טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בבא בתרא 99a — תלמוד אויף ייִדיש
בבא בתרא 99a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בבא בתרא 99a
ומשנינן:
הא קא משמע לן: למטה
מהכרובים
כלמעלה
מהם.
מה למעלה,
כשם שמקום העשרים אמות שלמעלה מהכרובים,
אין משמש כלום,
אין בהם דבר והם חלל בלבד.
אף למטה, אין משמש כלום.
כך העשר אמות שלמטה מהכרובים כולם חלל. והארון והכרובים [של שלמה] אינם תופסים מקום כלל בדרך נס.
וזו כוונת הכתוב שעשרים אמה קומתו כלומר שכל שלשים האמה של הגובה הם כמו העשרים העליונים שלמעלה משפת הכרובים שהם כולם חלל.
והפסוק הזה
מסייע לרבי לוי
.
דאמר רבי לוי, ואיתימא רבי יוחנן: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון וכרובים אינו מן המדה.
אינם ממעטים כלום ממדת החלל של קודש הקדשים.
תניא נמי הכי: ארון שעשה משה, יש לו
ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח.
שנשאר ריוח בינו לבין הכתלים עשר אמות בכל צד.
נמצא שהארון אינו תופס מקום כלל, שהרי כל בית הקדש קדשים לא היה רק עשרים על עשרים אמה.
אמר רבנאי אמר שמואל: כרובים
של שלמה,
בנס הן עומדין.
שגוף הכרובים לא תפס מקום כלל.
שנאמר
במלכים [שם פסוק כד] "
וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית
[הכנף השניה של אותו כרוב]
עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו
". וכך גם הכרוב השני שעמד לידו ברוחב בקו ישר. נמצא שהכנפים לבד של שניהם תפסו עשרים אמות, שהוא כל החלל של קדש הקדשים.
אם כן,
גופייהו
גוף הכרובים,
היכא הוו קיימי?
איך נשאר להם מקום?
אלא שמע מינה
שגוף הכרובים
בנס הן עומדין
.
מתקיף לה אביי: ודלמא
לא היה שם נס כלל, משום ש
בולטין כתרנגולים הווי קיימי.
שגוף הכרובים לא היה ב ין הכנפיים אלא הכנפיים היו צמודות זה לזה, והגוף כולו היה בולט ויוצא מביניהם כמו בתרנגולים, שהכנפיים יוצאים ממקום אחד באמצע הגב?
מתקיף לה רבא
: אפילו לא היו הכנפיים כתרנגולים, בכל זאת לא היה שם נס, משום שהכרובים
זה שלא כנגד זה הוו קיימי.
שהם לא עמדו בקו ישר אלא אחד היה יותר פנימה מהשני, כך שהיה מקום גם לגוף הכרובים?
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודלמא באלכסונא הוו קיימי.
שהכרובים היו אמנם צמודים זה לזה באותו קו אלא שהם עמדו באלכסון הבית ולא בקו ישר, ונשאר מקום לגוף הכרובים [שהרי האלכסון הוא יותר גדול מהאורך]!?
מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: ודלמא
אפילו עמדו הכרובים זה כנגד זה ביושר, בכל זאת נשאר מקום לגוף הכרובים, משום ש
ביתא, מעילאי רווח.
למעלה בכנפיים היה הבית יותר רחב מעשרים אמה, שהכתלים הלכו ונעשו צרים יותר כלפי מעלה?
מתקיף לה רב פפא: ודלמא מיכף הוו כייפי ידייהו,
קצות הכנפיים היו כפופים מעט, ונשאר מקום לגוף הכרובים?
מתקיף לה רב אשי: ודלמא שלחופי הוו משלחפי,
שהכנפיים לא היו פרושות אלא חובקות אחת את השניה, והן לא תפסו את כל העשרים אמה של הבית. ומנין לנו שהיה שם נס בכלל?
והוינן בה:
כיצד היו עומדין
הכרובים הן של משה והן של שלמה? פליגי
רבי יוחנן ורבי אלעזר
:
חד אמר: פניהם
היו
איש אל אחיו
.
וחד אמר: פניהם
היו
לבית,
כלפי פנים הבית.
ומקשינן: ולמאן דאמר
פניהם איש אל אחיו, הא כתיב
בכרובים של שלמה [דברי הימים ב - ג יג] "
ופניהם לבית
", ומן הסתם גם הכרובים של משה היו כן?
ומשנינן:
לא קשיא: כאן, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום
אז הם עומדים פנים אל פנים כמו זכר ונקיבה האוהבים זה את זה, סימן שהקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל.
כאן, בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום
אז הם הופכים את פניהם אל תוך הבית.
והוינן בה:
ולמאן דאמר: ופניהם לבית, הא
כתיב
בכרובים של משה [שמות כה כ] "
ופניהם איש אל אחיו
" ומן הסתם היה גם כך בכרובים של שלמה?
ומשנינן:
דמצדדי אצדודי
שהיו פניהם קצת אל הבית וקצת איש אל אחיו, כמו אדם שמדבר עם חבירו ומסובב את ראשו קצת הצידה.
דתניא: אונקלוס הגר אמר: כרובים
"
מעשה צעצועים
" [שם פסוק י]
הן.
פני תינוקות היו להם [מלשון צאצאים]
ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו
שחוזר לאחוריו ופניו כלפי רבו מסובבים מעט הצידה.
מתניתין:
מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו,
בתוך בית חבירו, שכך חילקו ביניהם את השותפות, שזה לקח את הבית וזה את הבור, או שקנה מבעל הבית את הבור יחד עם הדרך להגיע לבור.
אינו יכול ליכנס לשם בכל שעה שירצה, אלא
נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין, ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין.
היינו, בשעות היום בלבד, שעל מנת כן חילקו ביניהם, שלא יצטרך בעל הבית לקום ממטתו בלילה לפתוח לו.
ואינו מכניס
את
בהמתו
לשם,
ומשקה
אותה
מבורו,
שהרי אפשר להשקותה בדרך אחרת,
אלא, ממלא
מים מהבור,
ומשקה
את בהמתו
מבחוץ
.
וזה עושה לו פותחת.
בעל הבור עושה מנעול לבור, כדי שבעל הבית לא יגנוב הימנו את מימיו.
וזה עושה לו פותחת.
גם בעל הבית עושה מנעול. ומיד הגמרא תפרש היכן הוא עושה את המנעול, ולמה הוא עושה זאת.
גמרא:
והוינן בה:
פותחת,
מנעול שעושה בעל הבית,
להיכא,
להיכן הוא עושה אותו?
ומשנינן:
אמר רבי יוחנן: שניהם לבור.
גם המנעול של בעל הבית הוא לבור.
והוינן בה:
בשלמא בעל הבור, בעי לאשמורי מיא דבוריה.
רוצה לשמור על מימיו, לכן הוא עושה מנעול לבורו.
אלא בעל הבית, למה ליה?
מדוע הוא עושה מנעול לבור של חבירו?