Text version of this daf: original and translation
Sanhedrin 59b (נט:) — the Talmud in English
Sanhedrin 59b (סנהדרין נט:): והרי מצות מילה שנאמרה לבני נח, דכתיב במאמר הקב"ה לאברהם [בראשית יז ט]: "ויאמר אלהים אל אברהם, ואתה את בריתי תשמור ", ונשנית בסיני כמו שנאמר [ויקרא יב ג]: " וביום השמיני…
Original text — Sanhedrin 59b (נט:)
והרי
מצות
מילה שנאמרה לבני נח, דכתיב
במאמר הקב"ה לאברהם [בראשית יז ט]: "ויאמר אלהים אל אברהם,
ואתה את בריתי תשמור
",
ונשנית בסיני
כמו שנאמר [ויקרא יב ג]: "
וביום השמיני ימול
בשר ערלתו"
\-
ומכל מקום
לישראל נאמרה, ולא לבני נח
, שאם לכולם נאמרה, למה לא נזכרה מצוה זו עם שבע מצוות בני נח!?
ומשנינן:
ההוא
, מה ששנה הכתוב מילה לישראל לא כדי להשמיענו מצות מילה לישראל הוא ששנאו הכתוב, אלא
למישרי
שבת הוא דאתא
[להתיר מילה בשבת בא הכתוב], ד"
ביום
" מלמד:
ואפילו בשבת
, כי היה לו לומר: "ובשמיני ימול בשר ערלתו", ונדע שביום השמיני ימול, שהרי נאמר למעלה "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא. וביום השמיני... ", אלא להשמיענו בא הכתוב: אפילו בשבת ימול.
תו מקשינן על רבי יוסי ברבי חנינא:
והרי
מצות
פריה ורביה שנאמרה לבני נח, דכתיב
במאמר הקב"ה לנח [בראשית ט ז]: "
ואתם פרו ורבו
" -
ונשנית
מצוה זו
בסיני
, במאמר הקב"ה למשה [דברים ה כז]: "
לך אמור להם
[לבני ישראל]
שובו לכם לאהליכם
", כלומר לנשותיכם, לפי שנצטוו ישראל במעמד הר סיני לפרוש מנשיהם שלשה ימים קודם הדיבור בסיני, ולבסוף נאמר להם "שובו לכם לאהליכם" -
ומכל מקום
לישראל נאמרה
מצות פריה ורביה,
ולא לבני נח!?
ומשנינן:
ההוא
"שובו לכם לאהליכם",
ל
"
כל דבר ש
נאסר
במנין
בית דין,
צריך מנין אחר להתירו
"
הוא דאתא
[הוא בא ללמד]; כלומר:
לא נשנית מצוה זו בסיני, אלא מפני שאסר להם תשמיש שלשה ימים קודם מתן תורה, ולאחר שלשה ימים הוצרך להתיר להם; ואף על גב שממילא משמע שמותרים הם לאחר שלשה ימים, כי מתחילה לא אסר להם אלא שלשה ימים, והרי עברו -
השמיענו הכתוב, שכל דבר הנאסר במנין בית דין, אף על פי שקבעו זמן לדבר, צריך לימנות פעם אחרת להתירו כשעבר הזמן. ומקשינן עלה:
אי הכי
כדקאמרת: מילה ופריה ורביה, כיון שנשנו כדי לחדש בהם איזה דבר, הרי הן בכלל מצוה שנאמרה ולא נשנית -
כל חדא וחדא
משבע המצוות
נמי נימא: משום מילתא איתני
[לא נשנית אלא משום דבר שנתחדש בה]; כלומר:
כל שבע מצוות שחזרו ונשנו בסיני, נאמר בכל כל אחת ואחת שהוצרכה לשנות משום איזה דבר שנתחש, כגון איסור עבודת כוכבים, נאמר: הוצרך הכתוב לחזור ולשנותה, כדי לפרש מיתה ועבודות האסורים בה, וכן גילוי עריות נשנית כדי לפרש עונשין, ונאמר, שאף כולן בכלל "לא נשנית", כי לשם חידוש דינים אלו שנה אותן הכתוב, וממילא לישראל נאסרו ולא לבני נח, וכשם שאתה אומר במילה ובפריה ורביה, שהיות והוצרכו כדי לחדש, ממילא אינן בכלל מצוות שנאמרו ונשנו, ולישראל נאמרו ולא לבני נח.
ומשנינן:
הכי קאמר: אזהרה מיהדר ומיתנא
בה למה לי
[למה הוצרך הכתוב לשנות את האזהרה בכל המצוות] אם לא כדי לומר שלזה ולזה נאמרה.
כלומר: אין שאר המצוות דומות למילה ופריה ורביה, שבאלו הוצרך הכתוב לומר את כל מה ששנה בסיני, ולכן אינה נקראת מצוה שנאמרה ונשנית; אבל בשאר המצוות, היה יכול הכתוב לחדש רק את הדינים שנתחדשו, ואת עיקר האזהרה לא היה צריך לשנות, וכיון ששנה הכתוב אף את האזהרה, הרי זו מצוה שנאמרה ונשנית.
ואכתי מקשינן עלה, מהא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא:
ואין לנו
מצוה שנאמרה ולא נשנית -
אלא גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה;
והרי:
הני
מצוות - מילה פריה ורביה -
נמי לא איתני
[אף אלו לא נשנו], כלומר: אף מצוות אלו בכלל מצוה שנאמרה ולא נשנית הן, מכיון שהוצרך לשנותם!?
ומשנינן:
הני
מצוות
איתני לשום מילתא בעלמא
[נשנו, אלא שנשנו לשם איזה צורך], ואילו
הא
מצות גיד הנשה -
לא איתני כלל
[לא נשנית כלל], ולכן לא הזכיר רבי יוסי ברבי חנינא אלא את המצוה הזו, ולעולם אף מצוות אלו בכלל "מצוה שנאמרה ולא נשנית", שלבני ישראל נאמרה ולא לבני נח.
ו
איבעית אימא
, לעולם מילה נשנתה בסיני לעיקר מצותה, ולא רק כדי לחדש מילה בשבת; ודקשיא לך: הרי אמר רבי יוסי ברבי חנינא "כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה", ולמה לא נשנתה מצוה זו בין מצוות בני נח, לא תיקשי:
כי
מילה, מעיקרא לאברהם
וזרעו בלבד
הוא דקמזהר ליה רחמנא
[את אברהם וזרעו בלבד הזהירה התורה על המילה], וכמו שנאמר "
ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדורותם
", ומשמע: "
אתה וזרעך
"
אין
, אכן מצווים אתם לשומרה, אבל
איניש אחרינא
[אדם אחר]
לא;
ומאחר שמתחילה לא נאמרה לבני נח, אף שנשנתה בסיני לא יתחייבו בה בני נח.
ומקשינן עלה:
אלא מעתה
שאתה אומר: לעולם מצוה זו נאמרה ונשנית היא, ומה שלא מתחייבים בה שאר בני נח הוא רק משום שלא נצטוו בה בתחילה; הרי אכתי תיקשי:
בני ישמעאל
שהם בכלל "אתה וזרעך" ונתחייבו בה בתחילה,
ליחייבו
היום במצוה זו, כי מאחר שנאמרה אף להם בתחילה, ונשנתה בסיני לישראל, הרי "לזה ולזה נאמרה", דהיינו: למי שנצטוה בתחילה ולישראל, ויתחייבו בני ישמעאל במצות מילה!?
ומשנינן: אף הם לא נצטוו בה בתחילה, שהרי אמר הכתוב "
כי ביצחק יקרא לך זרע
", ואם כן אין בכלל "אתה וזרעך" אלא בני יצחק בלבד, ולא בני ישמעאל.
ואכתי מקשינן:
בני עשו
שהם בכלל "אתה וזרעך" שהרי בני יצחק זרע אברהם הם,
לחייבו
היום במצות מילה, כי לא נעתקה המצוה מהם, שהרי "לזה ולזה נאמרה"!?
ומשנינן: אמר כתוב: "כי
ביצחק
יקרא לך זרע", ומשמע:
ולא כל
[בני]
יצחק
, להוציא את בני עשו, שלא נתחייבו בה מתחילה.
מתקיף לה רבי אושעיא
:
אלא מעתה
שאתה אומר: מתחילה לא נצטוה במילה אלא יצחק וזרעו בלבד,
בני קטורה לא לחייבו
, כלומר: וכי ששת בני אברהם שהיה לו מקטורה, לא נתחייבו אז במילה, ולא מל אברהם את כל זרעו - אתמהה!?
ומשנינן:
האמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר חנינא
:
אמר הכתוב במצות מילה שנאמרה לאברהם: "
את בריתי הפר
"
לרבות
ששת
בני קטורה
עצמם, לחייב על מילתם, ואכן מל אברהם את כל זרעו; ומכל מקום היום אין חייבים בה אלא ישראל, כי אף בני אברהם מקטורה לא נתחייבו אלא הם לבדם ולא זרעם.
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון
-
לא הותר לו בשר לאכילה
. דכתיב: "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב וגו'
לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ
וגו' את כל ירק עשב".
משמע, שכך אמר הכתוב: המאכל שניתן לכם [כל ירק עשב, ופרי העץ] - ניתן אף לכל חית הארץ.
ולא חית הארץ
ניתנה
לכם
לאכלה.
וכשבאו בני נח
-
התיר להם
הקדוש ברוך הוא לאכול בשר.
שנאמר: "כירק עשב נתתי לכם את כל".
משמע, כשם שנתתי לאדם מתחילה לאכול ירק עשב, כך נתתי לו עתה רשות לאכול את כל, אף בהמה וחיה.
יכול
[שמא]
לא יהא
איסור
אבר מן החי נוהג בו?
תלמוד לומר: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו".
דהיינו, אל תאכל בשר שעדיין נפשו בו.
יכול אף לשרצים
יהא איסור אבר מן החי?
תלמוד לומר: "אך
בשר בנפשו וגו'". "אך"
\- לשון מיעוט הוא. והיינו שנתמעטו שרצים מאיסור אבר מן החי.
ומאי תלמודא?
כלומר, אמנם לשון "אך" בא למעט. אבל, מנין לנו שדווקא שרצים נתמעטו, אולי בהמה וחיה נתמעטו מאיסור אבר מן החי?
אמר רב הונא
: כתוב במקרא דלעיל: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו". והמילה
"דמו"
\- יתירה היא, שהרי היה אפשר לכתוב: "אך בשר בנפשו לא תאכלו". דהיינו, בעוד שהנפש בו, לא תאכלו את בשרו.
ודורשין מייתור המקרא, שדווקא
מי שדמו חלוק מבשרו
[שאין הדם חלק מהבשר, אלא יש לו שם בפני עצמו], שדמו נקרא נפש, ובשרו - בשר, אסור באבר מן החי.
יצאו שרצים, שאין דמם חלוק מבשרם,
שאין דמם קרוי דם. שכשהוזהרו ישראל על איסור אכילת דם, לא הוזהרו על דם שרצים. ואסור לאכול את דמם רק משום אכילת בשר שרץ .
מיתיבי
: הרי נאמר כבר לאדם הראשון:
"ורדו בדגת הים", מאי לאו,
האם אין הכוונה, שהותרו לו דגי הים
לאכילה?
הרי שהותרה לו אכילת בשר!
ודחינן:
לא.
הותרו לו דגי הים להשתמש בהם
למלאכה.
ותמהינן:
ודגים
-
בני מלאכה נינהו?
וכי לאיזו מלאכה אפשר להסתייע בדגים?!
ומבארינן:
אין.
אכן כך, אפשר לעשות מלאכה בעזרת דגים, ו
כ
פי שמוכח מ
ד
בריו של
רחבה.
דבעי רחבה
: אם
הנהיג
אדם
בעיזא ושיבוטא,
שקשר קרון לדג שיבוטא בים, ולעז שמהלכת על שפת הים, והנהיגם יחד להוליך את הקרון -
מאי?
האם לוקה משום מנהיג בכלאיים או לא.
על כל פנים, מוכח שאפשר להשתמש בדג למלאכה.
תא שמע
ממה שנאמר בהמשך המקרא דלעיל:
"ובעוף השמים". מאי לאו, לאכילה
[האם אין הכוונה שהותר לאדם הראשון לאכול את עוף השמים]?
ודחינן:
לא,
הותר לו עוף השמים
למלאכה.
ותמהינן:
ועופות
-
בני מלאכה נינהו?
לאיזו מלאכה אפשר להסתייע בעופות?
ומבארינן:
אין,
אכן אפשר.
כדבעי רבה בר רב הונא
לענין איסור "לא תחסום שור בדישו": אם
דש
אדם את תבואתו
באווזין ותרנגולין, ל
שיטת
רבי יוסי ברבי יהודה,
שסובר שאין הדש אוכל, אלא אם כן עושה מלאכה בידיו וברגליו [דהיינו, כמו שור, שדש בארבע רגליו]
מאי?
האם אף הם אוכלים מהדיש, או לא?
וצדדי הספק:
האם צריך בדווקא שיעשה בידיו וברגליו, והיות ולאווזין ותרנגולים יש רק רגלים, אינו עובר עליהם משום "לא תחסום",
או שאין הכוונה שצריך שיעשה בדווקא ידים וברגלים, אלא שצריך שיעבוד בכל כחו. והרי כל כוחם של האווזים והתרנגולים לדישה הוא ברגליהם, ואם כן, עובר משום "לא תחסום".
על כל פנים, מצינו שיש אפשרות לעשות מלאכה בעופות.
תא שמע
ממה שנאמר בהמשך המקרא דלעיל:
"ובכל חיה הרמשת על הארץ".
ואם אין הכוונה לענין אכילה, איזה שימוש יכולה חיה לעשות לאדם?
ודחינן:
ההוא,
מה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם שירדה בכל החיה שעל הארץ,
לאתויי נחש הוא דאתא
[להביא את הנחש בא הכתוב], שישמש את האדם.
דתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: חבל על שמש גדול
, שהיה יכול לשמשנו,
שאבד מן העולם
בגלל החטא.
שאלמלא נתקלל נחש
שילך על גחונו,
כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים, אחד משגרו ל
צד
צפון, ואחד משגרו ל
צד
דרום, להביא לו סנדלבונים טובים
[מין אבנים טובות],
ואבנים טובות ומרג ליות.
ולא עוד, אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו
של הנחש,
ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו
של האדם.
אלא שנתקלל הנחש שילך על גחונו, ושוב אינו יכול לשמש את האדם.
מיתיבי: היה רבי יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, ומסננין לו יין. הציץ בו נחש וראה בכבודו, ונתקנא בו.
הרי שאכל אדם הראשון בשר! ומתרצינן: באמת לא הותר לאדם הראשון לאכול בשר בהמה וחיה. ו
התם,
מה שמצינו שאכל בשר בגן עדן, היינו
בבשר היורד מן השמים.
ותמהינן:
מי איכא בשר היורד מן השמים?
ואמרינן:
אין.
אכן כך.
כי הא
[כפי שמצינו]
דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא
[היה מהלך בדרך].
פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה
[פגשו בו אריות, שהיו נוהמים כלפיו, שרצו לאכלו].
אמר: "הכפירים שאגים לטרף"
.
נחיתו ליה תרתי אטמתא
[ירדו לו מן השמים שתי ירכות של בשר].
חדא,
ירך אחת,
אכלוה
האריות.
וחדא שבקוה
[ואחת הניחו, ולא אכלוה].
איתיה
[נטל רבי שמעון בן חלפתא את אותה ירך],
ואתא לבי מדרשא
[ובא עמה לבית המדרש].
בעי עלה
[שאל רבי שמעון את בני בית המדרש על אותה ירך]:
דבר טמא הוא זה, או דבר טהור?
אמרו ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים.
בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו: ירדה לו דמות חמור
מן השמים,
מהו?
האם נאמר שזה ודאי דבר טמא - ואסור, או שמא, לעולם אין דבר טמא יורד מן השמים, ולכן, אף שהבשר בדמות חמור - מותר?
אמר ליה: יארוד נאלא
[תנין שוטה]!
הא אמרי ליה
[הרי אמרו לו]:
אין דבר טמא יורד מן השמים!
ואם כן, אחד משני הדברים: או שלעולם לא תרד מן השמים דמות חמור וכיוצא בזה, שהרי דבר טמא הוא. או שאף אם ירד דבר כזה, טהור הוא.
שנינו בברייתא לעיל [נו א], גבי שבע מצות בני נח:
רבי שמעון אומר: אף על הכישוף
נצטוו.
מאי טעמיה דרבי שמעון?
Translation
For it could have said: “And on the eighth he shall circumcise the flesh of his foreskin,” and we would know that he shall circumcise on the eighth day, since above it says: “And she shall be impure seven days, as in the days of the impurity of her menstruation she shall be impure. And on the eighth day…,” but Scripture came to make known to us: even on Shabbat he shall circumcise.
the view of
For had the snake not been cursed
to crawl on its belly,
each and every Israelite would have had two good snakes assigned to him, one he would send to the
north
and one he would send to the
south,
to bring him fine sandalbonim
a type of precious stone,
and precious stones and pearls.
Moreover, they would insert a strap beneath the snake’s tail
of the snake,
and use it to remove earth for his garden and his ruin
of the man.
Except that the snake was cursed to crawl on its belly, and it could no longer serve man.
Meytivi: Rabbi Yehuda ben Teima would say: Adam the first man was reclining in the Garden of Eden, and the ministering angels were roasting meat for him and straining wine for him. The snake looked at him and saw his honor, and became jealous of him.
This indicates that Adam the first man ate meat! And we answer: In truth, Adam the first man was not permitted to eat the meat of domesticated animals or beasts.
There,
what we find that he ate meat in the Garden of Eden was
meat that descended from Heaven.
And we ask:
Is there such a thing as meat that descends from Heaven?
And we say:
Yes.
Indeed, that is so.
As in
as we find
that Rabbi Shimon ben Ḥalafta was walking along the road
he was traveling along the road.
Some lions encountered him and were roaring at him
they encountered him and roared at him because they wanted to eat him.
He said: “The young lions roar for prey” .
Two thighs descended for him
two thighs of meat descended for him from Heaven.
One
one thigh,
they ate
the lions.
And one they left
and they left one and did not eat it.
He took it
Rabbi Shimon ben Ḥalafta took that thigh,
and came to the beit-midrash
and brought it with him to the beit-midrash.
He inquired about it
Rabbi Shimon asked those in the beit-midrash about that thigh:
“Is this an impure thing or a pure thing?”
They said to him: No impure thing descends from Heaven.
Rabbi Zeira asked Rabbi Abbahu: A likeness of a donkey descended for him
from Heaven,
what is the law?
Does one say that this is certainly an impure thing and is forbidden, or perhaps, since no impure thing ever descends from Heaven, even though the meat is in the form of a donkey, it is permitted?
He said to him: You foolish yarod!
a foolish crocodile-like creature!
Have they not said to him
for they said to him:
“No impure thing descends from Heaven!”
And if so, there are only two possibilities: either a likeness of a donkey and the like will never descend from Heaven, since it is an impure thing; or, even if such a thing does descend, it is pure.
We learned in the beraita above [56a], with regard to the seven Noahide mitzvot:
Rabbi Shimon says: They were also commanded concerning sorcery
they were commanded concerning it.
What is the reason of Rabbi Shimon?