בבא בתרא 73a — תלמוד אויף ייִדיש

ושואלת הגמרא:

ולימא

ריש לקיש באנו ל

מחלוקת רבי שמעון ורבנן!

ומתרצת:

הא קא משמע לן

ריש לקיש,

דרבי מנחם ברבי יוסי, כרבי שמעון סבירא ליה.

הדרן עלך פרק המוכר את הבית

--- title: "חברותא - בבא בתרא — פרק חמישי - המוכר את הספינה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02359.html#HtmpReportNum0004L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0004L5" --- פרק חמישי - המוכר את הספינה

Оригинал главы פרק חמישי - המוכר את הספינה

מתניתין:

אדם

המוכר את הספינה

, ולא אמר במפורש מה נכלל בספינה הנמכרת, הרי מן הסתם

מכר

גם

את התורן

של הספינה,

ו

כן מכר

את הנס

[המפרש] של הספינה,

ו

כן

את העוגין

[עוגן],

ואת כל המנהיגין אותה

, את הספינה. ובגמרא מפרש מה הם "מנהיגי הספינה".

כל אלו שנזכרו, כלולים הם, מן הסתם, במכירת הספינה, היות והם עיקר הספינה, על כן כל עוד שלא אמר המוכר בפירוש: אינני מוכר דברים אלו, הרי הם נכללים במכירת הספינה.

אבל לא מכר

לו מן הסתם,

לא את העבדים

, שיש לבעל הספינה כדי להנהיג אותה ולשמור על הסחורה שבתוכה,

ולא את המרצופין

[שקים גדולים שנותנים בהם את הסחורה שבספינה ],

ולא את האנתיקי

[הסחורה שמובילים בספינה ].

ו

כל זה, אם מכר לו ספינה סתם, אבל

בזמן שאמר לו

המוכר: הנני מוכר לך

היא

, הספינה,

וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין

.

בין התורן, הנס, העוגן והמנהיגים, שנמכרים אפילו מן הסתם, ובין העבדים והמרצופין, היות ואמר שהוא מוכר לו את כל מה שבתוכה, ואפילו הסחורה שנמצאת בה באותה שעה, נמכרת עמה.

גמרא:

הגמרא מפרשת את דברי המשנה, בלשון הגמרא:

א. "

תורן

" ששנינו במשנה, הוא "

איסקריא

" בארמית, שעליו פורשים את המפרש בראש הספינה.

ו

מביאה הגמרא ראיה לכך ש"תורן" הוא "איסקריא" שעליו תולים את המפרש: ש

כן הוא אומר

, [יחזקאל כז ה ]:

"ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך"

, והרי ידוע לנו ש"איסקריא" עושים מארז או מאילן גבוה, כדי שהמפרש יהיה גבוה, ויוכל להשיט היטב את הספינה, על ידי רוחות הים, אם כן שמע מינה: "תורן" היינו "איסקריא".

ב. "

נס

" ששנינו במשנה, הוא "

אדרא

" בארמית [מפרש].

ו

מביאה הגמרא ראיה לכך ש"נס" הוא "אדרא" - מפרש: ש

כן הוא אומר

[שם ז]:

"שש ברקמה ממצרים היה מפרשך, להיות לך לנס"

.

ג. "

עוגין

" ששנינו במשנה,

תני רבי חייא

בברייתא:

אלו

עוגינין שלה

[כלי ברזל כבד שמשליכים במים, כדי להעמיד את הספינה במקום אחד].

ומביאה הגמרא ראיה לכך שעוגן משמעותו עיכוב, והוא העוגן המעכב את הילוך הספינה:

וכן הוא אומר

[רות א יב - יג]: "שובנה בנותי לכן כי זקנתי מהיות לאיש, כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים.

הלהן תשברנה

[תצפו]

עד אשר יגדלו, הלהן תעגנה

[תתעכו עד שיגדלו],

לבלתי היות לאיש

". הרי שעיגון לשון עיכוב הוא. שנינו במשנה: המוכר את הספינה מכר את התורן ... ואת כל ה

מנהיגין

אותה.

אמר

[פירש]

רבי אבא: אלו המשוטין שלה

, שאף המשוטים הם מעיקר תשמישי הספינה.

ומביאה הגמרא ראיה לכך שאכן המשוטים הם מעיקר תשמישי הספינה:

וכן

כשניבא הנביא יחזקאל על חורבנה של צור, והמשיל אותה לספינה, הוא מונה שם את תשמישי הספינה וכליה.

ושם [יחזקאל כז ו]

הוא אומר: "אלונים מבשן עשו משוטיך"

. אם כן מסתבר ש"וכל המנהיגין אותה" במשנתנו, בא לרבות את המשוטים.

ואי בעית אימא

: יש ללמוד שמשוטים הם עיקר הספינה,

מהכא

[שם כט]: "

וירדו מאניותיהם

[כאשר תטבע "ספינת צור"]

כל תופסי משוט".

תנו רבנן

: אדם

המוכר את הספינה,

מכר

עמה

את האיסכלה

[כבש הספינה] שעולים בו אל הספינה ויורדים ממנה,

ואת בור המים שבתוכה

, שהיות ומי הים מלוחים, היו מתקינים בספינה כעין בור, ושמים שם מים "מתוקים" לשתיה.

רבי נתן אומר: המוכר את הספינה, מכר

עמה אף

את הביצית

, ספינה קטנה שקושרים לספינה גדולה, שכשרוצים לעלות ליבשה, נכנסים מן הספינה הגדולה אל הקטנה, ובאים אל החוף עם הקטנה, היות והספינה הגדולה אינה יכולה להתקרב אל שפת הים, מחמת עומקה.

סומכוס אומר: המוכר את הספינה, מכר

עמה אף

את הדוגית

.

אמר

[פירש]

רבא

: רבי נתן וסומכוס לא נחלקו זה על זה, ו"

ביצית

" שאמר רבי נתן,

היינו "דוגית"

שאמר סומכוס.

רבי נתן, בבלאה הוה,

קארי לה

, לספינה הקטנה,

"בוצית", כדאמרי אינשי

[כלשון בני אדם], שקוראים לספינות הקטנות שבנהר מישן, שאינו עמוק, ואין מהלכים בו אלא בספינות קטנות:

בוציאתא דמישן

.

סומכוס, דבר ארץ ישראל

הוא,

קארי לה "דוגית"

, ו

כ

מו שמצאנו בלשון הכתוב,

דכתיב

[עמוס ד ב]:

"ואחריתכן בסירות דוגה"

.

פתיחה לאגדתא של מאמרי רבה בר בר חנה:

כתב הרשב"ם: כל המעשים המובאים בגמרא לקמן, הובאו כדי ללמדנו גדולת מעשי ה' ככתוב [תהילים קד כד]: "מה רבו מעשיך ה'". ויש מהן, להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, או לפרש מקראות האמורים בספר איוב המדברים בעופות גדולות ובהמות ודגים גדולים.

והוסיף המהרש"א: אף כי באמת אין להכחיש פשטי הדברים, כמו שכתוב [תהילים קז כג - כו]: "יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים. המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יעלו שמים ירדו תהומות", מכל מקום, יש כאן דברים בגו.

כלומר, בודאי אין הדברים יוצאים מידי פשוטם, ומכל מקום, חז"ל התכוונו באגדתות אלו לרמוז על דברים עמוקים, וכפי שביארו המהרש"א וגדולי המפרשים.

והריטב"א כתב: יש במעשיות שבפרק זה, עניינים זרים לבני אדם, לפי שלא הורגלו בהם, והם דברים קרובים מאד ליודעים בטבעם. כעניין גודל הדגים שבים, וגודל סערת גלי הים. ויש גם במעשיות אלו עניינים נרמזים, שלא היו נראים להם במראית העין, אלא במראה החלום. וזה, כשהחכמים הולכים בים אוקיינוס, ורואין שם נפלאות השם יתברך, וגם שהם שם מתבודדין, ומחשבים בעניינים נוראים ונפלאים. והגאונים כתבו כי כל היכא דאמרינן הכא "לדידי חזי לי", במראה החלום היה, כשהיה מהלך בים אוקיינוס.

שני מאמרים ממה שסיפרו יורדי הים לרבה בר בר חנה:

א.

אמר רבה: אשתעו

[סיפרו]

לי נחותי ימא

[יורדי הים]:

האי גלא דמטבע

[שרוצה להטביע]

לספינה, מיתחזי כי צוציתא

[ניצוצות ]

דנורא חיוורתא ברישא

.

[לפני אותו גל שבא להטביע ספינה, הולך מלאך מזיק שנראה כניצוצות של אש לבנה].

ומחינן ליה, באלוותא

[אלות, מקלות]

דחקיק עליה: אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה

.

ונייח

הגל מזעפו.

[מכים אותו במקלות שחקוק עליהם: אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה, ואז נח הגל מזעפו, ואינו מטביע את הספינה]. ב.

אמר רבה

:

אשתעו לי נחותי ימא

:

בין גלא לגלא, תלת מאה פרסי, ורומא

[גובה]

דגלא תלת מאה פרסי

.

[בין גל לגל יש שלש מאות פרסאות, וכן גובהו של גל].

זימנא חדא, הוה אזלינן באורחא

, בדרך ים,

ודלינן

[הגביה אותנו]

גלא, עד דחזינן בי מרבעתיה

[מקום מושבו]

דכוכבא זוטא, והויא לי כמבזר

[כבית זריעה] של

ארבעין גריוי

[כור]

בזרא דחרדלא, ואי דלינן

הגל

טפי הוה מקלינן מהבליה

. [פעם אחת, היינו בדרך ים, והגביה אותנו הגל, עד שהיינו יכולים לראות את מקום מושבו של אחד הכוכבים הקטנים ביותר, והיה נראה לי ששטחו הוא, כשטח של זריעת ארבעים כור חרדל - שהם גרגירים קטנים, על כן שטח זריעת כור חרדל, מרובה משטח זריעת כור חיטים - ואם היה הגל מגביה אותנו יותר, היינו נשרפים מהבלו וחומו של הכוכב ]. היות וגל זה הגיע כל כך גבוה, היה סבור חבירו, שעמד מאחוריו, בצד הים, שהוא יצא חוץ לשפת הים, ושטף את העולם.

ורמי לה גלא קלא לחברתה

:

חבירתי, שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה, דניתי אנא ונחרביה?

[צעק אליו הגל שמאחוריו, חבירי, האם השארת משהו בעולם שעדיין לא שטפת, בכדי שאני אוכל לשטפו ולאבדו, מפני עון הדור?]

אמר לה: פוק חזי גבורתא דמריך

, דאפילו כ

מלא חוטא חלא ולא עברי

.

[אמר לו הגל הראשון לחבירו, צא ולמד מכאן את גבורתו של אדונך, בורא עולמים, שלמרות גובהי ושטף מימי, אינני יכול לעבור את חול הים, אפילו כמלא רוחב החוט ].

שנאמר

[ירמיה ה כב]:

"האותי לא תיראו, נאם ה', אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים, חוק עולם ולא יעברנהו

, ויתגעשו ולא יוכלו, והמו גליו ולא יעברונהו".

ומביאה עתה הגמרא שלשה מאמרים ממה שראה רבה בר בר חנה בריות מיוחדות בכחם וגדלם:

א.

אמר רבה

:

לדידי חזי לי

הורמין בר לילית

[שם של שד ],

כי קא רהיט אקופיא דשורא

[על שיני החומה]

דמחוזא, ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה, ולא יכיל ליה

.

[ראיתי את השד שנקרא הורמין בן לילית, שהוא רץ על חומת העיר נהרדעא, ופרש רוכב על בהמה לפי תומו תחת החומה - סמוך לחומה על הקרקע, ולא הצליח השד להשיג את הפרש ולהזיקו, היות והפרש דהר במהירות].