראתה,

שהניחה בחזקת טהרה.

אבל,

אם

הניחה בחזקת טומאה

-

לעולם היא בחזקתה

כטמאה, ואפילו עברו שבעת הימים שיכולה לטבול ולהיטהר,

עד שתאמר

לו במפורש -

טהורה אני!

אמר רבי אבא, אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב

: אשה שעסוקה בטהרות ש

בדקה בעד

לפני תשמיש,

ואבד

העד -

אסורה לשמש עד שתבדוק

מחדש!

מתקיף לה ר' אילא: אילו איתא

לעד

מי לא משמשת

מבלי לעיין בו עד למחרת,

ואע"ג דלא ידעה

בשעת תשמיש אם נמצא בו דם אם לאו.

השתא נמי,

שנאבד העד -

תשמש!

שהרי לא חייבנוה לדעת אם היא טהורה לפני התשמיש.

אמר ליה רבא

: על אף שאינה חייבת לעיין בעד לפני תשמיש, יש חילוק בדבר:

זו,

שלא אבד לה העד -

מוכיחה קיים,

שלמחרת תדע אם טימאה טהרות מאתמול ואף תדע אם צריכה להביא קרבן אם שימשה בטומאה.

וזו,

שאבד לה העד -

אין מוכיחה קיים,

ותקנת חכמים היתה שתהיה לה אפשרות בדיקה לאחר התשמיש.

אמר רבי יוחנן: אסור לאדם שישמש מטתו ביום!

ומבארת הגמרא:

מאי קרא?

שנאמר - באיוב, בשעה שקילל את יום הריונו והולדתו

"יאבד יום

-

אולד בו, והלילה

[שבו]

אמר

[האומר]:

הורה

-

גבר"!

ומוכח מהפסוק כי רק

לילה ניתן להריון,

והיינו, לתשמיש,

ויום לא ניתן להריון.

ריש לקיש אמר, מהכא: בוזה דרכיו

-

ימות!

[והמשמש ביום פעמים רואה בה דבר מגונה ובוזה התשמיש שנקרא דרך].

ושואלת הגמרא:

וריש לקיש, האי קרא דרבי יוחנן

-

מאי דריש ביה?

ומתרצת:

מיבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא.

דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון

121 , 'לילה' שמו!

[וכך היא משמעות הכתוב: יאבד היום שנולדתי בו, והיום אשר בו המלאך הממונה על ההריון, הנקרא "לילה", הכריז על הריוני].

ונוטל

המלאך

טפה

של הריון

ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבש"ע טפה זו מה תהא עליה

-

גבור או חלש?

חכם או טפש? עשיר או עני?

ומדייקת הגמרא:

ואילו 'רשע או צדיק' לא קאמר,

והיינו

כדרבי חנינא. דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים

-

חוץ מיראת

שמים! שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וגומר.

ומסבירה הגמרא:

ורבי יוחנן,

על אף שגם הוא דורש כרבי חנינא בר פפא, בכל זאת הוא גם לומד מהפסוק "והלילה אמר הורה גבר" שלילה ניתן להריון ולא יום:

שאם כן

, הוא כדברי ריש לקיש שרק לדרשת רבי חנינא בא הפסוק,

נכתוב קרא

"והלילה אמר -

גבר הורה"! מאי

האי דכתיב בקרא "ולילה אמר -

הורה גבר"

, אלא שבא הפסוק להסמיך את ההריון ללילה, כדי להורות שזמן ההריון הוא דוקא בלילה.

וממשיכה הגמרא להסביר:

ורבי יוחנן, האי קרא דריש לקיש

[בוזה דרכיו - ימות]

מאי דריש ביה?

מיבעי ליה לכדכתיב בספר בן סירא: שלשה שנאתי, וארבעה לא אהבתי

-

א.

שר

[תלמיד חכם]

הנרגל

[הרגיל]

בבית המ שתאות.

ואמרי לה: שר הנרגן

[המרבה דברים] .

ב.

והמושיב שבת במרומי קרת,

שמושיב תלמידיו בראש קריה, שנראה מגסי הרוח.

ג.

והאוחז באמה, ומשתין.

ד.

והנכנס לבית חבירו פתאום

125 .

אמר

רבי יוחנן: ואפילו

הנכנס

לביתו

שלו פתאום!

אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים הקב"ה שונאן, ואני

126 , איני אוהבן.

א.

הנכנס לביתו פתאום, ואין צריך לומר לבית חבירו.

ב.

והאוחז באמה ומשתין

מים.