מנחות 38a — תלמוד אויף ייִדיש

שדין זה נאמר רק בעבירות דרבנן שעובר עליהן

בלאו דלא תסור

מכל אשר יורוך, אבל איסור דאורייתא כגון טלטול ברשות הרבים לא נדחה מחמת כבוד הבריות.

ואיכא דאמרי

לא כך היה מעשה, אלא

מהתם

ממקום שראה שנפסקו ציציותיו

אמר ליה

רבינא למר בר רב אשי שנפסקו החוטים,

ואמר ליה

מר רב אשי:

מאי דעתיך

שסיפרת לי דבר זה, וכי סבור אתה שחייב אני

למישדייה

להוריד מעלי את הבגד,

והא אמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.

ואין זה כבוד הבריות להוריד את הבגד. ומקשינן על מר בר רב אשי: איך התיר להמשיך ללכת עם בגד בלא ציצית ולעבור על איסור שבת מחמת שאין זה כבוד הבריות להורידו,

והא תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא

שכל ההיתר לעבור על לאו מחמת כבוד הבריות הוא רק בעבירה דרבנן שעוברים עליה

בלאו דלא תסור

, וכאן הרי זהו איסור דאורייתא של טלטול ברשות הרבים? ומשנינן:

הכא נמי,

המעשה של מר בר רב אשי, היה

בכרמלית

שאינה רשות הרבים מן התורה, והטלטול בה רק איסור

דרבנן היא

59 .

הדרן עלך פרק הקומץ רבה

--- title: "חברותא - מנחות — פרק רביעי - התכלת" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02367.html#HtmpReportNum0004L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0004L5" --- פרק רביעי - התכלת

Оригинал главы פרק רביעי - התכלת

מצות ציצית נוהגת בבגד שיש בו ארבע כנפות, ומצוה מן התורה ליתן בכל ארבעת כנפותיו "גדילים", העשויים מגדילי חוטים [חוטים הכרוכים יחד], והמתפצלים לפתילים. הגדיל והפתילים מצותם שייעשו משני חוטי לבן ומשני חוטי תכלת, שהם ביחד ארבעה חוטים, וכאשר הם נכפלים, הרי הם שמונה חוטים.

מתניתין:

א.

התכלת אינה מעכבת את הלבן.

המצוה לתת פתיל תכלת בגדיל הציצית אינה מעכבת את נתינת החוטים הלבנים בו. והיינו, שאם אין חוטי תכלת, אפשר לעשות את הגדיל והפתילים מארבעה חוטים לבנים [וכשהם נכפלים, הרי הם שמונה חוטים לבנים].

וכמו כן,

הלבן אינו מעכב את התכלת

. המצוה של נתינת החוטים הלבנים אינה מעכבת את מצות הנתינה של חוטי התכלת. ולכן, אם אין חוטים לבנים, אפשר ליתן במקומם עוד שני חוטי תכלת, ויוצאים ידי חובת ציצית בגדיל ופתילים העשויים מארבעה חוטי תכלת

5 .

ב.

תפלה

[תפילין]

של יד אינה מעכבת את של ראש.

לכן, אם אין לו תפילה של יד, יכול להניח תפילה של ראש בלבד

6 .

וכמו כן תפלה

של ראש,

אם היא חסירה,

אינה מעכבת

את מצות הנחת תפילין

של יד,

ויכול להניח על ידו בלבד

7 .

גמרא:

והוינן בה:

לימא מתניתין,

שאמרה אין חוטי הלבן והתכלת מעכבים זה את זה,

דלא כרבי?!

דתניא: "וראיתם אותו", מלמד

שחוטי התכלת והלבן

מעכבין זה את זה,

שאם חסר אחד מהם אי אפשר לקיים מצות ציצית כלל,

דברי רבי. וחכמים אומרים, אין מע כבין.

ומבררת הגמרא:

מאי טעמא דרבי

שסובר מעכבים זה את זה?

דכתיב "הכנף",

ודרשינן, שיהיו החוטים לבנים כמו

מין כנף,

לפי שרוב הטליתות שבימיהם היו עשויות מבד פשתן לבן.

וכתיב

נמי

"פתיל תכלת",

ועל שניהם

אמר רחמנא "וראיתם אותו",

לומר,

עד דאיכא תרוייהו,

לבן ותכלת,

בחד

גדיל של ציצית.

ורבנן,

מהיכן דרשו שאין מעכבין זה את זה?

משום דכתיב

"וראיתם אותו",

ולא כתב "וראיתם אותם" [שאילו היה כתוב וראיתם אותם היה במשמעו ששניהם לעיכובא], הילכך,

כל חד לחודיה משמע.

שבחוטי לבן בלבד או בחוטי תכלת בלבד ניתן לקיים מצות ציצית, כי אין אי קיום של חלק אחד מהמצוה מעכב את השני

8 .

וחוזרת שוב הגמרא:

לימא

משנתנו, שאמרה אין התכלת והלבן מעכבין זה את זה,

דלא כרבי,

הסובר ששניהם מעכבין האחד את השני?!

ומשנינן:

אמר רב יהודה אמר רב: אפילו תימא

משנתנו

רבי

היא, ולקיום המצוה צריך שיתן גם תכלת וגם לבן, והמשנה מדברת כשנותן את שניהם, בכל זאת אפשר ליישב את המשנה, כי מה שאמרה המשנה שאין מעכבין זה את זה,

לא נצרכא, אלא להקדים.

שבאה המשנה לומר, שאם הקדים את נתינת התכלת על כנף הבגד לפני נתינת הלבן, יצא ידי חובה, בדיעבד, ואין צורך לנתק את חוטי התכלת כדי ליתן קודם את חוטי הלבן ולאחריהם את חוטי התכלת, אלא יכול הוא ליתן עתה את חוטי הלבן.

דתניא: מצוה להקדים לבן לתכלת

בתלייתם בבגד. לפי שכך הוא סדר העשיה בתורה, קודם נותנים את חוטי הלבן, ואחר כך את התכלת, דכתיב "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", והיינו, שעל הציצית העשויה ממין כנף הבגד, שהוא צבע לבן, כמבואר לעיל, שרוב בגדיהם היו עשויין מבד פשתן לבן, עליה יש ליתן "פתיל תכלת".

ואם הקדים

את תחיבת חוטי

תכלת ללבן, יצא, אלא שחיסר מצוה.

ומבארינן:

מאי "חיסר מצוה"?