טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נזיר 26b — תלמוד אויף ייִדיש
נזיר 26b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נזיר 26b
תניא כוותיה דרבא
, שאין "מעות סתומין" נופלין לנדבה אלא כשמעורב בהן דמי חטאת:
דתניא: הפריש שני ציבורין של מעות, ואמר: "
אלו
[הציבור האחד] יהיו
לחטאתי, והשאר
הציבור השני -
לשאר נזירותי
", ומת,
דמי חטאת ילכו לים המלח, והשאר: יביא חציו לעולה וחציו לשלמים
הרי למדנו כדברי רבא, שדין "מעות סתומין" לא נאמר אלא במעות שמעורב בהן דמי חטאת סתומין. וממשיכה הברייתא:
ו
אין
מועלין
במעות שהפריש לשאר נזירותו, אלא כשנשתמש
בכולן
או ברובן, שבהכרח יש בהם דמי עולה,
ואין מועלין במקצתן
, כלומר: בחציין או בפחות, כי שמא כל אותן מעות שהשתמש בהם של שלמים הן, ובדמי שלמים הרי אין מועלים, כמו שאין מועלים בבהמת שלמים.
ואם אמר: "
אלו לעולתי והשאר לשאר לנזירותי
",
דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן, והשאר יפלו לנדבה
, היות ודמי חטאת מעורבין בהן.
ומועלין בכולן
[או ברובן] כיון שמעורב בהן דמי חטאת,
ואין מועלין במקצתן
כיון שמעורב בהן דמי שלמים, ואף שנופלין כולן לנדבה, אינם יוצאים משם שלמים שהיו עליהם עד הנה עד שעת הקרבה.
א. השמועה הבאה מתבארת על פי מסקנת התוספות.
אמר רב הונא אמר רב
:
לא שנו
שהמפריש מעות סתומין לנזירותו ומת, יפלו המעות לנדבה -
אלא
כשהפריש
מעות
.
אבל
אם הפריש
בהמה
לדמיה כדי שיקנה בה את "קרבנות נזירותו", ומת, אין היא בכלל ההלכה ד"מעות סתומים יפלו לנדבה", שאין בהמה בכלל "מעות" וכפי שיתבאר -
ולכן
הרי היא כ
אילו היתה [דמי החטאת שבה] "
מפורשת
בתערובת", ותמות הבהמה ותלך לאיבוד.
אמר
ביאר
רב נחמן
את דברי רב הונא בשם רב:
הא דאמרי
, כלומר: זה שאמר רב "
בהמה הרי היא כמפורשת
" -
לא שנו אלא
שהקדיש בהמה
תמימה
שאינה ראויה לקרבנות נזירות - לדמיה, כדי לקנות בהם את קרבנות נזירותו, שהיות וחל עליה קדושת הגוף שהרי תמימה היא, נמצא שאין יכול לפדותה אלא אם יפול בה מום, ולכן אין היא בכלל ההלכה ד"מעות סתומין".
ומשום שכך נאמרה ההלכה: "מעות סתומין יפלו לנדבה", ואין בכלל זה אלא מעות או שאר דברים שראויים לקנות בהם מיד, אבל בהמה תמימה שאין יכול לקנות בה מיד, אין היא דומה ל"מעות" ואינה בכלל ההלכה.
אבל
אם הפריש בהמה
בעלת מום
לדמיה, כיון שיכול למוכרה מיד
הרי היא
בכלל מעות ודנין אותה
כסתומה
ותימכר וייפלו דמיה לנדבה.
ומכל מקום דוקא בהמה בעלת מום וכיוצא בה,
אבל
אם הפריש
נסכא
[חתיכת כסף] לדמי קרבנות נזירותו -
לא
הוי בכלל ההלכה ד"מעות סתומים יפלו לנדבה", ומשום שדרך להמתין מלמוכרה עד שימצא אדם שהוא נצרך לה, ואינה בכלל "מעות", אלא דין הנסכא הוא כאילו היתה מפורשת בתערובת, ותלך כולה לאיבוד משום דמי חטאת שבה.
ורב נחמן בר יצחק אמר
:
אפילו
אם הפריש
נסכא
הרי היא בכלל ההלכה ד"מעות סתומין", כי פעמים שמוכרים אותה מיד.
אבל
אם הפריש
סואר של קורות
[סדר של קורות ערוכות ועומדות לבנין],
לא
, ומשום שדרך להשהות את הקורות עד שימצא אדם הצריך לקנותם לצורך בנין, ולכן אינם בכלל "מעות ".
אמר ליה רב שימי בר אשי לרב פפא
:
והרי
מאי טעמייהו דרבנן
[החכמים הנזכרים לעיל]
דאמרי
שהמפריש בהמה או נסכא או סואר של קורות אין דינם כ"מעות סתומין"? משום שכך נאמרה הלכה: "
מעות
" סתומין יפלו לנדבה
ולא בהמה
, "מעות"
ולא נסכא
, "
מעות
"
ולא סוורא!?
אלא מעתה
שאכן לא נאמרה ההלכה אלא ב"מעות" - אף אנו נאמר:
"
מעות
" סתומים הם שנופלים לנדבה,
ולא עופות
["קן" של תורים או בני יונה שהאחד לחטאת והאחד לעולה] סתומים, שהפרישו אותם חייבי קינין או נזיר טמא - לחובתם!?
והיינו שנאמר: אף שבנזיר טמא ובחייבי קינין נתקבלה ההלכה "מעות סתומים יפלו לנדבה", בכל זאת אין דין זה אמור אלא במעות, אבל אם הפרישו עופות ומתו הבעלים, לא יפלו העופות לנדבה!?
וכי תימא הכי נמי
[שמא תאמר: אכן כן, ובעופות לא נאמרה הלכה זו]!?
אלא
[אם כן] תיקשי
הא דאמר רב חסדא
:
אין הקינין מתפרשות
איזה עוף יהיה לחטאת, ואיזה לעולה -
אלא אי בלקיחת בעלים
מן המוכרם להם, שכאשר קנאן אמר: את זה אני לוקח לעולה, ואת זה אני לוקח לחטאת, [והיא נקראת "קן מפורשת"], ושוב אין הכהן יכול לשנותן בעשייתן, ואם שינה הרי הם פסולים.
אי בעשיית כהן
, כלומר: אם לקחום הבעלים סתם, ואחר כך קראו עליהן הבעלים שם אין השם חל עליהם ויכול הכהן לשנותם, [והיא נקראת "קן סתומה"].
והשתא תיקשי: הרי יש בכלל דברי רב חסדא שאם לא פירשו הבעלים בשעת לקיחה - שם "קן סתומה" על הקן גם לענין שאם מת יפלו העופות לנדבה מדין "מעות סתומין"; ותיקשי לך:
אמאי!?
הא מעות גמירין לה
[הרי רק במעות נתקבלה ההלכה] ולא בעופות!?