טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג

בבא בתרא 166b — תלמוד אויף ייִדיש

בבא בתרא 166b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.

אָריגינעלער טעקסט — בבא בתרא 166b

ועמדו קינין בו ביום ברבעתים.

כל קן ברבע דינר כסף.

הרי להביא ש"דינרי" משמעותו דינר זהב, ואילו "דינרין" משמעותם דינרי כסף.

שנינו במשנה:

כתוב מלמעלה

מנה, ומלמטה מאתים, מלמעלה מאתים ומלמטה מנה, הכל הולך אחר התחתון. אם כן למה כותבין את העליון, שאם תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון.

תנו רבנן: ילמד התחתון מן העליון באות אחת,

רק אם חסר אות אחד בלבד בסוף השטר כשחוזרים על הדברים, אז למדין מתחילת השטר,

אבל לא בשתי אותיות.

אם חסר למטה שתי אותיות ביחס לעליון, אין למדין מהעליון אלא הולכים רק אחר התחתון.

ומפרשת הברייתא:

כגון חנן מחנני, וענן מענני.

אם היה כתוב למטה שם המלוה "חנן", ולמעלה היה כתוב ששמו "חנני", או שלמטה היה כתוב "ענן" ולמעלה "ענני", אז אנו אומרים שהוא אותו שם אלא שהסופר השמיט אות אחת. אבל אם למטה היה כתוב "חן" או "ען", איננו אומרים שהוא אותו שם והשמיט הסופר שתי אותיות. אלא נותנים את הכסף למי שנקרא בשם התחתון בלבד.

ודנה הגמרא:

מאי שנא שתי אותיות, דלא,

שאנו חוששים

דלמא מיתרמי שם בן ארבע אותיות

שמא למעלה יהיה כתוב שם בן ארבע אותיות, ואם נאמר שאפשר שלמטה יהא חסר שתי אותיות נדון אותו כשם אחד עם העליון. נמצא,

והוה ליה פלגיה דשמא,

שלמטה כתוב רק חצי השם, ועד כדי כך מן הסתם לא השמיט הסופר לכתוב רק חצי השם למטה, אלא ודאי הוא שם אחר?

אי הכי,

גם אם חסר רק

אות אחת

למטה,

נמי

נחשוש

דלמא מיתרמי

למעלה

שם בן שתי אותיות

כגון "דן" או "נח",

והוה ליה פלגיה דשמא,

ונמצא שלמטה כתוב רק חצי השם?

ומתרצת הגמרא:

אלא שתי אותיות היינו טעמא

שאיננו למדין מהעליון,

דלמא מיתרמי שם בן שלש אותיות,

ואם יחסרו למטה שתי אותיות, נמצא,

והוה ליה רובא דשמא.

חסר למטה רוב השם, ועד כדי כך ודאי לא השמיט הסופר. אבל חצי השם יתכן והשמיט, ולכן באות אחת שלעולם לא יתכן שיחסר רוב השם אנו למדין מהעליון.

אמר רב פפא: פשיטא לי,

שאם היה כתוב בשטר של פקדון "

ספל

מלמעלה,

שהיה כתוב למעלה בשטר שפלוני הפקיד אצל פלוני ספל,

קפל

מלמטה,

היה כתוב למטה שהוא הפקיד אצלו קפל, דהיינו בגדים הראויים לקפלם,

הכל הולך אחר התחתון,

וצריך לתת לו קפל.

בעי רב פפא

: היה כתוב "

קפל

מלמעלה, ו

ספל

מלמטה, מאי?

מי חיישינן לזבוב,

האם במקרה זה אנו הולכים אחר העליון, כי מן הסתם גם למטה היה כתוב "קפל", אלא שבא זבוב ומחק קצת מרגל הקו"ף עד שנעשה סמ"ך.

או לא.

או שאין חוששין לזבוב, וגם כאן הולכים אחר התחתון, והוא צריך לתת לו ספל?

ומסקינן:

תיקו!

ההוא

שטר,

דהוה כתב ביה

שפלוני חייב לפלוני "

שית מאה וזוז

", שש מאות ועוד זוז [דינר], ולא היה כתוב מאיזה מטבע השש מאות.

שלחה רב שרביא קמיה דאביי

את השאלה הזאת: האם הכוונה היא ל

שית מאה איסתירי,

סלעים,

וזוזא. או דלמא,

הכוונה היא ל

שית מאה פריטי

פרוטות,

וזוזא?

אמר ליה

אביי:

דל פריטי,

אין להסתפק בפרוטות,

דלא כתבי בשטרא.

שלא כותבים בכלל פרוטות בשטרות,

דאסוכי מסכן להו,