טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
קידושין 45a — תלמוד אויף ייִדיש
קידושין 45a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — קידושין 45a
ושוין
תנא קמא ורבי אליעזר -
שמוכרה
האב לבתו הקטנה כשהיא
אלמנה, לכהן גדול
שתהיה לו לאמה, או כשהיא
גרושה וחלוצה, לכהן הדיוט
שתהיה לו לאמה ואף שאסורים הם בלאו לייעדם -
ומשום שאף על גב שהן אסורות להם, הרי בדיעבד קידושין תופסים להם באלו; דקיימא לן כחכמים, שקידושין תופסין בחייבי לאוין.
והשתא תיקשי לעולא: והרי
האי אלמנה
שאביה בא למוכרה -
היכי דמי
[אלמנות זו מקידושין שנעשו על ידי מי הם]?
אילימא דקדשה אביה
, ומקדושין אלו נתאלמנה, והרי
מי מצי
האב
מזבין לה
[וכי יכול האב למוכרה],
הא אין אדם מוכר את
בתו לשפחות אחר אישות
, ואיך שנינו: ושוין שמוכרה!?
אלא לאו
בהכרח
ד
בנישואין ראשונים
קדיש איהי נפשה
[קידשה היא את עצמה] בחיי אביה שלא מדעתו, ולכן יכול הוא למוכרה כי הוא לא קידשה
; ו
מכל מקום
קא קרי לה
המשנה "
אלמנה
" [קוראת לה המשנה בשם "אלמנה"], כלומר: דין אלמנה עליה שהיא אסורה לכהן גדול -
ותיקשי לעולא הסובר אפילו מיאון אינה צריכה!?
אמר
תירץ
רב עמרם, אמר רבי יצחק: הכא
בברייתא זו
ב
אלמנה שנתאלמנה מ
קידושי יעוד
עסקינן -
ושוב אין להקשות: הרי אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות,
ו
משום דברייתא זו
אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה
היא,
דאמר: מעות הראשונות
שקיבל האב כשמכרה -
לאו לקידושין ניתנו
, ולא על ידי קבלת האב את מעות הקנין חלים הקידושין, אלא על ידי שפוחת האדון פרוטת פעולה שיש לו עליה ; ונמצא שקדושי עצמה הן, ואין זה מעכב את האב למוכרה כשנתאלמנה מיעוד זה מלמוכרה שוב לשפחות.
אשה שמת בעלה ואין לו בנים, הרי היא זקוקה ליבום, ואינה ניתרת אלא על ידי חליצה.
ייבמה האח בביאה, הרי היא אשתו גמורה ויוצאת ממנו בגט בלבד; אבל אם עשה בה מאמר [קדושי כסף או שטר], צריכה היא כדי להיות ניתרת, גט מדרבנן למאמרו, וחליצה כדי לפוטרה מזיקתו.
איתמר
:
קידש אדם אשה קטנה שלא לדעת אביה, שהיא צריכה גט וצריכה מיאון, ו
מת
בעלה קודם הגט והמיאון,
ונפלה לפני אחיו ליבום
, נחלקו אמוראים, כיצד ניתרת היא אם עשה בה האח מאמר, וכיצד ניתרת היא מזיקתה לאח:
אמר רב הונא אמר רב: ממאנת למאמרו
, כלומר: אם עשה בה מאמר, הרי היא טעונה גם מיאון להיות ניתרת, ומפרש לה ואזיל.
ואינה ממאנת לזיקתו
, ואם עדיין לא עשה בה מאמר, אינה טעונה מיאון כדי להיות ניתרת, כדמפרש ואזיל.
כיצד
:
אם
עשה בה
האח
מאמר
, הרי היא
צריכה גט, וצריכה
גם
חליצה, וצריכה
גם
מיאון
-
והטעם:
צריכה
היא
גט, שמא נתרצה האב בקידושי שני
, ואז ממה נפשך צריכה היא גט, שאם לא נתרצה בקידושי ראשון ואם כן אין היא זקוקה ליבום, הרי היא מקודשת לשני מן התורה, וצריכה מן התורה גט כדי להתירה ; ואם נתרצה בקידושי ראשון, ונמצא שאין זה אלא מאמר ביבמה, כי אז צריכה היא על כל פנים גט מדרבנן, כשאר מאמר שעושה היבם ביבמתו.
ו
צריכה
גם
חליצה, שמא נתרצה האב בקידושי ראשון
, ואינה ניתרת לשוק בלי חליצה, כשאר אשה שעשו בה מאמר שטעונה עדיין חליצה.
ו
צריכה
גם
מיאון, שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני
, ואינה גרושה גמורה מן התורה,
ו
אילו האנשים
יאמרו
מאחר שהצרכנוה גט מן השני:
אין קידושין תופסין
לשני
באחותה
, שאחות גרושתו היא. וזה הוא שאמר רב: "ממאנת למאמרו" ; ומה שאמר: "ואינה ממאנת לזיקתו", כיצד:
אם
לא עשה בה
האח
מאמר, אינה צריכה אלא חליצה בלבד
.
והטעם: כי
מאי אמרת
[מה יש לך לחוש ולומר]:
תיבעי נמי מיאון, שמא יאמרו
: מאחר שהצרכנוה חליצה
אין קידושין תופסין
לו
באחותה
שאחות חלוצתו היא, לזה אין לחוש, כי
הכל יודעים: אחות חלוצה דרבנן
, וקידושין תופסין לו בה -
ד
הרי
אמר ריש לקיש: כאן
במשנה ביבמות מא א -
שנה
לנו
רבי
[במשנה זו לימדנו רבי מסדר המשנה]:
אחות גרושה
אסורה לו
מדאורייתא
, ואילו
אחות חלוצה
אינה אסורה אלא
מדברי סופרים
, [וכפי שמתבאר בגמרא שם ההוכחה לזה מהמשנה דשם].
מעשה ב
הנהו בי תרי, דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל, שקל חד מינייהו כסא דחמרא
ו
יהב ליה לחבריה
, ו
אמר
ליה: "
מיקדשא לי ברתיך לברי
"! [מעשה בשנים שהיו יושבים ושותים יין בבבל תחת אילני צפצפה שהוא מין של ערבה, ונטל האחד מהם שהיה לו בן גדול, כוס של יין, ונתן לחבירו שהיתה לו בת קטנה או נערה, ואמר לו: "מקודשת תהא בתך לבני"]!
אמר רבינא
:
אין קידושין אלו כלום, שהרי אין האב זכאי לקדש את בנו! ואם משום "שמא נתרצה הבן", הרי ש
אפילו למאן דאמר
[שמואל בסוגיא לעיל]:
חיישינן
"
שמא נתרצה האב
",