מגילה 25a — תלמוד אויף ייִדיש

"יברכוך טובים"

,

הרי זו דרך המינות.

מפני שאומר שדווקא טובים יברכו לה', ואינו כולל רשעים בשבחו של מקום . וחכמים למדו מהחלבנה, שמנאה הכתוב בין סממני הקטורת למרות שריחה רע, שצריכין להיות כולם באגודה אחת .

האומר:

על קן צפור יגיעו רחמיך,

דהיינו, שאומר: כשם שרחמיך מגיעין על קן ציפור - כך חוס ורחם עלינו,

ו

כן האומר:

על טוב יזכר שמך,

שנודה לך דווקא על טובותיך,

וכן האומר:

מודים, מודים,

שאומר שתי פעמים "מודים" כשכורע,

בכל הני -

משתקין אותו.

וטעמא מפרש בגמרא.

המכנה בעריות,

שאומר שפרשת עריות דברה בכינוי [וכינוי לשון היפך הוא, שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי], ולא נתכוונה לעריות ממש, אלא, כשאמר הכתוב: "ערות אביך וערות אמך לא תגלה"

\- הכוונה למגלה קלון אביו וקלון אמו, שציוה הכתוב שלא לגלות דבר קלון שבהם -

משתקין אותו.

האומר: "ומזרעך לא תתן להעביר למולך"

-

לא תתן לאעברא בארמיותא,

דהיינו, שאומר שכוונת הכתוב לומר, שלא תבוא על הנכרית, ותוליד בן לעבודה זרה -

משתקין אותו בנזיפה

.

וטעמא, שהרי הוא עוקר הכתוב ממשמעו, שהוא חוק לאמוריים להעביר בניהם לאש. וזה המתרגם: "לא תתן לאעברא בארמיותא", נותן כרת לבא על הנכרית, ומחייב חטאת על השוגג, ומיתת בית דין על המזיד [דהכי כתיב בנותן מזרעו למולך]. ובאמת אינו כן .

גמרא:

והוינן בה:

בשלמא

האומר:

"מודים, מודים"

משתקין אותו - משום

ד

כשאומר כך -

מיחזי כ

מודה ל

שתי רשויות.

ו

האומר:

על טוב יזכר שמך נמי

משתקין אותו, משום

דמשמע על טוב

-

אין,

יזכר שמך.

ועל רע

-

לא. ו

הא לאו הכי הוא, ד

תנן: חייב אדם לברך על הרעה

ברכת ברוך דיין האמת -

כשם שהוא מברך על הטובה

ברכת הטוב והמטיב.

אלא

האומר:

"על קן צפור יגיעו רחמיך", מאי טעמא

משתקין אותו?

פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין, ורבי יוסי בר זבידא.

חד אמר

: היינו טעמא,

מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית.

שאומר שחס הקדוש ברוך הוא על העופות, ועל הבהמות לא חס .

וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים,

שאומר שציוה הקדוש ברוך הוא מצוה זו - מפני שריחם על קן ציפור.

ו

באמת -

אינן אלא גזירות,

כדי להטיל עלינו עולו, ולהודיע שאנו עבדיו ושומרי מצוותיו .

ההוא דנחית

לפני התיבה לתפילה

קמיה דרבה,

ו

אמר

הכי:

אתה חסת על קן צפור, אתה חוס ורחם עלינו.

אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה!

אמר ליה אביי: והא "משתקין אותו" תנן!?

ורבה

דאמר הכי -

לחדודי לאביי הוא דבעא,

שרצה שישיב לו כך. ובאמת לא הוה ניחא ליה.

ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא. אמר: האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ.

אמר ליה

רבי חנינא:

סיימתינהו לשבחיה דמרך?!

השתא הני תלתא

: "הגדול, הגבור, והנורא",

אי לאו דכתבינהו משה באורייתא,

דכתיב: "הקל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים",

ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו

למימר הכי [דהכי כתיב בספר עזרא: "ועתה אלקינו הקל הגדול הגבור והנורא וגו'"] -

אנן לא

הוה

אמרינן להו

מדעתנו.

ואת אמרת

מדעתך

כולי האי?!

משל,

למה הדבר דומה:

לאדם, שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו

שיש לו

דינרי כסף.

וכי

לא גנאי הוא לו?!

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים

-

חוץ מיראת שמים

,

שהיא מסורה לאדם להכין את לבו לכך [אף על פי שהיכולת ביד הקדוש ברוך הוא להכין לבבנו אליו, כדכתיב: "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל". רש"י].

שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה"

.

ותמהינן:

מכלל דיראה מילתא זוטרתי היא!?

ומתרצינן:

אין. לגבי משה רבינו

-

מילתא זוטרתי היא

.

משל,

למה הדבר דומה?

לאדם, שמבקשין הימנו כלי גדול, ויש לו

את אותו כלי, אזי

דומה עליו ככלי קטן.

אבל אדם שמבקשין ממנו כלי, ואפילו

קטן

-

ואין לו, דומה עליו ככלי גדול.

אמר רבי זירא: האומר: "שמע שמע"

-

כאומר: "מודים מודים" דמי

.

מיתיבי: הקורא את שמע וכופלה

-

הרי זה מגונה.

משמע,

מגונה הוא דהוי,

אבל

שתוקי

\-

לא משתקינן ליה!?

ומתרצינן:

לא קשיא. הא

דאמרן דמגונה הוא, כגון

דאמר מילתא מילתא

-

ותני לה,

שאומר תיבה - ושונה אותה, שאין בזה משמעות שתי רשויות, אלא מגונה וסכל הוא.

ואילו

הא

דאמרינן דמשתקין אותו - כגון

דאמר פסוקא פסוקא

-

ותני לה

.

אמר ליה רב פפא לרבא: ודלמא מעיקרא לא כיון דעתיה, והשתא כיון דעתיה,

ולהכי חזר על הפסוק?

אמר ליה

: וכי מנהג

חברותא

[חבירו] הוא נוהג

כלפי שמיא?!

שמדבר בלא כוונה, וחוזר וכופלו, ומראה לו שלא כיון בראשונה!?

אי לא מכוין דעתיה

-

מחינא

[מכים]

ליה בארזפתא דנפחא

[מקבת, פטיש גדול] -

עד דמכוין דעתיה!

שנינו במשנתינו:

המכנה בעריות משתקין אותו.

תנא רב יוסף

: שמתרגם "ערות אביך וערות אמך" -

קלון אביו וקלון אמו,

שלא יגלה דבר קלון שבהם.

שנינו במשנתינו:

האומר ומזרעך לא תתן להעביר וכו'.

תנא דבי רבי ישמעאל

לפרושי למתניתין: דאמר:

בישראל הבא על הכותית, והוליד ממנה בן לעבודה זרה

-

הכתוב מדבר.

מתניתין:

מעשה ראובן,

דהיינו הך דכתיב: "וישכב את בלהה פלגש אביו" -

נקרא

בבית הכנסת,

ולא מתרגם

,

משום דחיישינן לגנותו של ראובן [והר"ן פירש, דחיישינן לגנותו של יעקב ].

מעשה תמר

ויהודה -

נקרא ומתרגם.

מעשה עגל הראשון,

דהיינו, עד "וישרף באש" -

נקרא ומתרגם. ו

אילו מעשה העגל

השני,

דהיינו מה שחזר אהרן וסיפר, דכתיב התם: "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" -

נקרא ולא מתרגם.

משום דחיישינן שמא יטעו עמי הארץ, ויאמרו שהיה בו ממש, שהרי יצא מאליו , ובאמת אינן מבינין המקרא.

ברכת כהנים,

ו

מעשה דוד

ואמנון

-

נקראין ולא מתרגמין

.

אין מפטירין ב

מעשה

מרכבה

.

ורבי יהודה

-

מתיר.

רבי אליעזר אומר: אין מפטירין ב"הודע את ירושלם

את תועבותיה" .

גמרא:

תנו רבנן: יש

מקראות ש

נקרין

-

ומתרגמין. ויש

ש

נקרין

-

ולא מתרגמין. ויש

ש

לא נקרין

-

ולא מתרגמין

.

אלו

המקראות ש

נקרין ומתרגמין

[

בל"ת עק"ן נשפ"ה סימן

]:

מעשה בראשית

-

נקרא ומתרגם.

ותמהינן:

פשיטא!?

ומבארינן:

מהו דתימא,

ניחוש דלמא

אתו

אינשי

לשיולי: מה למעלה

-

מה למטה,