Text version of this daf: original and translation
Shabbat 51b (נא:) — the Talmud in English
Shabbat 51b (שבת נא:): And if not: rather, the pot is completely covered with the covering of muktzeh, he may neither take it nor return it to its place. For he has nothing by which to grasp it. And…
Original text — Shabbat 51b (נא:)
ואם לאו
, אלא הקדירה מכוסה לגמרי בכיסוי המוקצה,
אינו נוטל ומחזיר
אותה. שהרי אין לו במה שיאחזנה. ואסור להזיז את הכיסוי ממקומו משום מוקצה.
[ואף אם מצידיה היא טמונה בדבר הניטל, דלכאורה יכול לגלות את סביבותיה, ולאחוז בדפנות הקדירה ולהגביהה, ואחר כך יטנה על צידה ויפול הכיסוי מאליו, דהוי כטלטול מן הצד דמותר - מכל מקום אסורה הקדירה גופה בטלטול. משום דנעשית בסיס לדבר האסור מחמת כיסוי המוקצה שעליה. רש"י ].
רבי יהודה אומר: נעורת של פשתן דקה, הרי היא
מוסיפה הבל
כזבל
: לפיכך אין טומנין בה אפילו מבעוד יום.
ועוד אמר רבי יהודה:
מניחין מיחם
[שהוא של נחשת]
על גבי מיחם
הנמצא על גבי האש, בשביל לשמור את חומו.
ו
כן מניחים
קדרה
[שהיא של חרס]
על גבי קדירה. ו
כן
קדרה על גבי מיחם
.
[ובגירסא שלפנינו איתא
"אבל לא קדרה על גבי מיחם
. וכתב במסורת הש"ס דטעות הוא. ולית מאן דפליג בהכי].
אבל לא
מניחין
מיחם על גבי קדרה
. מפני שהקדרה מרבה חמימות, ומוסיפה הבל למיחם שעליה. [כן היא הגירסה בספרים שלפנינו. אבל בתוספתא גרסינן "ומניחין וכו' מיחם על גבי קדרה"].
וטח את פיה
של הקדרה או המיחם
בשבת בבצק
הנילוש מבעוד יום.
ולא
התירו להניח מיחם על גבי מיחם, אם המים שבעליון צוננים, ומניחם
בשביל שיחמו
על ידי המיחם התחתון.
ומותר לעשות כן רק במקום ששניהם חמים. ואינו מניחם
אלא בשביל שיהיו
העליונים
משומרים
ולא יפוג חומם.
וכשם שאין טומנין את החמין, כך אין טומנין את הצונן
, גזירה אטו הטמנה דחמין.
ו
רבי התיר להטמין את הצונן
.
ואין מרזקין
[מרסקין]
לא את השלג ולא את הברד, בשביל שיזובו מימיו!
משום דקא מוליד מהם מים בשבת. ודמי למלאכה, לפי שבורא מים אלו.
אבל נותן הוא
את השלג והברד
לתוך הכוס
של יין
או לתוך הקערה
כדי לצנן מה שבתוכה.
ו
אף על פי שהם נמסים מאליהם,
אינו חושש
כיון שאינו מוליד בידים.
הדרן עלך פרק במה טומנין
--- title: "חברותא - שבת — פרק חמישי - במה בהמה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02338.html#HtmpReportNum0004L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0004L5" --- פרק חמישי - במה בהמה
Оригинал главы פרק חמישי - במה בהמה
פרק במה בהמה
הקדמה לפרק במה בהמה
בפרק זה מבואר דיני יציאת הבהמה בשבת, שיש חפצים שאסור להניח עליה שתצא בהם.
ויש לכך שלש סיבות עיקריות המבוארות בגמרא:
א.
משום שהם נחשבים כמשא.
ב.
שמא יפלו והבעלים עלול לטלטלם באיסור.
ג.
שנראה כמו שהבעלים הולך לשוק למוכרה.
והמשנה הראשונה עוסקת בדברים שנחשבים משא.
מתניתין:
אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, בכל המלאכות שנאסרו לאדם גופו , וכשם שנאסרה לאדם הוצאת משא מרשות לרשות והעברתו ד' אמות ברשות הרבים, כן הוא מצווה שלא תצא בהמתו במשוי. וכשם שלא נאסר לאדם אלא משוי, ולא דבר שהוא צורך גופו [כגון תכשיט], כן אינו מצווה שלא תצא בהמתו בדבר שהוא צורך גופה.
ומפרשת המשנה:
במה בהמה יוצאה
לרשות הרבים,
ובמה אינה יוצאה?
יוצא הגמל באפסר
במושכות שלו,
ו
יוצאת ה
נאקה
נקבת הגמל
בחטם
[יתבאר בגמרא],
ו
יוצאים ה
לובדקים
[מין חמור]
בפרומביא, וסוס בשיר
[אצעדה שקבועה בה טבעת, ומכניסים בתוכה רצועה, ובה מושכים את הבהמה]. לפי שהם דברים שהבהמה משתמרת בהם. ובגמרא יבואר מה הם הכלים האלו.
וכל בעלי השיר
בעלי חיים שרגילים לשים בצוארם טבעת [כגון כלבי ציידים וחיות קטנות שנותנין על צוארם "שיר" לנוי] ,
יוצאין בשיר, ונמשכין בשיר
. ובגמרא יבואר.
ו
אם נטמאו כלים אלו בטומאת מת,
מזין עליהן
מי חטאת
במקומן
, כשהם על צואר הבהמה.
ו
כן
טובלן
לכלים אלו מטומאתם,
במקומן
. שמכניסים את הבהמה למים כדי להטביל את השיר.
ואין צריך להסירם מן הבהמה כדי לטובלם או להזות עליהם בפני עצמם.
גמרא:
שנינו במשנה: יוצאת הנאקה בחטם.
והוינן בה:
מאי "נאקה
", ומאי
"בחטם
"?
אמר רבה בר בר חנה: נאקתא
-
חיורתי
גמלה נקבה גדולה ולבנה,
בזממא דפרזלא
טבעת של ברזל שנוקבים את חוטמה ומכניסה בתוכו. לפי שהיא בורחת, ושמירתה קשה, אינה משתמרת אלא בכך.
שנינו במשנה:
ולובדקים בפרומביא
.
ומפרשינן:
אמר רב הונא
: לובדקים -
חמרא לובא
חמור הבא ממדינת לוב. הקשור
בפגי דפרזלא
רסן שעל הלחי והראש העשוי מברזל.
לוי, שדר זוזי
שלח מעות
ל
אנשי
בי חוזאי
[שם מקום], כדי
למיזבן ליה
שיקנו לו שם
חמרא לובא
באותם זוזים.
צרו
[צררו] אנשי בי חוזאי מעותיו
ושדרו ליה
אותם בחזרה, והניחו בתוך הצרור
שערי
שעורים. שלא רצו לקנות לו חמור, מפני שלוב רחוקה מבבל מהלך חצי שנה [כמבואר בפרק הגוזל].
ומה ששלחו לו שעורים, כונתם היתה כדי
למימר
, לרמז לו
דניגרא דחמרא
, פסיעות החמור - הם לפי מדת ה
שערי
[שעורים] שהוא אוכל. ורמזוהו בכך, שיקנה חמור בעירו, ויאכילנו שעורים תמיד. ועל ידי כך יהיה חמורו משובח וטוב.
אמר רב יהודה אמר שמואל
: היו התלמידים שואלין ו
מחליפין
את שאלתם
לפני רבי
. וכך שאלו: ליתן כלי
של
בהמה
זו ב
בהמה
זו
בשביל שתצא בו בשבת,
מהו?
והחליפו שאלתם. שפעם שאלו על נאקה באפסר, ופעם שאלו על גמל בחטם. האם זה נחשב כמו דבר שעשוי לשמור על הבהמה ומותר, או שהוא נחשב כמשא ואסור.
והשיב רבי:
נאקה באפסר לא תיבעי לך
. שודאי אסור ש
כיון דלא מינטרא ביה
, שאינה משתמרת באפסר אלא דוקא בחטם -
משאוי הוא,
האפסר נחשב למשא ואסור שתצא בו.
כי תיבעי לך: גמל בחטם
-
מאי?
האם נאמר,
כיון דסגי ליה ב
שמירה של
אפסר
ואינו צריך שמירה יתירה של חטם, נמצא שהחטם
משאוי הוא
לגביו, ואסור שיצא בו?
או דלמא
, כיון שסוף סוף הוא שומר על הגמל, מותר. כי
"נטירותא יתירתא
" - הוספת שמירה
לא אמרינן דמשאוי הוא.
אמר לפניו
[לפני רבי]
רבי ישמעאל ברבי יוסי: כך אמר אבא: ארבע בהמות יוצאות באפסר: הסוס, והפרד, והגמל, והחמור
.
ודייקינן:
למעוטי מאי,
מה חידש רבי יוסי בדבריו
לאו למעוטי גמל בחטם
שאסור. כי לפי שד' בהמות אלו משתמרות באפסר, אסורות הן בחטם, משום שכל נטירותא יתירתא, משאוי הוא.
ודחינן:
לא
את זה חידש רבי יוסי אלא
למעוטי נאקה
, שאינה יוצאת
באפסר
. שכיון שאינה משתמרת בכך, משא הוא לה.
במתניתא תנא: לובדקים וגמל יוצאין באפסר
. שאף לובדקים די להם בשמירת אפסר .
ומסקינן: שספק הגמרא אם נטירותא יתירתא משאוי הוא או לא,
כ
פלוגתא ד
תנאי
היא שנויה.
דתניא:
אין חיה יוצאה בסוגר
חבל הקשור סביב הצואר.
חנניה אומר
: החיה
יוצאה בסוגר, ובכל דבר המשתמר
.
והוינן בה:
במאי עסקינן?
אילימא בחיה גדולה, מי סגי לה ב
שמירה של
סוגר?
ומאחר שאינה משתמרת בו, נחשב משאוי, ומדוע מתיר חנניה?
ואלא בחיה קטנה,
אם כן, למה אוסר תנא קמא? וכי
מי לא סגי לה סוגר?
אלא לאו, חתול איכא בינייהו
. שכיון שאינו תאב לברוח, אינו צריך שמירה של סוגר, אלא די לו שמירת חבל קטן.
והמחלוקת היא:
תנא קמא סבר, כיון דסגי ליה במיתנא בעלמא,
הרי הסוגר
משאוי הוא
לו, משום שהוא נטירותא יתירתא לגביו.
וחנניה סבר, כל
דבר שהוא
נטירותא יתירתא, לא אמרינן
עליו שדינו ש
משאוי הוא
.
אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה
. שנטירותא יתירתא אינה משאוי.
לוי בריה דרב הונא בר חייא, ורבה בר רב הונא, הוו קאזלי באורחא. קדמיה
[הקדים]
חמריה דלוי לחמרא דרבה בר רב הונא. חלש דעתיה דרבה בר רב הונא
מכך, לפי שהיה גדול מלוי. וחשב שהקדימו לוי בכונה .
אמר
לוי לעצמו:
אימא ליה
לרבה בר רב הונא
מילתא
, להודיעו שלא בכונה עשיתי כן.
כי היכי
דאיתותב
שתתיישב
דעתיה
, ויתפייס.
Translation
And if not:
rather, the pot is completely covered with the covering of muktzeh,
he may neither take it nor return it
to its place. For he has nothing by which to grasp it. And it is forbidden to move the covering from its place because it is muktzeh.
[Even if it is covered on its sides with something that may be moved, so that ostensibly he could uncover the area surrounding it, grasp the sides of the pot, and lift it, and then tilt it onto its side so that the covering would fall off by itself—this being moving an object indirectly, which is permitted—the pot itself nevertheless may not be moved. This is because it has become a base for a forbidden object on account of the covering of muktzeh resting upon it. Rashi]
Rabbi Yehuda says: Fine flax tow is
a source of additional heat
like manure:
therefore, one may not insulate in it even while it is still day.
Rabbi Yehuda said further:
One may place a micham
which is made of copper
on top of a micham
that is on the fire, in order to preserve its heat.
And
likewise, one may place a
pot
made of earthenware
on top of a pot. And
likewise,
a pot on top of a micham.
[In the version before us it says
“But not a pot on top of a micham.”
The Masoret HaShas wrote that this is an error, and that no one disagrees regarding this matter].
But not
placing a
micham on top of a pot.
Because the pot increases the heat and adds heat to the micham above it. [This is the version in the books before us. But in the Tosefta the reading is: “And one may place, and so on, a micham on top of a pot”].
And he may plaster its mouth
—of the pot or the micham—
on Shabbat with dough
that was kneaded while it was still day.
But
they did not permit placing one micham on top of another if the water in the upper one is cold and it is placed
in order that it become hot
through the lower micham.
This may be done only when both of them are hot. One places them
only so that they will be
the upper ones
preserved
and their heat will not dissipate.
Just as one may not insulate hot food, so one may not insulate cold food,
as a decree lest one come to insulate hot food.
And
Rabbi permitted insulating cold food.
And one may not crush
or pulverize
either snow or hail, so that its water will flow!
Because by doing so he produces water from them on Shabbat. This resembles a labor, since he creates this water.
But he may place
the snow and hail
into the cup
of wine
or into the bowl
in order to cool what is inside it.
And
although they melt on their own,
he need not be concerned,
since he is not producing them by hand.
We shall return to you, chapter “With What Does One Insulate.”
»?
Чтобы ![](pamud.bmp "