Раши на Брахот 51a (נא.) — комментарий онлайн

במידי דלא ממאיס נמי – למה לי פולטן לסלקינהו לצד אחד:

מי שאכל ושתה ולא ברך – לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין:

מהו שיחזור וכו' – לאחר אכילה ושתיה:

יחזור ויאכל שום אחר – כדי שיסריח יותר כלומר יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה:

הלכך – כיון דאם נזכר באמצע יכול לברך אפי' גמר סעודתו נמי יכול לברך:

על הטבילה – אלמא אע"ג דטבל הויא ברכה:

התם מעיקרא לא חזי – דרוב טבילות משום קרי הם ובעלי קריין אסורים בברכות שהם דברי תורה כדאמרינן בפרק מי שמתו (ברכות ד' כ:) ודחוי מעיקרא לאו דחוי הוא ולכי מתקן הדר מברך אבל האי מעיקרא איחזי וכיון דגמ' אידחי והואיל ואידחי אידחי:

אספרגוס – כוס שהיו שותים בכל בקר אליבא ריקנא לרפואה:

דבחמרא עסקינן – דאמרינן לקמן בשמעתין אספרגוס ללע"ט יפה ואוקמינן בשל יין וסימן לע"ט לב עין טחול:

וכ״ש לבני מעים – קושיא היא כלו' בדחמרא קתני וכ״ש לבני מעים:

והתניא – לקמן לרמ"ת קשה אספרגוס של יין וסימן רמ"ת ראש מעים תחתוניות:

כי תניא ההיא – דקתני וכ"ש לבני מעים:

ביין מיושן – של ג' שנים כדתנן בבבא בתרא (ד' צח.) ישן משל אשתקד מיושן של שלש שנים:

קונם יין שאני טועם – כהקדש יהא עלי יין שאני טועם:

אלא חי – יין חי שאינו מזוג:

אין מפסיקין בו – אלא שותהו בבת אחת:

ואין סומכין אותו – לאכול אחריו מיד:

בדחמרא – סמיכתו בפת:

בדשכרא – סמיכתו במינו אם שכר תאנים סומכו בתאנים ואם של תמרים הוא סומכו בתמרים:

לוקה – בחולי:

בדחמרא – לא ירוק:

בדשכרא – אם לא רק מים הבאים בפיו אחריו לוקה:

אפילו בפני המלך – ירוק ואל יסתכן:

סוריאל – מלאך חשוב לבא לפני הקב"ה:

אל תטול חלוקך – שחרית מיד השמש אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו:

תכספית – שם חבורת שדים:

איסתלגנית – שם חבורת מלאכי חבלה:

אימתי יבא אדם לידי אחד מן הדברים הללו וילכד – רבי ישמעאל עלה לרקיע על ידי שם בברייתא דמעשה מרכבה:

גודא – כותל:

כוס של ברכה – ברכת המזון:

הדחה ושטיפה וכו' – כולהו מפרש להו ואזיל:

מן הקרקע – אם ע"ג קרקע הסב ואם על גבי שלחן מגביהו מן השלחן:

במתנה – דרך דורון וחשיבות:

לאנשי ביתו – לאשתו:

חי – שמוזגו במים לאחר שנתנו בכוס חי אבל לברך עליו חי הא אמרן במתני' אין מברכין אי נמי חי בלע"ז פריש"ק להביאו מן החבית לשמו:

מעטרהו בתלמידים – תלמידיו סובבין אותו כשהוא מברך:

בנטלי – כוסות:

ובברכת הארץ – כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליה:

מעטף – בטליתו: