טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בבא מציעא 53a — תלמוד אויף ייִדיש
בבא מציעא 53a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בבא מציעא 53a
ואסורים
באכילה
לזרים
בלאו ד"לא יאכל". מה שאין כן במעשר, שהותר באכילה לזרים.
והן נכסי כהן,
ויכול לקדש בהן אשה. מה שאין כן מעשר, סתמא דמתניתין כרבי מאיר, דאמר - מעשר ממון גבוה הוא, והמקדש בו לא קידש .
ו
אם נתערבו בחולין,
עולים
להיתר
באחד ומאה.
כלומר - אינם בטלים ברוב כמעשר, ורק אם יש מאה חלקים חולין וחלק אחד מעשר מעורבים, נותן חלק אחד לכהן , והשאר מותר .
וטעונין רחיצת ידים והערב שמש
קודם אכילתן .
הרי
כל החומרות ה
אלו בתרומה ובכורים, מה שאין כן במעשר".
עד כאן המשנה.
ומקשינן:
מאי "
ועולין באחד ומאה
מה שאין כן במעשר", לאו מכלל דמעשר בטיל ברובא?!
ואם איתא
ל
ד
ברי
חזקיה,
דאף מעשר השוה פחות מפרוטה יכול לפדותו על מעות הראשונות, מדוע בטל ברוב, הא
הוה ליה דבר שיש לו מתירין,
[על ידי פדיון ] ,
וכל דבר שיש לו מתירין, אפילו באלף לא בטיל
?
ו
הוינן בה:
ממאי ד"מה שאין כן במעשר"
כונתינו לומר
דבטיל ברובא, דלמא
במעשר
לא בטיל כלל
אפילו באחד ומאה?
ודחינן:
לא מצית אמרת הכי! דלגבי תרומה, חומרי דתרומה קתני, קולי דתרומה לא קתני!
ובודאי כונת המשנה לומר שמעשר קל מתרומה, ואין צריך בו "אחד ומאה", אלא סגי ברוב.
ומקשינן:
והא קא תני
-
"והן נכסי כהן",
והיינו קולי דתרומה, שממון כהן היא ולא ממון גבוה כמעשר?
ודחינן: אכתי
לא סלקא דעתך
לומר שמעשר אינו בטל ברוב כלל,
דתניא בהדיא
-
"מעשר שני בטיל ברובא!
ובאיזה מעשר שני אמרו?
במעשר שאין בו שוה פרוטה, ושנכנס לירושלים ויצא,
ולקמן יבואר, דבכהאי גונא אין לו תקנה, לא באכילה ולא בחילול
".
אך אם יש בו שוה פרוטה, יכול לחללו, ואינו בטל ברוב. ד"כל דבר שיש מתירין אפילו באלף לא בטיל".
ו
קשה,
אם איתא לד
ברי
חזקיה, ליעבד ליה לדחזקיה, וניחל ליה על מעות הראשונות?
ומדוע בטל ברוב, ולא הוי כ"דבר שיש לו מתירין"?
ומשנינן: מדובר במקרה
דלא פריק.
[לא פדה מעשרות נוספים, ואינו יכול לחללו על מעות הראשונות], ולכן בטל ברוב .
ו
מקשינן: אכתי
ניתי מעשר
בשוי חצי פרוטה
דאית ליה
, ונצטרפינהו
אל המעשר המעורב, ויפדה את שניהם על פרוטה?
ומשנינן:
דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי.
דהיינו - המעשר המעורב אינו מחוייב אלא מדרבנן, דמדאורייתא - בטל ברוב, אפילו שיש לו מתירין. ואילו המעשר הנוסף שהביא, מחויב בפדיון מדאורייתא, ולכן אינם מצטרפים להחיל קדושת מעשר על פרוטה אחת.
ו
מקשינן:
ניתי דמאי
[תבואה הלקוחה מעם הארץ, שחייבת במעשר מדרבנן ], ויצרפו למעשר המעורב, ובכהאי גוונא, הרי חיוב שניהם שוה?
ומשנינן: אסור לעשות כן מדרבנן,
דלמא אתי לאתויי
מעשר
ודאי,
שחיובו מדאורייתא, ויצרפוהו למחצית המעורבת, ויחללו את שניהם על פרוטה אחת, ונמצא שאותה מחצית שאינה מעורבת נאכלת בלא פדיון.
ו
מקשינן:
ניתי שתי פרוטות, ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה, ונחלל האי
[את מחצית הפרוטה המעורבת]
על היאך יתירא?
ומשנינן:
מי סברת
מעשר שוה
פרוטה ומחצה, תפס
בקדוש
ה שתי פרוטות?!
לא! פרוטה תפסה
שוה
פרוטה
מהמעשר
, וחצי פרוטה לא תפסה,
מחצית הפרוטה מעשר כנגדה.
ואם תאמר - המעורב יצטרף להשלים לפרוטה נוספת?
אין לומר כן. ד
הדר הויא ליה דאורייתא ודרבנן. ודאורייתא ודרבנן לא מצטרפי.
כדלעיל.
ואם תאמר, אם כן מדוע לדברי חזקיה יכול לחלל מחצית הפרוטה מעשר על מעות הראשונות, הרי העודף במעות הראשונות לא נתפס בקדושה, ושוב הוי מחצית הפרוטה חולין, ואין בה כח לתפוס פדיון?
יש לומר, משכחת לה, כשחילל את המעות הראשונות על איסר שלם, ולא על פרוטות, ובכהאי גוונא, אפילו אם המעשר שווה שלש פרוטות בלבד נתפס כל האיסר בקדושה, ואפשר לחלל עליו מעשר נוסף, אפילו בפחות משוה פרוטה.
ו
אם כן קשה, אף כאן
נייתי איסר
שלם, ויחלל עליו מעשר בפחות מדמיו, ויחלל את המעשר המעורב על הנשאר?
ומשנינן: גזרינן
דלמא אתי לאתויי פרוטות,
ויעשר בפרוטה ומחצה, ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא חילול. הלכך - טוב יותר לומר שיתבטל ברוב.
הגמרא חוזרת לבאר דברי הברייתא שהובאה לעיל:
שנינו בברייתא, מעשר שני שנתערב בחולין בטל ברוב, ומדובר במעשר שני פחות משוה,
"ושנכנס לירושלים ויצא".
הגמרא סברה כעת, שהברייתא מדברת בשני מקרים שונים, האחד - מעשר שאין בו שוה פרוטה. והשני - מעשר השוה פרוטה, שנכנס לירושלים ויצא.
ו
מקשינן,
אמאי
בטל ברוב
? וליהדר ונעייליה?
כלומר, הרי יש לו מתירים, אם יחזירנו לירושלים ויאכלנו שם ?
ומשנינן: מדובר
ב
מעשר
שנטמא.
ואינו יכול לחזור ולאוכלו בירושלים.
ומקשינן:
נפרקיה
[יפדהו]?