בכורות 54a — תלמוד אויף ייִדיש

שואלת הגמרא:

אשכחן

[הרי למדנו]

תירוש ויצהר

שאין תורמים מזה על זה שהרי חילקה תורה חלב לזה וחלב לזה, ואשכחן נמי יצהר ודגן שנתנה תורה חלב לזה וחלב לזה, אבל

תירוש ודגן

, או

דגן ודגן

[כגון חטים ושעורים] שלא חילקתם התורה, וכללה את כולם ב"חלב" אחד,

מנין

שאין תורמים מזה על זה?

ומבארת הגמרא שהוא נלמד מ

קל וחומר

:

ומה תירוש ויצהר

[זרעי גפנים וזרעי זיתים]

שאינן כלאים זה בזה

, מכל מקום

אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן

או

דגן

ודגן שהם כלאים זה בזה

,

אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה

.

ואכתי מקשינן:

ולרבי יאשיה, דאמר

: אין אסור משום כלאים

עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד

, אבל תירוש ודגן לבד או דגן ודגן לבד אינם כלאים מן התורה,

היכי מייתי לה

[כיצד לומד הוא שאין תורמין אפילו מתירוש על דגן ומדגן על דגן]!?

ומשנינן: רבי יאשיה

מייתי לה הכי

[כך הוא הלימוד לפי שיטתו]:

ומה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה אפילו על ידי דבר אחר, אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן

או

דגן ודגן שהן כלאים

זה בזה על ידי דבר אחר

, שהרי התירוש עם שני מיני דגן כלאים הם,

אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה

.

מוסיפה הגמרא לשאול: אכן למדנו לתירוש ויצהר, תירוש ודגן, יצהר ודגן, דגן ודגן שאינם מתעשרים מזה על זה,

ו

מיהו שאר

שני מינין בעלמא

שאינם ממינים אלו -

מנלן

שאינם מתעשרין מזה על זה?

ומשנינן:

הני

שאר מינים - תרומתם ומעשרותיהם

דרבנן

בעלמא

נינהו

, שלא חייבה תורה אלא דגן תירוש ויצהר בלבד,

וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקינו, מה דאורייתא שני מינין אינן מתעשרין מזה על זה, דרבנן נמי

אין מתעשרין מזה על זה.

אמר

תמה

ליה רב אבא בר ממל לרב אמי

:

אלא מעתה

ששני מינים אין מתעשרים מזה על זה, משום שחילקה תורה חלב לזה וחלב לזה -

גבי מעשר בהמה דלא כתיב

"

וכל מעשר בקר ומעשר צאן

" אלא "וכל מעשר בקר וצאן" כאחד,