Раши на Недарим 6a (ו.) — комментарий онлайн

דאין אדם מגרש את אשת חבירו - דאי כתב הרי את מותרת לכל אדם משמע דלאשתו קאמר דאשת איניש דעלמא אינו מגרש ומוכחא מילתא ושפיר מגרש:

אבל בעלמא - דאי אפשר למימר הכי בעינן ידים מוכיחות:

אבל לא קאמר עלי לא - דהרי הוא לא משמע כלום דבעינן ידים מוכיחות:

אמר לך אביי - לעולם לא בעינן ידים מוכיחות והכא היינו טעמא דאי לא אמר בלשון קרבן לא מיתסר דדלמא הרי הוא הפקר קאמר דמוכיחות הוא להפקר או לצדקה:

והא מפני שהוא יד לקרבן קאמר - דאסור כקרבן ולא מצית אמרת לצדקה או להפקר הוה משמע:

אבל אמר הרי הוא - ולא אמר עלי שניהם אסורין דכיון דלא אמר עלי אלא הוא משמע דחבירו נמי אסור דה"ק הרי הוא כהקדש מה הקדש אסור אף אותו דבר נמי אסור:

אע"ג דהוא מחויב חטאת ואשם לאו כלום הוא - דלא אמר עלי אלמא בעינן ידים מוכיחות:

אם הוא מחויב - חטאת או אשם:

דבריו קיימין - הוא דאמר חטאתי אבל לא היה מחויב חטאת אינו כלום הואיל ולא אמר עלי שאם אמר הרי זו עלי חטאת אע"ג דלא היה מחויב הואיל ואמר עלי דבריו קיימין:

הא מני - הא ברייתא דאמרה לא אמר ולא כלום:

רבי יהודה היא - דאמר בעינן ידים מוכיחות ואנא דאמרי כרבנן דאמרי לא בעינן ידים מוכיחות:

והא אמר אביי אנא דאמרי אפי' לר' יהודה - דלא בעי ידים מוכיחות אלא גבי גט אבל בעלמא לא והיכי קאמר הכא ר' יהודה היא:

אלא [לימא] רבא דאמר כר' יהודה - דכיון דאביי לא מתרץ טעמא אליבא דר' יהודה לימא נמי דרבא לא מתרץ טעמא אליבא דרבנן כדמתרץ לעיל וכר"י קאמר דיחידאה היא:

לא לעולם רבא אפילו לרבנן - כדקאמרינן ע"כ לא קאמרי רבנן כו' דודאי רבנן סבירא להו בעלמא דידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים כרבא: