גיטין 23b — תלמוד אויף ייִדיש

מכלל

זה אתה שומע,

דעבד כשר

להיות שליח להולכה. שהרי עבד כנעני עדיף מעובד כוכבים, כי הוא שייך במצוות. וכשם שהוא כשר לשליחות הולכה, כך הוא כשר לשליחות קבלה, שהרי אין הבדל ביניהם.

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין,

שאינו יכול לקדש ולגרש אשה ישראלית, ולכן אינו יכול להיעשות שליח בדבר.

מתקיף לה רבי אלעזר: טעמא,

כל הטעם לדברי רבי יוחנן שעבד פסול להיות שליח בגט,

במילתא דליתיה,

משום שהוא דבר שהוא אינו שייך בו. ומשמע מזה,

הא במילתא דאיתיה,

בדבר שהוא שייך בו, כגון תרומה, שאסור לעבד לאכול טבל, ואם יש לו טבל משל עצמו, כגון שנתנו לו פירות טבל על מנת שלא יהא לרבו רשות בהם, הוא חייב להפריש מהם תרומה, והתרומה תחול כדין, שהרי עבד חייב בכל המצוות שאשה חייבת בהם. והאם נאמר שבגלל שהוא שייך בתרומה, הוא

כשר

להיעשות שליח להפרשת תרומה?

והא עובד כוכבים, והא כותי, דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייה,

שהם יכולים להפריש תרומה מפירות של עצמם,

דתנן

במסכת תרומות:

העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם, תרומתם תרומה,

והיא אסורה באכילה למי שאינו כהן, שהרי הגוי יכול לעשות הקדש, ולכן הוא גם יכול להפריש תרומה.

ובכל זאת,

ותנן

במסכת תרומות:

עובד כוכבים שתרם

פירות

של ישראל, אפילו ברשות,

שהישראל עשה אותו שליח לכך,

אין תרומתו תרומה

.

מאי טעמא?

לאו, משום דכתיב

בתרומה "כן תרימו

גם אתם

", ודרשינן מייתור "גם", שהוא בא לרבות שגם שליח יכול לתרום.

ומעתה, אנו דורשים היקש מ"אתם" ל"גם":

מה

"

אתם

" -

ישראל, אף שלוחכם

-

ישראל,

מלמד הכתוב שהגוי אינו כשר לשליחות. והרי עבד כנעני גם כן אינו בכלל ישראל וממילא נתמעט לגמרי מדין שליחות. ומדוע היה צריך רב אסי אמר רבי יוחנן לומר שעבד פסול לשליחות בגט משום שאינו בתורת גיטין וקידושין?

ומתרצינן:

אמרי דבי רבי ינאי: לא.

אלא כך נדרוש את ההיקש:

מה

"

אתם

" -

בני ברית,

מהולים, ובאתם בברית המצוות,

אף שלוחכם

-

בני ברית.

ורק עובד כוכבים נתמעט מכך, אבל עבד כנעני, הוא גם מהול וגם בן ברית, כמו שנאמר "מחוטב עציך עד שואב מימך, לעברך בברית". והוא כשר אמנם לשליחות בכל דבר שהוא שייך בו, כגון בתרומה, ורק בגט הוא פסול, משום שאינו בתורת גיטין וקידושין.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין

.

ואף על פי ששנינו

בברייתא במסכת תרומה: הנותן גט שחרור לשפחתו הכנענית ואומר לה "

הרי את שפחה",

כלומר שאת עצמך תשארי שפחה, "

וולדך

יהיה

בן חורין"

-

אם היתה

שפחתו

עוברה,

מעוברת,

זכתה לו

השפחה לוולדה בשחרור, ויצא הולד לחירות.

הרי ששפחה יכולה לקבל גט שחרור עבור וולדה, בכל זאת, הדין של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הוא אמת, כדמפרש ואזיל.

ותמהינן:

מאי

"

אם היתה עוברה זכתה לו

"?

כלומר, מה קשה מדין השפחה ועוברה על דינו של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן? והרי הוא מדבר לגבי גט אשה, ומה ענין גט שחרור לגט אשה, שגט שחרור ודאי יכול העבד לקבל עבור אחר, כי הוא שייך בזה לגבי עצמו, והוא "בתורת שחרור", מה שאין כן בגט אשה, שהעבד אינו "בתורת גיטין וקידושין"!?

ומתרצינן:

כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר: רבי יוחנן, תרתי אמר!

מלבד הדין האמור לעיל לגבי גט אשה, אמר רבי יוחנן דין נוסף, ועליו הוא הקשה "ואף על פי ששנינו" מגט שחרור.

וכך אמר רבי יוחנן:

נראין הדברים שהעבד מקבל גט

שחרור

לחבירו

העבד, ובשליחותו,

מיד רבו של חבירו,

לפי שכאמור, הוא יכול להיעשות שליח בגט שחרור, שהרי הוא שייך "בתורת שחרור".

אבל לא מיד רבו שלו.

אם שניהם היו שייכים לאותו אדון, הוא אינו יכול לקבל גט שחרור עבור חברו מידי רבו, משום ש"יד עבד כיד רבו", ונמצא שהגט לא יצא עדיין מרשות האדון. מה שאין כן מיד רבו של חבירו, שלגבי אותו אדון יש לו לעבד יד לקבל את הגט עבור חברו, שהרי הוא אינו רבו.

ומה שהעבד יכול לקבל גט עבור עצמו, אף על פי שידו כיד רבו, זה מדין "גיטו וידו באין כאחד" שהרי באותו גט הוא משתחרר מרבו. רש"י.

וזה ביאורו של "ואף על פי ששנינו":

ואם לחשך אדם

באזניך להקשות, ו

לומר

: הרי

זו הלכה שנויה,

שגם מיד רבו שלו הוא יכול לקבל גט עבור חבירו, שכך שנינו "

אם היתה עוברה, זכתה לו".

והרי השפחה זוכה מיד אדונה גט לוולדה -

אמור לו: שני גדולי הדור פירשו את הדבר!

ואלו הם:

רבי זירא, ורבי שמואל בר בר יצחק

.

חד אמר

: טעם הדבר,

הא מני,

ברייתא זו של שפחה? -

רבי היא, דאמר: המשחרר חצי עבדו קנה

העבד אותו חצי ויצא לחירות, והרי הוא חצי עבד וחצי בן חורין, משום שגם לגבי החצי בלבד אנו אומרים "גיטו וידו באין כאחד", ויש לו יד לקבלת הגט. ולכן יכולה השפחה לקבל גט מיד אדונה עבור וולדה.

וחד אמר,

הוא מוסיף ומסיים פירוש הדבר:

מאי טעמא דרבי בהא?

שהרי השפחה וולדה הם שני גופים ואינו דומה למשחרר חצי עבדו!

קסבר

רבי:

עובר

-

ירך אמו הוא! ו

כאשר הוא משחרר את הולד,

נעשה כמו שהקנה לה

לשפחה

אחד מאבריה,

והרי הוא כמשחרר חצי עבדו.

מתניתין:

שנינו במסכת יבמות, שתיקנו חכמים משום עיגונא, להתיר לאשה להינשא על פי עד אחד המעיד שמת בעלה.

ונאמנים לעדות הזאת גם עדים הפסולים להעיד, ולכן, גם אשה, או קרוב משפחה, ואפילו האשה עצמה יכולה להעיד על מיתת בעלה. מלבד חמש נשים, המנויות להלן, שהן אינן נאמנות להעיד שמת בעלה, כי הן שונאות אותה, ויש חשש שמא יעידו בשקר כדי לקלקל אותה, שתינשא לאדם אחר, ותיאסר עליו ועל בעלה.

משנתנו באה ללמד, ש

אף

אותן

הנשים שאינן נאמנות

להעיד ו

לומר

ש

מת בעלה,

בכל זאת הן

נאמנות להביא

לאשה

את גיטה

מיד בעלה, ואיננו חוששים שמא מחמת שנאה הם יקלקלו אותה, כדמפרש הטעם להלן.

ואלו הן הנשים שאינן נאמנות להעיד על מיתת בעלה של אשה:

חמותה,

אם בעלה,

ובת חמותה,

אחות בעלה,

וצרתה,

אשה אחרת הנשואה לבעלה,

ויבמתה,

אשת אחי בעלה,

ובת בעלה

שנולדה מאשה אחרת.

מה בין גט למיתה?

מדוע הן נאמנות על הגט יותר מאשר להעיד על המיתה? מפני

ש

בגט

הכתב מוכיח,

ואנו סומכים בעיקר על הגט עצמו שהיא מביאה עמה, ולא על עדותה בלבד.

האשה עצמה מביאה את גיטה

ממדינת הים,

ובלבד שהיא צריכה לומר

"

בפני נכתב ובפני נחתם

", כדין כל שליח המביא את הגט ממדינת הים.

גמרא:

ומקשה הגמרא סתירה בין הברייתא למשנה:

והא תניא: כשם שאין נאמנות

חמשת הנשים הללו

לומר "מת בעלה", כך אין נאמנות להביא

את

גיטה!

ומתרצינן:

אמר רב יוסף, לא קשיא

:

כאן בארץ, כאן בחוצה לארץ

.

בארץ, דלאו אדיבורה דידה סמכינן,

איננו צריכים להסתמך כלל על נאמנותה, שהרי שליח המביא גט בארץ ישראל אינו צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", ויש כאן רק שליחות בלבד,

מהימנא

להביא את הגט.

אבל

בחוצה לארץ, דאדיבורה דידה קא

סמכינן,

שהיא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" בשעה שהיא מביאה את הגט,

לא מהימנא

לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", כי שמא היא משקרת כדי לקלקל אותה, שתינשא בגט פסול.

אמר ליה אביי

לרב יוסף:

אדרבה! איפכא מסתברא

.

בארץ, דאי אתי בעל

ו

מערער,

ואומר שהוא לא כתב את הגט,

משגחינן ביה,

אנו מקבלים את ערעורו, שהרי השליח לא אמר על הגט "בפני נכתב ובפני נחתם", והוא לא נתקיים בבית דין, וכיון

דאיכא למימר לקלקולא קא מיכוונה,

יש לחשוש שמא הגט הוא אכן מזוייף, והיא מתכוונת לקלקל אותה, שלאחר שתינשא לאדם אחר יבא בעלה ויערער על הגט, והערעור יתקבל, והיא תיאסר על שניהם. הלכך

לא מהימנא

להביא את הגט.

אבל

בחוצה לארץ,

שהיא אינה יכולה לקלקל לה, שהרי אף

אי אתי בעל מערער, לא משגחינן ביה,

והגט נשאר כשר, כי הוא כבר נתקיים בבית דין על ידי אמירת השליח "בפני נכתב ובפני נחתם". הלכך

מהימנא

להביא את הגט ולומר "בפני נכתב ובפני נחתם".

תניא כוותיה דאביי: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא: אשה נאמנת להביא

את

גיטה

ממדינת הים.

ולמדנו זאת

מקל וחומר: ומה נשים שאמרו חכמים

ש

אין נאמנות לומר מת בעלה,

בכל זאת הן

נאמנות להביא

את

גיטה

.

היא

עצמה,

שנאמנת לומר מת בעלה, אינו דין שנאמנת להביא

את

גיטה

.