Раши на Таанит 5b (ה:) — комментарий онлайн

Раши на Таанит 5b (ה:): полный текст комментария, дибур за дибуром, рядом с листом Вавилонского Талмуда. Читать онлайн бесплатно.

Текст Раши

ששקולה כשתים – דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן לא הבינו מהן דכותיים וקדרים אע"פ שיראתם פחותה לא רצו להמיר ועמי המירו באחר ולא עוד אלא בלא יועיל:

והאמר מר – במועד קטן (דף כח.) זו מיתתו של שמואל הרמתי ולא כרת היא במסכת שמחות (פ"ג) מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת כרת בכך וכך זו היא מיתת אסכרה:

ימיו של שמואל נ"ב שנה – דכתיב עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב (שמואל א א׳:כ״ב) וישב שם עד עולם עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (בבכורות) ירושלמי ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת על זה:

קפצה – הלבין שערו:

נחמתי – ורצה הקב"ה להורגו מיד:

שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' – שוין הן:

מעשה ידיהן – יהושע אף הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי' בעירובין (דף נד:) יצא משה ושנה להן אהרן פירקו:

כי זוטר – בחור:

מרנני כולי עלמא אבתריה – דאמרי מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה בו:

וכי מה ענין גבעת בנימין אצל רמה – בהר אפרים:

שישב ב' שנים ומחצה – כדמפרש בסדר עולם שמלך מחצית שנת עשתי עשרה ושנים עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך שנת שלש עשרה לסוף שמונה חדשים:

מי מידחי גברא כו' – דאידחי שמואל מקמי דוד:

במעשיהם לא נאמר – דמשמע בעבור חטא:

אלא באמרי פי – מפני דבר שגזרתי כגון האי מעשה דשמואל:

ה"ג לימא לן מר מידי – ולא גרסינן חד לחבריה:

שמא יקדים קנה – כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן ולפיכך לא אומר לך כלום מאכל ומשתה הולך דרך הושט:

לא מת – אלא חי הוא לעולם:

בכדי – וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה (בראשית נ) ויחנטו (אותו) ויספדו (לו):

מקרא אני דורש – והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת:

מה זרעו בחיים – כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי:

אף הוא בחיים – שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה:

כל האומר רחב רחב מיד נקרי – נעשה בעל קרי:

לא איכפת לי – איני חושש:

ביודעה – היינו נמי מכירה:

כי הוה מיפטר – רב נחמן מרב יצחק:

ופירותיו מתוקין – לרעב:

והיה צילו נאה – שזה צריך לאדם עייף לנוח תחתיו:

ואמת המים – לצמא: