מגילה 5b — תלמוד אויף ייִדיש

ו

כמו כן,

רחץ

רבי

בקרונה של צפורי

דהיינו בפרהסיא, ביום השוק, בשעת הילוך קרונות -

בשבעה עשר בתמוז

.

ו

כן

בקש

רבי

לעקור

צום

תשעה באב

,

ולא הודו לו

חכמים בענין זה של תשעה באב.

אמר לפניו

[לפני רבי אלעזר]

רבי אבא בר זבדא: רבי! לא כך היה מעשה,

שרצה רבי לעקור לגמרי את תשעה באב.

אלא,

באותה שנה,

תשעה באב שחל להיות בשבת הוה,

ודחינוהו לאחר השבת. ואמר רבי: הואיל ונדחה

-

ידחה

לגמרי, ולא יקיימוהו גם אחר השבת.

ולא הודו

לו

חכמים

בהא.

קרי עליה

רבי אלעזר מקרא זה:

"טובים השנים מן האחד".

שאילו לא שמעתי ממך, הייתי טועה. ועתה, על ידי שאנו שנים - טוב לי, שלימדתני היאך באמת היה מעשה .

ותמהינן:

ורבי, היכי נטע נטיעה בפורים?

והתני רב יוסף

: כתיב לגבי ימי הפורים:

"שמחה ומשתה ויום טוב".

ודרשינן להאי קרא הכי:

"שמחה"

-

מלמד שאסורים בהספד

.

"משתה"

-

מלמד שאסור בתענית

.

"ויום טוב"

-

מלמד שאסור בעשיית מלאכה.

אם כן, היאך נטע רבי נטיעה בפורים, והרי מלאכה היא?

ומתרצינן:

אלא, רבי בר ארביסר הוה,

שהיה דר בעיר שאינה מוקפת חומה.

וכי נטע

-

ב

יום

חמיסר

באדר

נטע,

שאינו פורים במקומו.

ותמהינן:

איני? והא רבי בטבריא הוה

,

וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואי,

אם כן, בר חמיסר הוא!?

אלא, רבי בר חמיסר הוה, וכי נטע

-

בארביסר הוה.

ומקשינן:

ומי פשיטא ליה

לרבי,

דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון

היא?

והא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר,

משום ד

מספקא ליה

אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא, אי לא

?!

ומתרצינן:

לחזקיה

-

מספקא ליה,

אבל

לרבי

\-

פשיטא ליה

דמוקפת היא מימות יהושע ! ותמהינן:

וכי

נמי

פשיטא ליה

לרבי, דמוקפת חומה היא,

מי שרי

ליה משום הכי למעבד מלאכה בי"ד?

והכתיב במגילת תענית

: כתיב במגילה:

"את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר",

ודרשינן, דתרוויהו

יומי פוריא אינון, דלא למספד בהון.

ואמר רבא: לא נצרכא

הא דכתיבא האי מלתא במגילת תענית [שהרי כתוב כבר במגילת אסתר שימי הפורים אסורין בהספד ותענית, כדילפינן מ"משתה ושמחה"],

אלא, לאסור את

יום י"ד

של זה,

הפרזים,

בזה

במוקפין,

ו

לאסור

את

יומו

של זה,

מוקפין,

בזה

בפרזים. דאתא לאשמועינן, דשני הימים אסורין בכל דברי הפורים.

אם כן, כי נמי פשיטא ליה לרבי דבן ט"ו הוא, הא אסיר ליה למעבד מלאכה גם בי"ד?!

ומתרצינן:

הני מילי

דאסור של זה בזה -

בהספד ובתענית, אבל מלאכה,

אסיר רק

יום אחד

של מקומו,

ותו לא.

ותמהינן:

איני?

וכי מלאכה נאסרה רק ליום אחד?

והא רב חזייה לההוא גברא, דהוה קא שדי כיתנא

[שהיה זורע פשתן]

בפוריא, ולטייה

[קללו] רב לההוא גברא,

ולא צמח כיתניה?!

ומתרצינן:

התם

ההוא גברא

בר יומא הוה,

שביום חיובו זרע, ולהכי לטייה.

רבה בריה דרבא אמר: אפילו תימא

ד

ביומיה

נטע רבי. ולא קשיא, דאיסור

הספד ותענית

-

קבילו עלייהו

דורות הבאים, אבל איסור

מלאכה

-

לא קבילו עלייהו.

וראיה לדבר,

דמעיקרא,

כשקיימו את ימי הפורים באותו הדור,

כתיב

[פרק ט' פסוק י"ט]:

"שמחה ומשתה ויום טוב". ולבסוף,

כששלח מרדכי לכל היהודים לקיים עליהם את ימי הפורים,

כתיב

[בפסוק כ"ב]:

"לעשות אותם ימי משתה ושמחה", ואילו "יום טוב" לא כתיב

התם .

חזינן דלא קבלו עליהם איסור מלאכה, הנלמד מהמילים "יום טוב" כדאמרינן לעיל.

ומקשינן:

ואלא רב, מאי טעמא לטייה לההוא גברא

דהוה שדי כיתנא, הא לא קבלו עליהם איסור מלאכה?

ומבארינן: מלאכה בפורים -

"דברים המותרין, ואחרים נהגו בהן איסור

אי אתה רשאי להתירם בפניהם" -

הוה.

ובאתריה דההוא גברא - נהגו איסור בדבר, ולהכי לטייה רב.

ובאתריה דרבי לא נהוג

איסור בדבר, ולהכי נטע רבי נטיעה בפורים .

ואיבעית אימא: לעולם נהוג

איסור מלאכה גם באתריה דרבי.

ורבי

-

נטיעה של שמחה נטע,

וכיון שפורים יום שמחה הוא, מותר ליטוע בו נטיעה של שמחה .

ואיזוהי נטיעה של שמחה?

כ

נטיעה ששנינו במסכת תענית.

דתנן

התם:

עברו אלו

י"ג תעניות שבית דין גוזרין על הגשמים,

ולא נענו

ישראל מן השמים,

ממעטין במשא ומתן

,

בבנין, ובנטיעה, באירוסין ובנישואין.

ותנא

בברייתא

עלה

דההיא:

בנין

ששנינו - ב

בנין של שמחה

קאמר.

נטיעה

-

נטיעה של שמחה.

ו

איזהו בנין של שמחה?

זה הבונה בית חתנות לבנו,

שכשהיה אדם משיא את בנו הראשון, היה בונה לו בית, ומעמיד חופתו בתוכו.

איזו היא נטיעה של שמחה?

זה הנוטע אבורנקי של מלכים,

דהיינו, אילן שצילו נאה, כגון אילן שכופפין אותו על גבי כלונסאות ויתדות, והמלכים יושבים תחתיו בימות החמה, ומתעדנין במיני שמחות .

על כל פנים, חזינן מהכא, דאיכא נטיעה של שמחה. ואם כן, איכא למימר, דהך נטיעה שנטע רבי בפורים - נטיעה של שמחה היתה .

גופא, חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר, מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא, אי לא

.

ותמהינן:

ומי מספקא ליה מלתא דטבריא?

והכתיב

בספר יהושע, בנחלת נפתלי:

"וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת", וקיימא לן: רקת זו טבריא.

חזינן דעיר מבצר המוקפת חומה היא!

ומתרצינן:

היינו טעמא דמספקא ליה, משום דחד גיסא

[בצדה האחד]

שורא דימא הות.

שאין לה חומה באותו צד, אלא הים חומתה. ומספקא ליה לחזקיה, אי בכהאי גוונא חשיב היקף.

ומקשינן:

אי הכי, אמאי מספקא ליה,

הא

ודאי לאו חומה היא!?

דתניא

: כתיב בענין בתי ערי חומה:

"אשר לו חומה".

ודרשינן: דווקא חומה,

ולא שור איגר.

דהיינו עיר שאין לה חומה, אלא שבתיה החיצוניים סמוכים זה לזה, וקירותיהם נעשין חומה לעיר [ו"שור איגר" היינו חומה של גגות, דתרגומו של גג - איגר].

ומהאי דכתיב גבי בתי החצרים: "אשר אין להם חומה

סביב",

דמשמע דבתי ערי חומה מסובבין בחומה, דרשינן:

פרט לטבריא, שימה

-

חומתה.

חזינן דלא חשיבא טבריא מוקפת חומה!

ומתרצינן:

לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה

לחזקיה, דודאי לא חשיבא מוקפת חומה.

כי קא מספקא ליה, לענין מקרא מגילה,

דלא כתיב בה לשון "חומה", אלא "פרזים" ו"מוקפין", ומספקא ליה אי "פרזים" לשון גילוי הוא, או לשון עיר הנוחה להכבש. והכי מספקא ליה:

מאי

לישנא ד

"פרזים" ומאי

לישנא ד

"מוקפין"

-

דכתיבי גבי מקרא מגילה?

האם

משום דהני

פרזים -

מיגלו, והני

מוקפין -

לא מיגלו, ו

אם כן,

הא

טבריא

נמי

מיגליא,

שהרי צדה האחד - ים הוא, ולא חשיבא מוקפין.

או דלמא, משום דהני

מוקפין -

מיגנו

[מוגנות],

והני

פרזים -

לא מיגנו

.

והא טבריא

נמי מיגניא,

שהרי הים מגן עליה.

משום הכי,

אף דממעטינן לטבריה מדין בתי ערי חומה, גבי מגילה

מספקא ליה.

רב אסי קרי מגילה ב

מקום ששמו

הוצל, בארביסר ובחמיסר.

משום ד

מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא, אי לא.

איכא דאמר, אמר רב אסי: האי הוצל דבית בנימין, מוקפת חומה מימות יהושע היא

.

אמר רבי יוחנן: כי הוינא טליא

[כשהייתי נער],

אמינא מלתא. דשאילנא לסבייא

[ונשאל אותו דבר לזקנים] -

ואישתכח כוותי.