מנחות 9a — תלמוד אויף ייִדיש

תלמוד לומר

"בקדש הקדשים תאכלנו"

[ומדבר הפסוק באכילת קדשי קדשים, שכתוב בתחלתו "לכל חטאתם ולכל אשמם"] ומשמע דהכוונה להיכל, דאם הכונה לעזרה הרי כתוב במפורש, "בחצר אהל מועד יאכלוה"

25 .

ו

אם איתא לסברא זו דלא יהא טפל חמור מעיקר,

הא למה לי קרא

ללמוד אכילה בהיכל,

לימא "בחצר אהל מועד יאכלוה"

כתוב,

ולא יהא טפל חמור מן העיקר?

ומתרצינן: ב

עבודה, דאדם עובד

עבודת רבו

במקום רבו

וכך הוא דרך ארץ,

אמרינן

בה

שלא יהא טפל חמור מן העיקר

, ואם יכול לעבוד בעזרה, ודאי שיכול לעבוד בהיכל, אבל

אכילה, שאין אדם אוכל במקום רבו

, שאין זה דרך ארץ, לא שייך הקל וחומר, ולכן

טעמא דכתב קרא"

בקדש הקדשים יאכלנו",

הא לא כתב קרא, לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן.

איתמר, בללה

למנחה בשמן

חוץ לחומת עזרה, רבי יוחנן אמר פסולה, ריש לקיש אמר כשרה

26 .

ריש לקיש אמר כשרה

, מה טעמו,

דכתיב "ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה" והדר

כתוב "

והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ"

\-

מקמיצה ואילך מצות כהונה, לימד על יציקה

דשמן

ובלילה שכשרין בזר,

ומדכהונה לא בעיא

ביציקה ובלילה, עשיה ב

פנים

העזרה

נמי לא בעיא

27 .

ורבי יוחנן אמר פסולה

, מה טעמו,

כיון דקדושת כלי היא

, שהרי עושה הבלילה בכלי שרת ,

נהי דכהונה לא בעיא

, עשיה

בפנים מיהת בעיא.

תניא כותיה דרבי יוחנן: בללה זר כשרה, חוץ לחומת העזרה

-

פסולה.

איתמר, מנחה שחסרה

אחר שנתנה בכלי

קודם קמיצה, רבי יוחנן אמר, יביא מתוך ביתו

כמה שנחסרה

וימלאנה, ריש לקיש

אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה.

רבי יוחנן אמר מביא מתוך ביתו וימלאנה,

מה טעמו,

קמיצה קבעה לה

לכל המנחה יחד שאין יכול לשנות קצת ממנה ולהביא אחר תחתיה, אבל קודם קמיצה לא נקראת מנחה ולא סובר לדרוש הפסוק "מן המנחה - פרט לשחסרה" כדלקמן.

ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה

, מה טעמו,

קדושת כלי קבעה לה

לכל המנחה יחד לשם מנחה, ומעתה נפסלת מדרשת הפסוק "מן המנחה" - פרט לשחסרה.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: חסר הלוג

של שמן של מצורע, אם

עד שלא יצק

הכהן מן השמן על כפו השמאלית -

ימלאנו!

רואים מזה שלא אומרים דקדושת כלי, דהיינו הלוג שהוא כלי שרת קובעת אותה,

תיובתא!

איתמר, שיריים

של מנחה שנשארו בכלי אחר שקמץ,

שחסרו בין קמיצה להקטרה, רבי יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהן

על שיריים אלו, דאין פוסל החסרון את הקומץ להקטרה,

וריש לקיש אמר אין מקטיר קומץ עליהן.

ואמרינן:

אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי אליבא דרבי יהושע, דתנן, נטמאו

כל

שיריה

של המנחה קודם הקטרת הקומץ, או

נשרפו שיריה

או

אבדו שיריה, כמדת רבי אליעזר

דאמר בזבח אף על פי שאבד הבשר זורק את הדם, אף המנחה

כשרה, כמדת רבי יהושע

דאמר אם אין בשר אין דם -

פסולה

, אם כן לרבי אליעזר שסובר בחסרו כל שיריה כשרה, כל שכן כאן שחסרה מקצתה שכשרה, אלא מחלוקתם לדברי רבי יהושע,

מאן דפסל

-

כרבי יהושע, ומאן דמכשר

סבר,

עד כאן לא אמר רבי יהושע התם, אלא דלא אשתיירו

כלל,

אבל היכא דאשתייר, אפילו רבי יהושע מודה.

דתניא, רבי יהושע אומר, כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהם כזית בשר או כזית חלב, זורק את הדם

, שהרי הזריקה באה להתיר אכילת אדם ואכילת מזבח, וכאן יש אכילה, אבל אם נשאר

כחצי זית בשר

ו

כחצי זית חלב, אינו זורק את הדם

, כיון שאין שיעור אכילה, דאכילת אדם ואכילת מזבח לא מצטרפים,

וב

קרבן

עולה אפילו

נשאר

כחצי זית בשר וכחצי זית חלב

-

זורק את הדם, מפני שבעולה כולה כליל

וגם הבשר וגם החלב אכילת מזבח הם ולכך מצטרפים להשלים השיעור,

ובמנחה, אף על פי שכולה קיימת

-

לא יזרוק.