קידושין 55a — תלמוד אויף ייִדיש

תנן התם

במסכת שקלים:

בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר

, בין ירושלים למקום הנקרא "מגדל עדר",

וכמדתה

כמדת המרחק שמירושלים למגדל עדר -

לכל רוח

מרוחות ירושלים:

תולים אנו שבהמה זו קרבן היא, כי רוב הבהמות היוצאות מירושלים קרבנות הן, אלא שאין אנו יודעים לאיזה קרבן הקדשו; ולפיכך: אם מצא

זכרים

שהם ראויים לעולות: יקרבו

עולות

, כי תולים אנו שעולות המה, ומפרש לה ואזיל.

ואם מצא

נקבות

: יקרבו ל

זבחי שלמים

הבאים מן הנקבות, ומפרש לה לקמן.

ומקשינן על מה ששנינו: "זכרים, עולות":

אלא זכרים עולות הוא דהוו

, [וכי אטו זכרים בהכרח שעולות הן], ואילו

זבחי שלמים לא הוו!?

והרי שלמים באים אף מן הזכרים.

אמר

תירץ

רבי אושעיא

: אין כוונת המשנה שזכרים יקרבו עולות, ונקבות יקרבו לשלמים ; אלא

הכא בבא לחוב בדמיהן, עסקינן

, כלומר: משנתנו עוסקת במי שבא לעשות תקנה לבהמה הנמצאת, לחללה ולהביא את דמיה לאותו קרבן שהיתה, ובבהמה מסופקת אם עולה היא או שלמים, מקבל הוא לעשות להן תקנה לצאת מידי ספק.

והכי קאמר

: אם מצא זכרים

חיישינן שמא עולות

הן, וצריך להביא בערך הבהמה אף עולה מלבד שלמים, [ואילו אם מצא נקבות שאין לחוש בהן לעולות, יביא בדמיהם שלמים בלבד] ; ומביא שתי צרורות דמים בערך הקרבן, ואומר: אם עולה היא בהמה זו, תהא מחוללת על צרור מעות זה, והמעות שבצרור השני יהיו לשלמי נדבה ; ואם שלמים היא, יהיו המעות מחוללים על צרור הדמים השני, והמעות שבצרור הדמים הראשון יהיו לעולת נדבה ; ומביא באלו עולה ובאלו שלמים.

ו

מה שמבואר במשנה זו שיכול לחלל במעות את הקרבנות ואף שאין בהם מום,

רבי מאיר היא, דאמר: הקדש ב

מעילת

מזיד מתחלל

, וכן מתחלל הוא על ידי חילול במעות במזיד. ותמהינן עלה:

ו

הרי אפילו אם יש מעילה וחילול במזיד, הרי אין זה אלא בדבר שקדוש בקדושת בדק הבית, אבל בהמה הקדושה ב

קדושת הגוף

כקדושת הקרבנות [וקדושת כלי שרת],

מי מתחלל

בלי מום!?

והתנן

במסכת מעילה [יט ב]:

אין מועל אחר מועל במוקדשין

, אין שתי מעילות בחפץ אחד של הקדש, ומשום שבמעילה ראשונה כבר יצא החפץ לחולין, ושוב אין השני חייב מעילה אם נהנה ממנה בשוגג -

אלא בבהמה

של קדשי מזבח הראויה לקרבן,

ובכלי שרת בלבד

, שאלו אין יוצאין לחולין על ידי מעילה

; כיצד

:

היה

האחד

רוכב על גבי בהמה

של קרבן, ו

בא חבירו

אחריו

ורכב

אף הוא, ו

בא חבירו

ורכב

אף הוא:

כולם מעלו

, ומביאים קרבן מעילה ; וכן אם

היה

האחד

שותה בכוס של זהב

שהיא כלי שרת, ו

בא חבירו

אחריו

ושתה

אף הוא באותו כלי שרת, ו

בא חבירו

אחריו

ושתה

אף הוא,

כולם מעלו

. הרי שאין בהמת קרבן יוצאת לחולין על ידי מעילה, וכן לא על ידי חילול במעות!?

ומשנינן:

ההיא

משנה ד"מועל אחר מועל"

\-

רבי יהודה היא

, ולשיטתו אכן אין בהמת קרבן יוצאת לחולין -

אבל

הא

המשנה ד"בהמה הנמצאת" - הרי

רבי מאיר

היא הסובר שאף במזיד הוא מתחלל, ויש לומר שבמעילת מזיד מתחלל אף קרבן, וכדמפרש ואזיל.

ואכתי מקשינן: והרי

מדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר!?

וכי

לאו אמר רבי יהודה: הקדש בשוגג מתחלל, ו

מכל מקום

קדושת הגוף לא מתחלא

[אינה מתחללת] אפילו בשוגג,

לרבי מאיר נמי, א

ף על גב

דהקדש במזיד מתחלל

, מיהו

קדושת הגוף לא מתחלא!?

ומשנינן: אי אתה יכול ללמוד ממעילת שוגג שאמר בה רבי יהודה שקדושת הגוף לא מתחללת, למעילת מזיד בקדושת הגוף אליבא דרבי מאיר, ומשום:

ד

התם

במעילת שוגג שעוסק בה רבי יהודה - הא

לא קא מכוין לאפוקינהו

לחולין

[אינו מתכוין להוציאו לחולין] שהרי במעילת שוגג הוא עוסק, ומה שיוצא ההקדש לחולין הוא גזירת הכתוב ממה שחייבתו התורה בקרבן מעילה.

אבל

הכא

במעילת מזיד לרבי מאיר, או בחילול במעות במזיד - הרי

קא מכוין לאפוקינהו לחולין

, [מתכוין הוא להוציא את ההקדש לחולין], שהרי יודע הוא שהקדש הוא, ולפיכך יוצא ההקדש לחולין על ידי המעילה או החילול במעות.

כאן שבה הגמרא לדברי רבי אושעיא, שביאר את המשנה בשקלים גבי בהמה הנמצאת, שהיא כדברי רבי מאיר הסובר שהקדש במזיד מתחלל ; ותמהה הגמרא על כך:

אימר דשמעת ליה

[עד כאן לא שמענו]

לרבי מאיר

שהקדש במזיד מתחלל,

ב

הקדש של משנתנו הקדוש לבדק הבית שהוא

קדשי קדשים

, וכולו לגבוה, והוא הדין שאר קדשי קדשים שכולו לגבוה ; אבל

בקדשים קלים

שאין כולו לגבוה אלא אף לבעלים יש בו חלק

מי שמעת ליה

דהקדש במזיד מתחלל, עד שאתה מפרש את המשנה בשקלים - העוסקת אף בשלמים שהם קדשים קלים - כרבי מאיר!?

אמר ליה ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה

: והרי הדברים

קל וחומר

: אם

קדשי קדשים מתחללים

במזיד אליבא דרבי מאיר,

קדשים קלים לא כל שכן

שיתחללו במזיד לשיטתו.

איתמר נמי: אמר רבי חמא ברבי עקיבא

,

אמר רבי יוסי ברבי חנינא

:

אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד מתחלל, בשוגג אין מתחלל, אחד קדשי קדשים, ואחד קדשים קלים

, ואף שלא שמענו לו שיאמר כן אלא בקדשי קדשים, מכל מקום הרי הדברים

קל וחומר

: אם

קדשי קדשים מתחללים

במזיד,

קדשים קלים לא כל שכן

שיתחללו במזיד.