Text version of this daf: original and translation
Yevamot 97b (צז:) — the Talmud in English
Yevamot 97b (יבמות צז:): כתב המאירי: כבר ביארנו במקומו באיסור לשון הרע, שהוא הותר מכללו כל שאדם מספר בגנות בעל עבירות או בעל מידות מגונות, בכוונה שיהיו השומעים מתרחקים ממנו עד שלא יהיו למדים ממעשיו…
Original text — Yevamot 97b (צז:)
כתב המאירי: כבר ביארנו במקומו באיסור לשון הרע, שהוא הותר מכללו כל שאדם מספר בגנות בעל עבירות או בעל מידות מגונות, בכוונה שיהיו השומעים מתרחקים ממנו עד שלא יהיו למדים ממעשיו, ועל דרך זה היו אצל רבותינו משלים וחידות נאמרות באיסורי ביאה כדי להפליג בספור גנותן, עד שיהיו השומעים נזהרים בכך, אלא שמתוך צחות המשלים, הוזכרו מהם אף בביאות של היתר, ועל דרכים אלו נאמר בסוגיא זו הרבה משלים שצריכים ביאור.
חידה ראשונה:
כיצד אפשר שתאמר אשה על אדם מסוים, שהוא:
"אח מאב ולא מאם, והוא בעלה דאם, ואנא ברתה דאנתתיה
[אחי הוא מאבי ולא מאמי, והוא בעלה של אמי, ואני בת אשתו]"
אמר
. פתר
רמי בר חמא
: לא תמצא שתאמר אשה כן אלא
דלא כרבי יהודה דמתניתין
[דמשנתנו] האוסר באנוסת אביו; ורק לרבנן תמצא כן.
וכגון שיעקב בעלה של רחל בא על לאה שלא בקדושין והוליד ממנה את דינה, ונשא יוסף שהוא בנו של יעקב מרחל את לאה אנוסת אביו [המותרת לו לפי חכמים].
ואומרת דינה בתו של יעקב על יוסף:
אחי הוא מאבי יעקב, ואינו אחי מאמי, כיון שאני מלאה והוא מרחל, והוא יוסף בעלה של לאה אמי, ואני בתה של לאה שהיא אשתו.
חידה שניה:
מי היא זו האומרת על ילד שהיא נושאת על כתפיה:
"אח הוא, וברי הוא, אחתיה אנא דהאי דרינא אכתפאי
, [אחי הוא ובני הוא, ואני אחותו הגדולה של זה שאני נושאת על כתפי]"
פותרת. הגמרא:
משכחת לה
[תמצא מקרה זה]
בגוי הבא על בתו
, כגון שבא ישמעאל על מחלת בתו והוליד ממנה את נביות.
ואומרת מחלת בתו של ישמעאל על נביות בנה שהוא אחיה מישמעאל:
אחי הוא מאבי ישמעאל, ובני הוא, ואני אחותו הגדולה מישמעאל.
חידה שלישית:
מי היא זו האומרת:
"שלמא לך ברי! בת אחתיך אנא
" [שלום לך אחי, בת אחותך אני].
ופתרונה:
משכחת לה בגוי הבא על בת בתו
.
כגון שבא ישמעאל על אסנת נכדתו בתה של מחלת בתו, והוליד ממנה את נביות.
ואומרת אסנת על בנה נביות:
שלום לך בני, בתה של מחלת אני שהיא אחותך מישמעאל.
חידה רביעית:
דלאי דדלו דוולא! ליפול לכו סתר פתר
, [אתם בני הפועלים הדולים ומשקים את השדות שמעו נא את חידתי, שהיא נופלת לפניכם סתומה ופתרונה מוסתר]!
מי היא זו האומרת על תינוק שהיא נושאת על כתפיה:
"דהאי דדרינא בר הוא, ואנא בת אחוה
, תינוק זה שאני נושאת הוא בני, ואני בתו של אחיו".
ופתרונה:
משכחת לה בגוי הבא על בת בנו
.
כגון שבא ישמעאל על אסנת שהיא בתו של בנו קדר, והוליד ממנה את נביות.
ואומרת אסנת על נביות בנה הקטן:
תינוק זה שאני נושאת על כתפי הוא בני. ואני הנני בתו של קדר, שהוא אחיו של נביות מישמעאל.
חידה חמישית:
קובלת אשה:
"בייא
[כמו ויי לי]
מאח, והוא אב, והוא בעל, והוא בר בעל, והוא בעלה דאם, ואנא ברתה דאיתתיה, ולא יהיב פיתא לאחוה יתמי בני ברתיה
[קובלת אני - על אחי, שהוא אבי, והוא בעלי, והוא בנו של בעלי, והוא בעלה של אמי, ואני בתה של אשתו - על שאינו נותן מזונות לאחיו היתומים שהם גם בני בתו]"
ופתרונה ...
משכחת לה בגוי הבא על אמו, והוליד ממנה בת, וחזר ובא על אותה בת, וחזר זקן
[אביו של אותו גוי]
ובא עליה, והוליד ממנה בנים
ומת הזקן ונשארו בניו יתומים.
כגון שבא ישמעאל בנו של אברהם על הגר אמו, והוליד ממנה את מחלת, נמצאת מחלת שהיא בתו של ישמעאל ואחותו מן האם, וחזר ישמעאל ובא על מחלת ונעשית מחלת גם אשתו של ישמעאל, וחזר אברהם אביו של ישמעאל, ובא אף הוא על מחלת, והוליד ממנה כמה בנים, ומת אברהם והניח את בניו ממחלת יתומים.
וקובלת מחלת על ישמעאל, שהוא אביה, וגם אחיה מהגר:
הרי אחי אתה מאמנו הגר. ואתה גם אבי, שהרי אתה ילדתני. וגם בעלי, שהרי חזרת ובאת עלי. והנך בנו של בעלי אברהם, שהרי אף הוא בא עלי. ואתה גם בעלה של אמי הגר, שהרי באת עליה. ואני בתה של אשתך הגר.
ואם כן, איך יתכן הדבר, שעם כל זאת אינך נותן מזונות לילדים היתומים, בני אברהם אביך, שהם אחיך, והם הבנים שלי, שאני בתך.
חידה שישית:
מי היא האומרת למי:
"אנא ואת אחי, אנא ואבוך אחי, אנא ואמך אחי
" [אני ואתה אחים, אני ואביך אחים, אני ואמך אחיות].
משכחת לה בגוי הבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא
הגוי
על אחת מהן והוליד ממנה בן, וקריא ליה אחתיה דאמיה וקאמרה ליה הכי
[קוראת אחות אמו של הבן הנולד ואומרת לו את הדברים הנזכרים] -
כגון שבא ישמעאל על הגר והוליד ממנה את אסנת ומחלת, ושוב בא ישמעאל על מחלת והוליד ממנה את נביות.
ואומרת אסנת אחות אמו של נביות - לנביות: אני ואתה אחים אנו מישמעאל. ואני ואביך ישמעאל אחים אנו מהגר. ואני ואמך מחלת אחיות אנו מישמעאל.
חידה שביעית:
מי הוא האומר למי:
"אנא ואת בני אחי, אנא ואבוך בני אחי, אנא ואמך בני אחי
[אני ואתה בני שתי אחיות, אני ואביך בני שני אחים, אני ואמך בני דודים].
ופתרונה:
הא בהתירא נמי משכחת לה!
פתרון משל זה יתכן אפילו דרך היתר!
כגון ראובן שיש לו שתי בנות
חגלה ונועה,
ואתא שמעון ונסב חדא מינייהו
[ובא שמעון אחיו ונשא את חגלה שהיא אחת מבנותיו של ראובן] והוליד את שאול,
ואתא בר לוי ונסב חדא מינייהו
[ובא קהת בן לוי שהוא אחיהם של ראובן ושמעון, ונשא את נועה בת דודו ראובן], והוליד את עמרם.
וקאמר ליה
שאול
בריה דשמעון ל
עמרם
בר בריה דלוי
-
הכי
[ושאול בנו של שמעון הוא זה שאומר כך לעמרם בן בנו של לוי].
שהרי, אני, שנולדתי מחגלה, ואתה, שנולדת מנועה - בני אחיות אנחנו:
אני שהנני בנו של שמעון, ואביך שהוא בנו של לוי - בני אחים אנחנו.
אני שהנני בנו של שמעון, ואמך שהיא בתו של ראובן - בני אחים אנחנו.
מתניתין:
א. אמרו חכמים: "אין אב למצרי", דהיינו שאין קורבת אב לגוי, ולא מפני ששטופים הם בזימה ואי אתה יכול לדעת מי הוא אביו, אלא מן הכתוב ביחזקאל הוא נלמד, וכפי שיתבאר בגמרא לקמן צח א. ב. אין עריות מן האב אסורות על בני נח כלל, והטעם בזה מפני ש"אין אב למצרי" ואין קרובות מן האב חשובות כקרובותיו, [רמב"ן לקמן צח א].
ואולם עריות מן האם אסורות אף לבני נח, ומכל מקום איסורים הבאים מכח אישות כגון אשת אח, אינם אסורים לבני נח, שאין האישות אוסרת בבן נח אלא בעולת בעל שבעלה קיים, [ראשונים בסוגייתנו].
ג. "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" וכל קורבה שנתקרב לה בהיותו גוי פקעה ממנו.
ד. מן התורה מותר הגר שנתגייר בכל הקרובות שנתקרב להן בהיותו גוי, ולא מיבעיא שמותר הוא בקרובות מן האב, כי מעולם לא נתקרב להן היות ו"אין אב למצרי", אלא אפילו בקרובותיו מן האם שהיו קרובותיו בהיותו גוי, מכל מקום משנתגייר הרי הוא מותר בהן הואיל ו"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".
ה. ומכל מקום אמרו חכמים שאותן העריות שנאסרו עליו בהיותו גוי, לא יהיה הגר מותר בהן ואף ש"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". וגזירה היא שגזרו חכמים כדי שלא יאמרו "באין מקדושה חמורה לקדושה קלה", וכמבואר לעיל כב א, ובסוגייתנו יתבאר עוד, שפעמים אסרו חז"ל קרובות על הגרים משום דלא ליתי לאחלופי בישראל.
ו. כשמשתחרר העבד הרי הוא טובל בשנית, ודינו לכל דבר כגר וכקטן שנולד דמי.
ז. העבד אין לו חייס קורבה ושארות כלל והשוותה אותו התורה לחמור, וכמו שאמר הכתוב "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור, וכמבואר בגמרא לעיל סב א.
ח. המעוברת שנתגיירה ונכללה גירותו של הולד בגירותה של אמו, הרי הולד שנולד קראוהו חז"ל "הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה", ובסוגייתנו יתבאר שאין גירות הולד חשובה גירות עצמית שנאמר בה "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".
ט. אין דין יבום אלא באחים מן האב, או באחים מן האב ומן האם, אבל באחים מן האם לבד, אין בהם יבום, והרי הן באיסור כרת דאשת אח.
הגיורת שנתגיירו בניה
עמה
, הרי אלו האחים שנתגיירו
לא חולצין
זה לאשתו של זה
ולא מייבמין
זה את אשתו של זה; [ובגמרא יתבאר, אם איסור יש ביבומם מדרבנן, או שאין כוונת המשנה אלא לומר שאינם בתורת יבום, אך אם רצו לישא זה את אשתו של אחיו המת אין מעכבים בידם].
והטעם בזה, היות ואין אב למצרי ונמצא שאין הם אחים מן האב, ואין יבום אלא באחים מן האב; ואולם אף שאין בהם תורת יבום אין בהם איסור מן התורה משום אחין מן האם, היות ו"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" ואין לו קורבה כלל בין מן האב ובין מן האם.
ו
אפילו
אם היתה רק
הורתו של ראשון שלא בקדושה, ו
אילו
לידתו
כבר היתה
בקדושה
, וכגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת, ונמצאת הורתו של הראשון בהיותו גוי, ולידתו כיהודי -
ו
אילו
השני
היתה
הורתו ולידתו בקדושה
כי לאחר שנתגיירה אמו הרתה אותו, אין הם חולצין ולא מייבמין; ובגמרא יתבאר מדוע היה מקום לומר שדינם שונה משני אחים שהורתן ולידתן שלא בקדושה, שהוצרך התנא לומר ש"אפילו" באופן זה מתקיים הדין האמור ברישא.
ולא זו בלבד שאין בהם תורת יבום כיון שאינם חשובים אחין מן האב, אלא שאסורה היא על האח באיסור כרת דאשת אח מן האם, כיון שלידת שניהם בקדושה.
וכן
הוא הדין ב
שפחה שנשתחררו בניה עמה
, שאין לאחים שאר אב ואינם קרויים אחים מן האב, ולפיכך לא חולצין ולא מייבמין, וכן לענין הדין המבואר בסיפא.
גמרא:
מביאה הגמרא מעשה השייך בדין משנתנו:
בני יודן אמתא אשתחרור
[בניה של יודן - שהיתה שפחה כנענית עם בניה - השתחררו מעבדותם]
שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי
[התיר להם רב אחא בר יעקב לישא האחד את אשתו של השני].
וטעם הדבר שאין נשות האחים אסורות על שאר האחים משום אשת אח, ואף שהיו אחים מן האם, ואשת אח מן האם לבד אף היא אסורה, הוא משום דגר שנתגייר או עבד שנשתחרר כקטן שנולד מאליו דמי, ואין להם קורבה מן האם.
אמר
תמה
ליה רבא
לרב אחא בר יעקב:
והא
[הרי]
רב ששת אסר
בכיוצא בזה מדרבנן, ומשום שיבואו לומר שאף בישראל כי האי גוונא מותרות הן?!
אמר ליה
רב אחא בר יעקב לרבא:
הוא
רב ששת אכן
אסר, ו
אילו
אנא שרינא
[ואני מתיר], כלומר: חלוק אני עליו להתיר אפילו מדרבנן.
וכשם שנחלקו בבני השפחה, כך נחלקו בגרים שהורתם ולידתם שלא בקדושה.
ומבארת הגמרא שתי לשונות בביאור מחלוקתם:
לשון ראשון:
א. אם היו האחים
מן האב ולא מן האם, כולי עלמא
רב אחא בר יעקב ואפילו רב ששת -
לא פליגי דשרי;
שאין לחוש שמא יבואו לומר שאף בישראל מותרות הן שלא במקום יבום, היות ודין זה שאין אב למצרי ידוע הוא לכל, ולא יבואו לעשות כן בישראל.
ב. אם היו האחים
מן האם ולא מן האב, כולי עלמא
רב ששת ואפילו רב אחא בר יעקב -
לא פליגי דאסיר
מדרבנן.
וטעם איסורם מדרבנן הוא, משום שאין הכל יודעים שה"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" ואין לו קורבה אפילו מן האם, ויאמרו הבריות שאף בישראל מותרת היא, ולכן אסרוה.
ג.
כי פליגי
רב אחא בר יעקב ורב ששת - כשהיו האחין
מן האב ומן האם
כאחד.
וסברת מחלוקתם היא:
מאן דשרי
[רב אחא בר יעקב שהתיר] טעמו הוא משום דסבר:
בתר אבא שדינן
[אחר אביהם אנו משליכים אותם],
דהא בני פלניא קרו להו
[שכן הם נקראים על שם אביהם], וכיון שכן לא ידעו הבריות שהם אחים גם מן האם, והרי באחים מן האב לא חששו חכמים לשמא יבואו להתיר כן בישראל.
ו
טעמו של
רב ששת
דאסר, הוא משום ד
קרו להו נמי בני פלונית
[נקראים הם גם על שם אמם], וידעו שאף אחים מן האם הם, ויבואו להחליף ולומר שאף בישראל מותרות הן.
לשון שני:
ואיכא דאמר: פליג רב אחא בר יעקב
והתיר
אפילו באחין מן האם
, ולא חשש לשמא יבואו להתיר כן בישראל.
ומאי טעמא?
כי כולם יודעים את הדין
"גר שנתגייר כקטן שנולד
מאליו
דמי
" שאין לו קרובים, ואין לחוש שמא יבואו להתיר כן גם בישראל.
מקשה הגמרא על רב אחא שמתיר לפי שתי הלשונות כשהיו מן האב ומן האם:
תנן
במשנתנו:
הגיורת שנתגיירו בניה עמה
, הרי אלו האחים
לא חולצין ולא מייבמין
.
מאי טעמא?
וכי
לאו משום דאסירי!?
כלומר: וכי אין כוונת המשנה לומר שאסורים הם לייבם זה את אשתו של זה, ואם כן למדנו מן המשנה שכאשר יש ביניהם אחוה מן האב ומן האם, אז אסורים נשותיהם משום דילמא אתי לאחלופי בישראל, ותיקשי לרב אחא בר יעקב המתיר לפי שתי הלשונות באחין מן האב ומן האם.
ומשנינן:
לא
כאשר פירשת את מה ששנינו "ולא מייבמין" דהיינו שאסורים הם לייבם.
אלא כוונת המשנה היא לומר,
דאינה בתורת חליצה ויבום
.
ו
היות והיא אינה זקוקה ליבום -
שריא
היא
לעלמא
[מותרת היא לשוק].
ו
מיהו,
אינהו נמי שרו
[אף האחים עצמם מותרים בנשות אחיהם] שאין בהם איסור כלל ואף לא מדרבנן, וכרב אחא בר יעקב.
ומקשינן עלה מן הסיפא של המשנה:
והא קתני
בסיפא:
"אפילו
הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה" הרי אלו לא חולצין ולא מייבמין, ואסורים באיסור כרת דאשת אח מן האם.
ומבואר מלשון "אפילו", שהיה מקום לומר שבאופן זה לא יהיה הדין כמו ברישא. ותיקשי:
אי אמרת בשלמא
"לא מייבמין" ששנינו ברישא, להשמיענו בא התנא ש
אסירי
הם לייבם משום דאתי לאיחלופי בישראל.
שפיר
היינו דקתני
במשנתנו שדין "אין מייבמין" האמור ברישא דהיינו איסור יבום מתקיים
"אפילו
" באופן של הסיפא -
ולהשמיענו בא התנא:
דאע"ג דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ו
אילו
השני הורתו ולידתו בקדושה, וכשתי אמהות
שילדו
דמו
האמהות, היות ואת הראשון הרתה כשהיא גויה ואת השני הרתה כשהיא ישראלית, והייתי סבור לומר שאין אלו אחין מן האם להיאסר מדאורייתא, ואף אין נראים הם כאחין מן האם שיאסרו אותם חכמים להתייבם משום דילמא אתי לאחלופי.
אפילו הכי
אין הדבר כן, ולא כשתי אמהות דמו, אלא אדרבה אחים מן האם גמורים הם ו
אסירי
ליבום אפילו מן התורה ויש בהם כרת.
אלא, אי אמרת
שברישא
שרו
לייבם, ועיקר נידון משנתנו הוא לענין חיובם ביבום והתרתן לשוק משום שאינם אחים מן האב, אם כן,
מאי "אפילו
"? כי משמע שבא התנא לחדש שאף באופן של הסיפא מתקיים דין הרישא, שלפי דבריך היינו שאין בהם תורת חליצה ויבום, ומותרות לשוק -
והרי אין כל חידוש בדבר, שאפילו כשהם נראים כשתי אמהות אין בהם דין יבום, היות ואין ענין יבום תלוי כלל באחוותם מן האם אלא באחוותם מן האב, ולגבי אחוה זו אין חידוש בסיפא יותר מברישא.
ומשנינן: החידוש בסיפא שאין בהם תורת יבום אינו משום שהייתי אומר "כשתי אמהות דמו", אלא לחדש בא התנא:
דאע"ג דתרוייהו
[שני האחים]
לידתן בקדושה
, ובכי האי גוונא יש לחוש יותר ד
אתי לאחלופי
בשני אחים מן האב
בישראל
, ולהתיר יבמה לשוק, ועל כן הייתי אומר שיהיו זקוקים לחליצה.
קא משמע לן התנא, ש
אפילו הכי שרי
, מותרות נשותיהן לשוק בלא חליצה [אבל לאחים הן אסורות משום אשת אח מן האם דאורייתא].
איכא דאמרי: הכי נמי מסתברא, דשרו
הנשים ביבום, כשהיתה הורתן ולידתן של שני הבעלים שלא בקדושה.
ד
הרי
קתני
בסיפא
"אפילו
".
אי אמרת בשלמא
שברישא
שרו
לייבם, ועיקר חידוש התנא הוא שאינן זקוקות ליבום, שפיר
היינו דקתני "אפילו
", כדי ללמדך,
דאע"ג ד
בסיפא
תרוייהו לידתן בקדושה, דאתי לאיחלופי ב
שני אחים מן האב של
ישראל, אפילו הכי שרו
לינשא לשוק בלא חליצה.
אלא אי אמרת אסירי
הנשים ביבום אפילו כשהורתן ולידתן של בעליהן שלא בקדושה -
מאי "אפילו
"? מה חידוש יש בדבר שאף באופן של הסיפא הן אסורות ביבום, והרי אדרבה, יותר יש לאוסרן ביבום באופן של הסיפא, משום שהם אחין גמורים מן האם!?
ומשנינן: אכן חידוש יש בדבר שהן אסורות -
דאע"ג דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה, דכשתי אמהות דמו
, והייתי סבור שהן מותרות הן מן התורה והן מדרבנן, היות ואין המקרה דומה כלל לשאר אחים מן האם.
אפילו הכי אסירי
הנשים ביבום מן התורה.
תא שמע
דלא כרב אחא, המתיר באחים גרים שהורתם ולידתם שלא בקדושה לישא זה את אשתו של זה כשהיו אחים מן האב ומן האם:
שני אחין תאומים
[שהם בהכרח מאב אחד ואם אחת]
גרים
שהיתה הורתם ולידתם שלא בקדושה,
וכן
אחים תאומים שהיו עבדים
משוחררים, לא חולצין ולא מייבמין
, וכמו ששנינו במשנתנו.
ואין חייבין
זה על אשתו של זה
משום אשת אח
[ואפילו נתקדשה לו אחר שנתגייר], דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו אחוה אפילו מן האם, וכל שכן שאין לו אחוה מן האב היות שאין אב למצרי.
היתה הורתן
של התאומים
שלא בקדושה ולידתן בקדושה
, וכגון שנתגיירה אמם כשהיא מעוברת מהם, הרי אלו
לא חולצין ולא מייבמין
, כי היות ואין להם אחוה מן האב אין בהם תורת יבום, וכיון שכן אסורים הם לייבם משום אתי לאחלופי, כיון שאחים הם מן האם.
אבל חייבין משום אשת אח
מן האם, היות והיתה הגרות של האחים כשהיא מעוברת.
היתה הורתן ולידתן בקדושה
, שהרתה אותם אמם אחר שנתגיירה,
הרי הן כישראלים לכל דבריהן
.
קתני מיהת
ברישא: שני אחים תאומים -
אין חייבין משום אשת אח
.
ומשמע:
חיובא
הוא ד
ליכא
, משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
Translation
[
b. If the brothers were
from the mother but not from the father, everyone
—Rav Sheshet and even Rav Aḥa bar Yaakov—
does not dispute that it is prohibited
by rabbinic decree.
The reason for their prohibition by rabbinic decree is that not everyone knows that “a convert who converted is considered like a newborn child” and has no kinship even through the mother. People might say that she too is permitted in the case of Jews, and therefore the Sages prohibited her.
c.
They disagree
—Rav Aḥa bar Yaakov and Rav Sheshet—when the brothers were
from both the father and the mother
at the same time.
The rationale for their dispute is:
The one who permits [
Rav Aḥa bar Yaakov, who permitted them] bases his ruling on the view that
we attribute them to the father [
we associate them with their father],
for they are called the sons of so-and-so [
since they are called by their father’s name]. Consequently, people would not know that they are also brothers through their mother, and the Sages did not express concern in the case of brothers through the father that people might come to permit such a case among Jews.
And
the reason of
Rav Sheshet
who prohibited them is that
they are also called the sons of so-and-so’s wife [
they are also called by their mother’s name]. People would know that they are brothers through the mother as well, and would come to confuse the cases and say that such women are also permitted among Jews.
A second version:
Some say: Rav Aḥa bar Yaakov disputed
and
permitted even brothers through the mother,
and he was not concerned that people might come to permit such a case among Jews.
And what is the reason?
For everyone knows the law that
“a convert who converted is considered like a newborn child
on his own accord
is considered”—
he has no relatives, and there is no concern that people might come to permit such a case among Jews.
The Gemara challenges Rav Aḥa, who permits them according to both versions when they are brothers through both the father and the mother:
We learned
in our Mishna:
A female convert whose sons converted with her
these brothers
may perform neither ḥalitza nor yibbum.
What is the reason?
Is it
not because they are prohibited!?
That is, does the Mishna not mean to say that they are prohibited from performing yibbum with one another’s wives? If so, we have learned from the Mishna that when there is brotherhood between them through both the father and the mother, their wives are prohibited, lest people come to confuse this case with that of Jews, and this presents a difficulty to Rav Aḥa bar Yaakov, who permits them according to both versions when they are brothers through both the father and the mother.
And we answer:
No,
not as you interpreted the statement we learned, “may not perform yibbum,” namely, that they are prohibited from performing yibbum.
Rather, the intent of the Mishna is to say:
the laws of ḥalitza and yibbum do not apply to her.
And
since she is not subject to yibbum,
she is permitted
—
to the wider public [
she is permitted to marry outside the levirate bond].
And
however,
they too are permitted [
the brothers themselves are also permitted to marry their brothers’ wives], since there is no prohibition applicable to them at all, not even by rabbinic decree, in accordance with Rav Aḥa bar Yaakov.
We challenge this from the latter clause of the Mishna:
But it teaches
in the latter clause:
“Even
if the first was conceived not in sanctity but was born in sanctity, while the second was both conceived and born in sanctity,” they may perform neither ḥalitza nor yibbum, and they are subject to the karet prohibition of a maternal brother’s wife.
The wording “even” makes it clear that one might have thought that in this case the law would not be the same as in the first clause. The difficulty is:
if you can say that the statement “may not perform yibbum,” which we learned in the first clause, came to teach that
they
are prohibited
from performing yibbum because people might come to confuse this case with that of Jews,
that is well;
this is why it teaches
in our Mishna that the law of “may not perform yibbum” stated in the first clause—namely, the prohibition of yibbum—also applies
“even”
in the case described in the latter clause—
and the tanna came to teach us
that although the first was conceived not in sanctity but was born in sanctity, and
whereas
the second was both conceived and born in sanctity, and they resemble two mothers
who gave birth,
their mothers resemble
two separate mothers, since the first was conceived when his mother was a gentile and the second when she was Jewish, and I might have thought that these are not maternal brothers and are therefore not prohibited by Torah law, and they also do not appear to be maternal brothers whom the Sages would prohibit from performing yibbum lest people come to confuse this case with that of Jews.
Even so
this is not the case; they do not resemble two mothers. On the contrary, they are fully maternal brothers and
are prohibited
from yibbum even by Torah law, and the prohibition entails karet.
Rather, if you can say
that in the first clause they
are permitted
to perform yibbum, and that the principal subject of our Mishna is their obligation in yibbum and the permission for their wives to marry outside the levirate bond because they are not paternal brothers, then
what is the meaning of “even”?
For this implies that the tanna came to teach that the law of the first clause also applies in the case of the latter clause, which according to your explanation means that the laws of ḥalitza and yibbum do not apply to them and that the women are permitted to marry outside the levirate bond—
yet there is no novelty here: even when they appear to be the children of two mothers, the laws of yibbum do not apply to them, since yibbum is not dependent at all on maternal brotherhood, but on paternal brotherhood; and with regard to this brotherhood, the latter clause contains no greater novelty than the first clause.
And we answer: The novelty of the latter clause, that the laws of yibbum do not apply to them, is not that one might have said, “they resemble two mothers”; rather, the tanna came to teach:
that although both [
the two brothers]
were born in sanctity,
and in such a case there is greater reason to fear that they
might come to confuse them
with two brothers through the father
among Jews,
and permit a yevama to marry outside the levirate bond, and therefore one might have thought that she requires ḥalitza—
the tanna teaches us that
even so, she is permitted,
and their wives are permitted to marry outside the levirate bond without ḥalitza [but they are prohibited to the brothers because of the Torah prohibition of a maternal brother’s wife].
Some say: It is indeed reasonable that they are permitted
to perform yibbum when both husbands were conceived and born not in sanctity.
For
it
teaches
in the latter clause
“even.”
If you can say
that in the first clause they
are permitted
to perform yibbum, and the tanna’s principal novelty is that their wives do not require yibbum, that is well;
this is why it teaches “even,”
to teach you
that although
in the latter clause
both were born in sanctity, and they might come to confuse them with
two brothers through the father who are
Jews, even so they are permitted
to marry outside the levirate bond without ḥalitza.
But if you say that they are prohibited
from performing yibbum even when their husbands were conceived and born not in sanctity—
what is the meaning of “even”?
What novelty is there in saying that even in the case of the latter clause they are prohibited from yibbum? On the contrary, there is greater reason to prohibit yibbum in the case of the latter clause, since they are fully maternal brothers!?
And we answer: Indeed, there is a novelty in saying that they are prohibited—
that although the first was conceived not in sanctity but was born in sanctity, while the second was both conceived and born in sanctity, and they resemble two mothers,
and I might have thought that they are permitted both by Torah law and by rabbinic decree, since this case is not at all similar to that of other maternal brothers,
even so, they are prohibited
from yibbum by Torah law.
Come and hear
a proof not in accordance with Rav Aḥa, who permits converted brothers whose conception and birth were both not in sanctity to marry one the other’s wife when they were brothers through both the father and the mother:
Two twin brothers [
who necessarily had one father and one mother]
who were converts,
whose conception and birth were both not in sanctity,
and likewise
twin brothers who had been slaves,
who were emancipated, may perform neither ḥalitza nor yibbum,
as we learned in our Mishna.
And they are not liable
for one another’s wife
because of a brother’s wife [
even if she became betrothed to him after he converted], since a convert who converted is considered like a newborn child and has no brotherhood even through the mother; all the more so, he has no brotherhood through the father, since an Egyptian has no paternal lineage.
If their conception was
that of the twins
not in sanctity but their birth was in sanctity,
as, for example, when their mother converted while pregnant with them, they
may perform neither ḥalitza nor yibbum,
because, since they have no brotherhood through the father, the laws of yibbum do not apply to them; and since this is so, they are prohibited from performing yibbum because people might come to confuse this case with that of Jews, since they are maternal brothers.
But they are liable because of a brother’s wife
through the mother, since their mother converted while she was pregnant with them.
If their conception and birth were in sanctity,
meaning that their mother conceived them after she converted,
they are like Jews in every respect.
At any rate, it teaches
in the first clause: two twin brothers
are not liable because of a brother’s wife.
—
And it implies:
liability
is what
there is not,
because a convert who converted is considered like a newborn child.