נזיר 29a — תלמוד אויף ייִדיש

תקנת חכמים היא

כדי לחנכו במצוות

. ומקשה הגמרא לרבי יוסי ברבי חנינא:

אי הכי

שהאב מדיר את בנו מטעם חינוך, אם כן

אפילו אשה נמי

תדיר את בנה!?

ומשנינן:

קסבר

רבי יוסי ברבי חנינא:

איש

חייב לחנך

את

בנו במצוות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה

במצוות.

ומקשה הגמרא שש קושיות על שיטתו של ריש לקיש משמו של רבי יוסי ברבי חנינא, ומיישבת את כולן:

א.

בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא

בנזיר, אמטו להכי

[אי לכך] את

בנו אין!

אכן האב מדיר בנזיר, אבל את

בתו לא

מדיר האב, כי כך נאמרה ההלכה.

אלא לריש לקיש

אמר רבי יוסי ברבי חנינא שמשום חינוך הוא מזירו, אם כן

אפילו

את

בתו

יזיר האב כדי לחנכה במצוות!? ומשנינן: כי

קסבר

רבי יוסי ברבי חנינא: את

בנו חייב

אדם

לחנכו

בנזירות, אבל את

בתו אינו חייב לחנכה

בנזירות.

ב. תו מקשינן לרבי יוסי ברבי חנינא:

בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר, אהכי

[לכן]

בנזירות אין

, אכן מדיר האב את בנו, אבל

בנדרים לא

, משום שכך נאמרה ההלכה.

אלא לריש לקיש

אמר רבי יוסי ברבי חנינא תיקשי:

אפילו נדרים נמי

יוכל האב להדיר את בנו, כגון נדר לקיום מצוות!?

ומשנינן:

לא מיבעיא קאמר

במשנתנו!

לא מיבעיא בנדרים דלית ליה

לבן

ניוול

שהוא יכול להדיר את בנו,

אלא אפילו בנזירות דאית ליה ניוול

,

אפילו הכי חייב לחנכו

.

ג. תו מקשינן לרבי יוסי ברבי חנינא:

בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר, היינו דקתני

במשנתנו:

מיחה או שמיחו קרוביו

[הנזירות בטילה], כי כך הלכה היא בנזיר.

אלא לריש לקיש אמר רבי יוסי ברבי חנינא

שהטעם הוא כדי לחנכו במצוות, תיקשי:

כל כמיניהון

ד

קרובים דאמרין ליה

לאב:

לא תיגמריה מצוות

[וכי יש כח ביד הקרובים לומר לאב: אל תחנך את בנך למצוות]!?

ומשנינן:

קסבר

רבי יוסי ברבי חנינא:

כל

חינוך דלא חשיב

[חינוך שאינו חשוב]

לא ניחא ליה

, כלומר: היות ובזיון הוא לגלח שערו, ואינו נוח לו לבנו, לכן לא תיקנו חכמים דין חינוך.

ד. תו מקשינן לרבי יוסי ברבי חנינא:

בשלמא לרבי יוחנן דאמר: הלכה היא בנזיר, משום הכי מגלח

הבן

ועביד הקפה

של הראש במצות התגלחת שבמלאת ימי נזרו, ואף שאמרה תורה: "לא תקיפו פאת ראשכם ".

אלא לריש לקיש אמר רבי יוסי ברבי חנינא

שטעם הדין הוא

כדי לחנכו במצוות

, תיקשי:

הא קעביד הקפה

ועבר על "לא תקיפו פאת ראשכם", ואף שאינו מחוייב בה אלא מדרבנן!?

ומשנינן:

קסבר

רבי יוסי ברבי חנינא:

הקפת כל הראש

אינה אסורה אלא

מדרבנן

,

וחינוך

הוא

מדרבנן, ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן

.

ה. תו מקשינן לרבי יוסי ברבי חנינא:

בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר, אהכי

[לכן]

מגלח

הקטן ו

מייתי קרבן

[מביא קרבנות נזירות טהרה].

אלא לריש לקיש אמר רבי יוסי ברבי חנינא

, שהטעם הוא כדי לחנכו במצוות, תיקשי:

הא קמייתי חולין בעזרה

[הרי מביא הוא חולין בעזרה]!? ומשנינן:

קסבר

רבי יוסי ברבי חנינא:

חולין בעזרה לאו

איסור

דאורייתא

הוא אלא מדרבנן, ואתי חינוך דרבנן ודחי חולין בעזרה דרבנן.

ו. תו מקשינן לרבי יוסי ברבי חנינא:

בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר, אהכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפרין

[לכן כשנטמא הרי הוא מביא חטאת מן העוף], שהרי כך משמע מן המשנה שכל דיני נזיר עליו אף לכנין "קרבן טומאה" -

ואכיל כהן מליקה

[והכהן אוכל את העוף שלא נשחט בסכין מן הצואר, אלא נמלק בציפורן מן העורף].

אלא לריש לקיש אמר רבי יוסי ברבי חנינא

שהטעם הוא כדי לחנכו במצוות, תיקשי:

הא קאכיל

הכהן

נבילה

, שהרי אין המליקה מכשירה באכילה אלא את חטאת העוף, וזו חולין היא ונבילה היא!?

ומשנינן:

קסבר

רבי יוסי ברבי חנינא

כרבי יוסי ברבי יהודה, דאין שחיטה לעוף מן התורה

ואין צריך אלא נחירת סימנים להוציא את הדם דרך הסימנים, ולכן די במליקה מן התורה,

וחולין בעזרה לאו דאורייתא

.

מקשינן:

ו

כי

סבר רבי יוסי ברבי חנינא

הכי

שאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא!?

הברייתא מתבארת על פי ה"נודע ביהודה" ביורה דעה מהדורא תניינא סימן קלג

והתניא: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק

שאינה נאכלת

, כלומר: מנין שהיא באה על הספק ומנין שאינה נאכלת?

תלמוד לומר

: "

והזב את זובו לזכר ולנקבה

"

\-

מקיש

דבר שחייבים עליו קרבן ואינו שייך אלא ב

נקבה

דהיינו יולדת -

ל

דבר שחייבים עליו קרבן ואינו שייך אלא ב

זכר

, דהיינו הבא על הזכר:

מה זכר

הרי

מביא

הוא

קרבן

חטאת

על הודאי

[כשודאי בא על הזכר בשוגג] שהרי מחייבי כריתות הוא, וכל חייבי כריתות מביאין חטאת על השוגג,

אף נקבה

יולדת הרי

מביאה

היא קרבן

על הודאי

[כשודאי ילדה בן קיימא].

ומה זכר מביא על הספק

, כשספק לו אם חטא הרי הוא מביא אשם תלוי,

אף נקבה

יולדת

מביאה על הספק

כשספק לה אם ילדה ולד בן קיימא.

ומה זכר ממין

היינו בהמה -

שהוא מביא על הודאי

, הרי הוא

מביא על הספק, אף נקבה ממין

דהיינו עוף -

שהיא מביאה על הודאי

הרי

היא מביאה על הספק

.

שמא תאמר:

אי מה זכר מביא קרבן

אשם תלוי על הספק

ונאכל

האשם,

אף נקבה מביאה קרבן ונאכל?

אמרת

[אמור מעצמך]: