רש״י אויף מנחות כא. (21a) — דער פירוש אָנלײַן

נסכים - אין אחרים באין לו חובה:

דתניא - דיין אין טעון מלח:

וקפריך הש"ס מני - הך ברייתא:

קשיא קטרת - דהא רבינן לעיל (מנחות דף כ.) כל שאחרים באין לו חובה וקטרת נמי דבעי עצים בעי מלח ולקמן נמי אמרינן בראשו של מזבח ששם מולחין הקטרת והקומץ:

הפרט - מנחתך:

עצים אין מקבלין טומאה - ואע"ג דעצי מערכה מקבלין טומאה כדאמרינן בפרק שני דפסחים (דף לה.) והבשר לרבות עצים ולבונה ההיא מדרבנן הוא משום חיבת הקדש וקרא אסמכתא בעלמא דהא עצים בעלמא לא מקבלי טומאה:

דם שבשלו - בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת דם ומליח הרי הוא כרותח:

מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא - ומשום ההוא משהו לא נפיק מתורת דם:

הקפה - כמו (שמות טו) קפאו תהומות:

(קפה באור) - ואכלו חייב משום דם או חלב:

בחמה - הדרא לכמות שהיה צלולה לכך חייב:

דם שקרש - קא סלקא דעתך ואפילו דחולין:

כאן בחטאות החיצונות - הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב והוא הדין לשל חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים:

והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאות הפנימיות - כגון פרים ושעירים הנשרפים וטעמא מפרש לקמן:

הלכך - דאמרת אמרינן הואיל וכנגדו ראוי:

דם חמור - אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפילו חמור דאין קרבן בטמאין אפילו הכי חייב:

חוצץ - לענין טבילה:

סריך - שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת חוצץ:

לא סריך - שכשתולין בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו (ופוסק הדם):

תבונהו - מפרש לקמן:

מי מלח - מוריס:

שאינה שובתת - שמצויה בקיץ ובחורף ומלח סדומית והים משליכה לאגפה:

איסתרוקנית - מן הקרקע נעשית ובידי אדם:

סדומית דקה אסתרוקנית גסה:

מכל שהוא - בין סדומית בין אסתרוקנית:

מכל מקום - ואפילו מחוץ לארץ:

תקריב בשבת ובטומאה - אם קרבן ציבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות:

יכול יתבוננו - יתן מלח הרבה כתבן בטיט:

כבנין - מלח הרבה שורה על שורה:

נותנת טעם [כבינה] - באדם:

וכן לקדרה - אין צריך למולחה יותר: